ועתה אם שמוע, יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ז

בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ז

(הנחה בלתי מוגה)

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים גו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל1. הנה פסוק זה נאמר קודם מ"ת, ומזה משמע שהוא הכנה למ"ת. וברש"י ע"פ אלה הדברים פירש, לא פחות ולא יותר, ומוכח מפירושו שדברים אלה הם ענינים עיקריים במ"ת. וכדאיתא במדרש2 שלש גדולות נתן להם הקב"ה בשכר שקבלו את התורה, ואלו הן, סגולה, ממלכת כהנים, וגוי קדוש, שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים גו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. והנה, כל הענינים שנותנים מלמעלה צריכים אתעדל"ת, ובפרט אחרי מ"ת, שההתחדשות דמ"ת היא שכל ההמשכות יהיו בפנימיות ע"י עבודה. ומובן שהעבודה צריכה להיות מעין הענין שנותנים מלמעלה. וזהו אומרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, שהוא כנגד ענין הא', ושמרתם את בריתי הוא כנגד ענין הב', והייתם לי הוא כנגד ענין הג', כדאיתא במדרש3 ע"פ והייתם לי, שתהיו פנויין לי, מיוחדים לי (קנויים לי4), שתהיו עסוקים בדברי תורה ולא בדברים אחרים. והיינו, שג' עבודות אלו הם הכלים להשלש גדולות שנותנים מלמעלה. וצריך להבין ענינים אלו ושייכותם זה לזה.

ב) והענין בזה5, דהנה, בפירוש סגולה פירש"י אוצר חביב, כמו וסגלת מלכים6, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם (ובמדרש7 אמרו וסגלת מלכים אלו דברי תורה, כמ"ש8 בי מלכים ימלוכו). ובמדרש9 ע"פ10 ולקחתם אגודת אזוב איתא, אני עושה אתכם אגודה לעצמי אע"פ שאתם שפלים כאזוב, שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים. ונמצא, שסגולה הו"ע האגודה. ובענין אגודה אמרו11 אין אגודה פחותה משלשה. וכדאיתא במשנה12 שלשה שיושבים ועוסקים בתורה כו' שנאמר13 ואגודתו על ארץ יסדה, הרי שאגודה היא בשלשה דוקא. וכן מצינו בלולב שמאגדים בו ג' מינים, וכאשר הם יחדיו נקראים אגודה. וכן ג"כ במ"ש ולקחתם אגודת אזוב, שצ"ל ג' קלחים14. וכן הוא גם בישראל שנקראים אגודה ע"ש ג' הסוגים שבהם, כהנים בדוכנם לויים בשירם וישראל במעמדם, וכדאיתא בגמרא15 וכן ישראל בהרצאה (כשהן מתענין אין נענין) עד שיהיו כולן באגודה אחת (צדיקים ורשעים (כדאיתא בגמרא16 כל תענית שאין בה מפושעי ישראל כו'), דומיא דמינים שבלולב שיש בהם עושין פירות ושאין עושין פירות (ואז מכפרים אלו על אלו17)), שנאמר ואגודתו גו'.

והענין בעבודה הוא שצ"ל התכללות ג' הקוין חג"ת, דמקו החסד בלבד, בחינת אברהם, יצא ממנו ישמעאל18, ומיצחק, קו הגבורה, יצא ממנו עשו18. וגם במ"ת מצינו שבני ישמעאל מצד תוקף החסד לא היו יכולים לקבל את התורה, לפי שלא יכולים לקיים לא תנאף19, ובני עשו אינם יכולים לקיים לא תרצח20. וכן הוא גם בדקות יותר, שמצד קו אחד בלבד אין זה עבודה רצוי'. וגם בההנהגה שלמעלה צ"ל התכללות דוקא, דמצד קו החסד חטאין סגיאין21, ומצד קו הגבורה הרי גם שמים לא זכו בעיניו22, ולכן צ"ל התכללות כל הקוין. והנה, התכללות ב' הפכים הוא ע"י גילוי אור נעלה שלמעלה משניהם. וזהו מ"ש13 הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, דשמים הוא אש ומים, והוא בחי' חו"ג, והבונה בשמים מעלותיו הוא הבנין דשמים מבחי' עליונה, והו"ע המשכת הכתר לז"א, שעי"ז דוקא נעשה ואגודתו על ארץ יסדה, היינו שע"י בחי' מעלותיו שהו"ע המשכת הכתר, נעשה התכללות המדות. והיינו דאף שגם בחי' ז"א מצד עצמו יש בו בחי' הכתר, דת"ת דאימא נעשה כתר לז"א23, ושרשו הוא מת"ת דאריך24, מ"מ, ע"י ההתכללות נמשך בחי' עליונה יותר, והוא בחי' פנימיות הכתר.

ועז"נ ואגודתו על ארץ יסדה, היינו שענין ההתכללות נעשה ע"י נש"י שנקראו בשם ארץ25, מלשון רצון26, לפי שרצונם באלקות, כמאמר אדמו"ר הזקן27 אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אַ נפרד פון אלקות, ועוד יותר שנקראים בשם ארץ חפץ28, היינו פנימיות הרצון, דבכל ההשתלשלות הוא חיצוניות הרצון, ובנש"י הוא פנימיות הרצון, שהרי מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר, גם למחשבת התורה29, ולכן נקראו בשם ארץ חפץ. והענין בזה, דהנה ארץ הוא המקום שבו נעשית הזריעה, כמ"ש30 וזרעתי' לי בארץ, דזריעה הו"ע מעשה המצוות, מאי פירי מצוות31, וכמחז"ל32 עה"פ33 ויזרע יצחק בארץ, אין זריעה אלא צדקה, שנאמר34 זרעו לכם לצדקה35. וכשם שהזריעה בגשמיות צ"ל בארץ דוקא, שהרי אם יזרעו על השולחן יורקב ולא יוצמח מאומה, אלא הזריעה היא בארץ דוקא, ועי"ז תהי' הצמיחה, ובארץ גופא הרי מלא קנה זה לזית ומלא קנה זה לגפנים וכו'36, כך גם זריעת המצוות היא בישראל דוקא37, ובישראל גופא יש מקום מיוחד לכל מצוה ומצוה, וכמו מצות תפלין שמקומה בראש ובזרוע דוקא. והנה, כשם שבזריעה בגשמיות הרי מעלת הארץ היא מצד הביטול שבה, שהכל דורסים עלי'38, כך גם ברוחניות, שזריעת המצוות בישראל דוקא היא מצד הביטול שבהם, שהו"ע בחי' ארץ, ונפשי כעפר לכל תהי'39, והוא הביטול עצמי שבנש"י שהם בטלים לאלקות, וכנ"ל שכאו"א מישראל אינו יכול להיות נפרד מאלקות, ומצד הביטול עצמי שבישראל הרי הם כלים לזריעת התומ"צ. וגם מצד ביטול זה פועלים הם ענין ההתכללות, דהתכללות המדות היא מצד הביטול דוקא, שמצד הישות הרי כל מדה היא מנגדת לזולתה, וההתכללות הוא מצד הביטול דוקא.

וזהו ג"כ מ"ש והייתם לי סגולה גו' כי לי כל הארץ, דהנה בארץ כתיב40 והארץ היתה תהו, וידוע שבתהו הי' ענין השבירה (מצד הישות שבתהו שכל מדה אמרה אנא אמלוך), ונפלו רפ"ח ניצוצות למטה, ועל זה צריך להיות עבודת בנ"י לאסוף הניצוצות ולהעלותם למעלה, וזהו ואגודתו על ארץ יסדה, דאגודה הוא אסיפת והעלאת הניצוצות לשרשן. וזהו שפרש"י בענין סגולה שהוא אבנים טובות, דהנה בחי' אבן הוא משם ב"ן כמבואר בתניא41, והו"ע בירור הרפ"ח ניצוצים דתהו, שכל זה הוא בחי' הבירור דשם ב"ן. והאל"ף שבאבן הוא מבחי' שם מ"ה, דשם מ"ה הוא במילוי אלפין, שזהו שמ"ה מברר ומתקן ב"ן, וזהו"ע הסגולה שהוא בירור והעלאת הניצוצות. וזהו שנקראים אבנים טובות, שאינם אבנים סתם כ"א אבנים טובות, היינו כמו שהם לאחר הבירור. וזהו ענין גדולה הא', והייתם לי סגולה, שהו"ע התכללות המדות. והנה, ההכנה לזה היא מ"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, דשמוע תשמעו הו"ע הביטול דקב"ע, כמ"ש42 הנה שמוע מזבח טוב, דזבח טוב הו"ע ההשגה, ושמוע הוא הביטול דקב"ע, וע"י הביטול דקב"ע נעשה פירוש הב' בשמיעה, שהוא מלשון אסיפה43, אסיפת הניצוצות והתכללות המדות. וכמשנת"ל בפירוש ואגודתו על ארץ יסדה, שהמשכת הכתר וענין התכללות בז"א נעשה ע"י הביטול דארץ, שהו"ע הביטול דקב"ע, שמוע תשמעו.

ג) והנה גדולה הב' היא מ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, שהוא למעלה מבחינת סגולה. דהנה נת"ל שענין סגולה, אגודה, ואגודתו על ארץ יסדה, קשור עם ענין הזריעה, שהו"ע זריעת המצוות, שענין זה הי' גם אצל האבות, כמ"ש33 ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא גו' מאה שערים, שעבודתם מגעת רק בשרש ומקור הנבראים, אבל ענין ממלכת כהנים הו"ע המצוות כמו שהם אחרי מ"ת, שעי"ז מגיעים למעלה משרש הנבראים44. וזהו"ע ממלכת כהנים, כהן שושבינא דמטרוניתא45, שמגבי' את הכלה, בחי' כנס"י, למקום שאינה יכולה להגיע מצד עצמה. והענין בעבודה הוא, דהנה בחי' ארץ שנת"ל בענין הסגולה הוא הביטול עצמי שבנש"י, שביטול זה הוא מצד האהבה המסותרת שבנש"י, שלכן אינם רוצים להיות נפרד מאלקות, שזהו מצד האהבה מסותרת כידוע. אך ביטול זה אינו ביטול במציאות, שהרי הוא רוצה דבר מה, שרוצה להיות דבוק באלקות ואינו רוצה ליפרד ממנו בשום אופן. אמנם בחי' ממלכת כהנים היינו שאינו רוצה כלום לעצמו, כי אם לייחדא קוב"ה וקן דילי' כו', כמבואר בתניא46 בענין בני עלי'. דהנה, בחי' האהבה מסותרת באה בירושה מאברהם אבינו47, שהי' בביטול, באמרו על עצמו ואנכי עפר ואפר48. אמנם ביטול זה היינו שרוצה להיות דבוק באלקות. אך ענין ממלכת כהנים הוא האהבה דאהרן, שהיא למעלה מאהבה דאברהם, דאהבת אהרן היא באופן שאינו רוצה לעצמו כלום, ואהבה זו ממשיך אהרן בכל ישראל, כמ"ש49 בהעלותך את הנרות, שמעלה את הנרות דנש"י למקום שמצד עצמם אינם יכולים להגיע, וכנ"ל במעלת המצוות שאחרי מ"ת שעל ידם מגיעים למעלה משרש הנבראים. וזהו50 שאהרן אותיות נראה51, דהנה, מצד הביטול דאברהם מגיעים רק בשרש הנבראים, שבדרגא זו יש בזה הפרש בין מעלה ומטה, ולכן ההמשכות שהמשיכו האבות היו רק ברוחניות ולא בגשמיות, לפי שמצד שרש הנבראים יש חילוק בין גשמיות לרוחניות. אמנם מצד הביטול דאהרן מגיעים למעלה משרש הנבראים, שאין בזה חילוק בין גשמיות לרוחניות, ולכן ההמשכה היא גם בגשמיות בגילוי, שזהו אהרן אותיות נראה, היינו שההמשכה היא בגילוי למטה בגשמיות. וזהו ג"כ ענין ברכת המצוות ועשיית המצוות, דהנה, ע"י ברכות המצוות הוא המשכת הכתר, שזהו"ע מאה ברכות, א"ת מה אלא מאה52, בחי' הכתר. אמנם ההמשכה היא ברוחניות בלבד, וע"י עשיית המצוות נעשית ההמשכה בגשמיות, והוא בחי' עליונה יותר בכתר, שלכן נמשכת בגשמיות, ובאה ע"י פעולה במעשה ולא בדיבור, כידוע שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר, וכמו שכל עמוק שאי אפשר לגלותו בדיבור רק ברמז בגשמיות דוקא. ונמצא, שקיום המצוות דהאבות שההמשכה היא רק ברוחניות, הוא דוגמת ענין ברכות המצוות, והיינו לפי שאין זה תכלית הביטול, אמנם ע"י האהבה והביטול דאהרן כהנא רבא נמשך גם בגשמיות.

ואין זה סותר למשנת"ל בענין סגולה, התכללות המדות, שגם ענין זה הוא ע"י המשכת הכתר דוקא שלמעלה מהשתלשלות, כי, בענין הכתר יש ב' בחינות, והו"ע ב' הכתרים שבמ"ת אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע53, דנעשה הוא הביטול דקב"ע בכללות, שמצד האהבה מסותרת כנ"ל, ונשמע ענינו צוהערן זיך לפרטי המצוות, והו"ע קיום המצוות שבגשמיות, שמצד הביטול דאהרן, שעי"ז נמשך בחי' כתר נעלה יותר. וכמו"כ הוא גם בכל יום בעבודה דק"ש שיש ב' עבודות אלו, שזהו"ע ב' הפרשיות דק"ש, שמע והי' אם שמוע, דשמע הו"ע קבלת עול מלכות שמים, שזהו ע"ד הענין דנעשה. והי' אם שמוע הו"ע קבלת עול מצוות54, היינו פרטי המצוות בגשמיות, שלכן נאמר בפרשה שני' דק"ש ואספת דגנך ותירושך גו'55, שהו"ע אסיפת הדברים הגשמיים ע"י שמקיימים בהם פרטי המצוות, שזהו ע"ד הענין דנשמע, שעל ידו נמשך בחי' כתר נעלה יותר.

והנה כשם שבבחינת סגולה יש ענין ההתכללות, שזוהי ההתכללות שבעבודת הנבראים מצד עצמם, כך יש התכללות גם בבחי' המצוות כפי שניתנו מלמעלה, שהרי במצוות יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה, דמ"ע הם בקו החסד, ומל"ת הם בקו הגבורה. ומזה מובן שגם בענין ממלכת כהנים יש ענין ההתכללות, אלא שההתכללות, וכמו"כ גם הביטול שעל ידו נעשה ההתכללות כנ"ל, הוא באופן נעלה יותר. והיינו, שהביטול וההתכללות דבחי' סגולה הוא כמו שהוא מצד הנבראים, והביטול וההתכללות בבחי' ממלכת כהנים הוא כמו שהמטה מתעלה למעלה משרשו. ובענין הכתר הרי זה חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר, ועד שגם באוא"ס שקודם הצמצום ישנם ב' בחי' אלו, והו"ע התפשטות האור ועצם האור, דהתפשטות האור שייך לעולמות, ועצם האור הוא למעלה מעולמות. ובכדי להגיע לעצם האור הוא ע"י הביטול שאינו רוצה לעצמו כלום, כי אם לייחדא קוב"ה ושכינתי', דהיינו שבחי' שכינה מתייחדת בקוב"ה שלמעלה מהעולמות. וזהו ג"כ השייכות דושמרתם את בריתי לבחינת ממלכת כהנים, כי ענין הברית הוא ההתקשרות והיחוד דשכינתי' בקוב"ה.

ד) והנה גדולה הג' הוא בחי' וגוי קדוש. וענינו בעבודה הו"ע קדש עצמך במותר לך56, בלום פיך מלדבר כו'57, והיינו שגם בדברים המותרים הוא מקדש את עצמו. והיינו, שענין ממלכת כהנים הוא קיום התומ"צ, אמנם גוי קדוש הוא גם בדברי הרשות. ומובן שההמשכה שע"י העבודה דקדש עצמך במותר לך היא המשכה נעלית יותר מאשר ע"י העבודה דתומ"צ. וזהו מ"ש והייתם לי, שתהיו עסוקים בדברי תורה ולא בדברים אחרים, שגם בדברים המותרים תהיו קדושים. והו"ע הצמצום שמצמצם את עצמו (ער פאַרקוועטשט זיך) בעצם נפשו, והיינו, שבענין קיום התומ"צ העבודה והביטול הם רק בהתפשטות שלו, שהרי הוא עדיין מציאות לעצמו אלא שעוסק בתומ"צ, משא"כ העבודה דקדש עצמך במותר לך היא באופן שהוא בטל לגמרי, והוא הביטול מצד עצם הנפש. וזהו שתהיו עסוקים בדברי תורה ולא בדברים אחרים, שבדברים אחרים הוא בתכלית הצמצום, ובדברי תורה הוא בתכלית המרחב. ועי"ז נעשה יחוד י"ה שלמעלה מיחוד ו"ה, דהנה, יחוד ו"ה נעשה ע"י קיום התומ"צ, דתומ"צ הם בבחי' ו"ה כידוע58, וע"י קדש עצמך במותר לך נעשה יחוד י"ה, ובעומק יותר גם בחי' קוצו של יו"ד, והוא בחי' העצמות ממש. והיינו, שבחי' סגולה הוא בהתפשטות האור, ובחי' ממלכת כהנים הוא בעצם האור, אמנם וגוי קדוש הוא בהעצמות ממש, דכיון שהביטול הוא מצד עצם הנפש כנ"ל, לכן עי"ז הוא תופס בהעצמות ממש. ובענין הכתרים הוא כתר הג' שנטל לעצמו59, שע"י העבודה נמשך גם בחי' כתר זה. והיינו, דאף שאמרו שנים נתן בראש בניו ואחד נטל לעצמו59, הנה באמת נמשך גם הכתר שנטל לעצמו, דמאחר שהוא בביטול לגמרי, הרי אינו שום מציאות לעצמו כלל, וכל ענינו הוא העצמות, וא"כ מגיע גם בבחי' הכתר שנטל לעצמו. וזהו גם מ"ש קדושים תהיו60, יכול כמוני61 (בניחותא), שיכולים להיות גם קדושים כמוני62. וזהו ג"כ מ"ש63 צאינה וראינה גו' בעטרה שעטרה לו אמו, שע"י העבודה דצאינה, אַז ער גייט אַרויס פון זיך לגמרי, הנה עי"ז וראינה בעטרה, בבחי' כתר הג'. והגילוי דבחינה זו יהי' לע"ל, כמארז"ל64 שעתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, היינו שיאמרו לפניהם ג"פ קדוש, שיתגלה גם בחי' כתר הג'.

ה) ובזה יובן מ"ש בגמרא65 לא ניתנה מצות פריעה לאברהם אבינו, אלא הלכה למשה מסיני הוא66, ויהושע אסמכי' אקרא67 ושוב מול את בני ישראל שנית (ומ"מ אברהם עצמו קיים מצות פריעה ג"כ אף שלא נצטוה, כמו שקיים כל התורה עד שלא ניתנה68). והענין בזה, דהנה באברהם כתיב69 אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים, דבכדי להגיע לבחי' התמימות שהוא גילוי אור הבל"ג הוצרך למילה, דמקודם הי' אצלו רק גילוי שם אלקים, ובכדי שיהי' גילוי שם שד"י, שדי באלקותי לכל ברי'70, והוא גילוי אור הבל"ג, הוצרך למול את עצמו. אך על הפריעה לא נצטוה, כי עור הפריעה הוא עור דק, ואינו מסתיר כ"כ. אבל במ"ת שהי' גילוי שם הוי' שלמעלה משם שד"י, הוצרך להיות גם פריעה, שהו"ע הסרת ערלה הדקה, וכידוע שכל מה שהאור נעלה יותר, הרי גם ערלה דקה מבלבל להגילוי, וע"ד מ"ש71 וסביביו נשערה מאד, שבצדיקים מדקדק הקב"ה כחוט השערה72. ועפ"ז יובן שבשביל הגילוי דלעתיד, שאז יתגלה אור שלמעלה גם משם הוי', דהוי' דעכשיו כאלקים יחשב73, צריך להסיר גם עניני היתר, שזוהי העבודה דקדש עצמך במותר לך, שעי"ז יתגלה גם הבחי' למעלה משם הוי', כתר הג'. וכיון שהגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך שית אלפי שנין74, לכן גם עכשיו צריכה להיות העבודה דקדש עצמך במותר לך, שעי"ז יתגלה לעתיד שקדושים תהיו, יכול כמוני.

ו) וזהו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי, שהם ג' העבודות שהם כלים להג' כתרים. והיינו, שע"י העבודה דאם שמוע תשמעו שהוא הביטול דקב"ע שמצד אהבה מסותרת, נמשך בחי' חיצוניות הכתר שפועל התכללות המדות, בחי' סגולה. וע"י העבודה דושמרתם את בריתי שהוא הביטול שאינו רוצה לעצמו כלום, כי אם לייחדא קוב"ה ושכינתי', נמשך בחי' כתר הב', עצם האור, שלמעלה מהעולמות, והו"ע ממלכת כהנים שהנבראים עצמם אינם יכולים להגיע לשם, כי אם ע"י שושבינא דמטרוניתא דוקא. וע"י והייתם לי, שהיא העבודה דקדש עצמך במותר לך, ממשיכים כתר הג' שהוא בחי' העצמות ממש, ועי"ז יתגלה לעתיד שיאמרו לפני ישראל קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה.