למה לא תוקעים בשופר בערב ראש השנה?

שאלה:

איך זה יכול להיות שחודש שלם לפני ראש השנה תוקעים בשופר, ודווקא בערב ראש השנה, רגע לפני השיא – לא תוקעים? זה מוזר, לא?

תשובה:

זה באמת נשמע קצת מוזר שדווקא בערב ראש השנה1 לא תוקעים בשופר, ויש לכך כמה הסברים: הטעם הפשוט הוא כדי להביל בין תקיעות שיש להן תוקף של מנהג לבין תקיעות שהן מצווה מחויבת. הסבר נוסף הוא שההפסקה הפתאומית נועדה לבלבל את השטן.

נסביר:

בין מנהג לחובה

הטעם הראשון הוא משום שתקיעת שופר במשך חודש אלול איננה חובה הלכתית אלא מנהג שנהגו, ואילו תקיעת שופר בראש השנה היא מצווה מחויבת מהתורה. כדי ליצור הבדלה בין התקיעות בחודש אלול לבין התקיעות בראש השנה, שוברים את הרצף באמצעות הפסקה של יום אחד, וכך מבינים כולם שאלו תקיעות מסוגים שונים2 .

לבלבל את השטן

הסבר נוסף קשור לעצם הרעיון של תקיעת שופר:

ראש השנה הוא יום הדין, בו נערך משפט מכריע לגבי עתידם של כל בני האדם. והמשפט הוא משפט אמתי, עם כל המאפיינים של משפט. בתוך 'המערכת המשפטית' הזו נמצא גם השטן, שמנסה לקטרג ללא הרף ולהגיש נגדנו כתבי אישום כדי להרשיע אותנו בדין. ובמשפט כמו במשפט, מילה של התובע היא מילה ואי אפשר להתעלם ממנה.

אלא מה? משפטן טוב יודע שגם כאשר התובע מציג טענה ניצחת שאין מה להשיב עליה, עדיין אפשר להיחלץ ממנה בדרכים עוקפות. כיצד? פשוט 'לערבב' את הפרקליט מטעם התביעה, להסיח את דעתו ולגרום לו לאבד שליטה כך שלא יוכל להציג 'תיק' מסודר וקוהרנטי.

זה בדיוק מה שאנו עושים באמצעות תקיעת השופר. במשך חודש אלול אנו תוקעים בשופר, ואז השטן מבין שיום הדין קרב ובא – ולכן אנחנו שולפים את 'נשק יום הדין' שאלוקים נתן לנו – את השופר – ומתעוררים בתשובה, מה שעוזר לנו לצאת זכאים בדין. השטן מבין את זה, ולא מבזבז זמן. הוא מיד מתחיל להכין את טיעוני הקטגוריה שלו נגדנו. ואז, יום אחד לפני שהדין האמתי מגיע, בערב ראש השנה, אנחנו פתאום מניחים את השופר ומפסיקים לתקוע. ברגע הזה השטן מבין שהכרעת הדין כבר ניתנה ושוב אין טעם בתביעה וקטרוג. למחרת, בראש השנה, ברגע האמת, אנחנו בטוחים בניצחוננו ויודעים שנכתב ונחתם לחיים טובים3 .

מומלץ לקרוא גם:

"עוד תקיעה אחת!"... – סיפור מחמם לב ומצמרר