1גֶּ֚פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה־לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת: |
גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו.
ישראל דומין לגפן המשיר כל פריו הטוב כך עזבו אותי שאני פרי הטוב והשוה לו:
|
פרי ישוה לו.
פרי אשר ישוה לו וייטב לו:
|
כרוב לפריו הרבה למזבחות.
כשהשפעתי להם הטובה והם הרבו לעשות עגלי' למזבחות, ד"א:
|
גפן בוקק ישראל.
פרי מעשיו גרם לו פרי ישוה לו יועיל לו להיות בוקק כי עשו המזבחות והועילו לכניסיה שלהן לרעה וזהו לשון התרגום:
|
הטיבו מצבות.
הרבו מצבות:
|
2חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ הוּא יַֽעֲרֹ֣ף מִזְבְּחוֹתָ֔ם יְשֹׁדֵ֖ד מַצֵּֽבוֹתָֽם: |
חלק לבם.
ממני:
|
עתה יאשמו.
הוא הדבר אשר יערוף מזבחותם ישחית לשון וערפו שם (דברים כא) וערפתו (שמו' יג) ישבור צוארם, ד"א לפי מדרש אגדה גדול השלום שאפי' ישראל עבדו עכו"ם ושלום ביניהם אין השטן מקטרג ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (לעיל ד) ושנוי המחלוקת שנאמר חלק לבם עתה יאשמו יש פתחון פה לשטן לקטרג:
|
3כִּ֚י עַתָּה֙ יֹֽאמְר֔וּ אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ לָ֑נוּ כִּ֣י לֹ֚א יָרֵ֙אנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְהַמֶּ֖לֶךְ מַה־יַּֽעֲשֶׂה־לָּֽנוּ: |
כי עתה.
בבא עליהם הרעה:
|
יאמרו אין לנו מלך.
מלכינו אשר בטחנו בו לאמר שיצא בראשונה וילחם את מלחמותינו אין מועיל לנו כלו':
|
4דִּבְּר֣וּ דְבָרִ֔ים אָל֥וֹת שָׁ֖וְא כָּרֹ֣ת בְּרִ֑ית וּפָרַ֚ח כָּרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי: |
אלות שוא.
השבע לשקר אלות כמו כרות לשון הווה:
|
כרות ברית. לעכו"ם של מולך לפיכך יפרח עליהם משפט ייסורין ופורענות:
|
כראש. שהוא עשב מר הפורח על תלמי שדי וי"ת:
|
על תלמי שדי. בעון שמסיגין גבולי שדות:
|
תלמי שדי.
מענית המחרישה קרוי תלם, ד"א
|
על תלמי שדי.
שהם עושים שם מזבחותם כמו שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי (לקמן יב) שם יפרח עליה' משפט עוונם:
|
אלות שוא.
כל ברית שהם כורתים זה עם זה עוברים עליו:
|
ופרח כראש משפט על תלמי שדי. כראש שהוא פורח על תלמי שדי שהוא עשב מר כך משפטיהם פורחים וגדלים תמרורים לעניים ואביונים ואף עמוס אמר כן כי הפכתם ללענה משפט (עמוס ו׳:י״ב):
|
5לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹֽׁמְר֑וֹן כִּֽי־אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל־כְּבוֹד֖וֹ כִּֽי־גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ: |
לעגלות בית און וגו'.
לפורענות העתידה לבא על עגלי' שבבית אל שהיא נקראת בית און בספר יהושע:
|
יגורו.
יראו ממנו שכיניו שבשומרון למה כי אבל עליו עמו וכמריו אשר עליו יגילו תמיד עתה יאבלו על כבודו כי גלה:
|
6גַּם־אוֹתוֹ֙ לְאַשּׁ֣וּר יוּבָ֔ל מִנְחָ֖ה לְמֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב בָּשְׁנָה֙ אֶפְרַ֣יִם יִקָּ֔ח וְיֵב֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽעֲצָתֽוֹ: |
גם אותו לאשור יובל.
זה היה בשנת שתים עשרה לאחז ויער ה' את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי (ד"ה א ה) וגו' ונטל עגלי הזהב אשר בבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל:
|
מנחה למלך ירב.
זה סנחריב:
|
בשנה אפרים יקח.
בשת יקח לו ירבעם שהוא משבט אפרים שהעמיד לו עגל זה לאלוה:
|
ויבוש ישראל.
מאותה עצה שנועצו לעשותם כמו שנאמר (מלכים א י״ב:כ״ח) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב:
|
7נִדְמֶ֥ה שֹֽׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם: |
נדמה.
נשתתק מלך שומרון והרי הוא כקצף שעל פני המים שהוא אושקמ"א בלע"ז:
|
8וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַֽעֲלֶ֖ה עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָֽמְר֚וּ לֶֽהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ: |
במות און.
במות בית אל:
|
קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם.
שגלו עובדיהן ואין עוד פונה להם:
|
ואמרו.
ישראל:
|
להרים כסונו.
שלא יראונו אויבינו בבשתנו:
|
9מִימֵי֙ הַגִּבְעָ֔ה חָטָ֖אתָ יִשְׂרָאֵ֑ל שָׁ֣ם עָמָ֔דוּ לֹֽא־תַשִּׂיגֵ֧ם בַּגִּבְעָ֛ה מִלְחָמָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י עַֽלְוָֽה: |
מימי הגבעה חטאת ישראל.
חטאת זה נקוד רפי שהוא לשון נקבה ולשעבר כמו עשת באת אזלת יד מימי גבעת בנימין חטאת ישראל לפי שהיה מעשה פלגש בגבעה בימי עתניאל בן קנז שהיה ראשון לשופטים בימי כושן רשעתים ובימיו היה פסל מיכה וכל זה מצינו בסדר עולם:
|
שם עמדו.
באותה מדה אחזו להם מאז:
|
לא תשיגם בגבעה מלחמה וגו'.
ולפי שהיה עון עכו"ם בידיהם ולא הקפידו עליו לכך לא הצליחה ידם במלחמת הגבעה על בני בנימין וקראם בני עלוה בני גאוה שעשו עצמם עליונים ולא שמעו בקול אחיה' לתת את בני הגבעה ויונתן תרגם על ששאלו להם מלך והמליכו את שאול ואינו מתיישב לי אחר לשון העברית וגם שארי חיבור הפרשה נופל על ל' הראשון:
|
10בְּאַוָּתִ֖י וְאֶסֳּרֵ֑ם וְאֻסְּפ֚וּ עֲלֵיהֶם֙ עַמִּ֔ים בְּאָסְרָ֖ם לִשְׁתֵּ֥י עֽוֹנֹתָֽם (כתיב עֹינֹתָֽם) : |
באותי ואסרם.
לפי רצוני תמיד יסרתים משופט לשופט ומסרתים ביד שוסיהם:
|
ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עונותם.
לפי שדימה אותם לעגלה כמו שנא' אחריו אפרים עגלה מלומדה לכך דימ' יסוריה' לפרה שמייגעין אותה בחרישה ואסרו' בעול המחרישה וסימלוני העול נוקבים ויורדים א' מכאן וא' מכאן אצל שני עיני השור וכן ת"י כמיסר פדנא על תרתין עינוהי פדנא צמד בקר:
|
11וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֚ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַֽאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֚יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַֽחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ יַֽעֲקֹֽב: |
ואפרים עגלה מלומדה.
פירפויינט"א בלע"ז עשויה חבורות חבורות במלמד הבקר שקורין דישגולויי"ן בלע"ז כלומר הרבה יסורין הבאתי עליה והרי היא לא נכנעה ותמיד אוהבת לדוש בתבואה מקום מאכל ומשמן ולא נכנעה להיות חורשת כלו' לא נכנעו לתורה אלא אחר שרירות לבם:
|
אוהבתי.
יו"ד יתירה כמו (בראשית לא) גנובתי יום:
|
ואני עברתי על טוב צוארה.
לפיכך אני מביא עליה' מלכים שיתישו את כחם:
|
ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו'.
אם תרצו שארכיב אפרי' על עכו"ם יחרוש יהודה וישדד לו (יעקב) לעצמו חרישה של מע"ט כמו שהוא מפרש ואומר נירו לכם ניר וגו':
|
12זִרְע֨וּ לָכֶ֚ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֔ה עַד־יָב֕וֹא וְיוֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם: |
זרעו לכם לצדקה.
אבל אתם חרשת' רשע וגו' לפיכך וקאם שאון בעמך:
|
נירו לכם ניר.
עסקו בתורה ומשם תלמדו ללכת בדרך טובה להתגבר על יצר הרע כזה שהוא נר את השדה להפוך שרשי העשבים המכחישים בתבואה מימות החמה כמה ימים לפני הזרע ועת תקבעו לדרוש את ה' לתלמוד תורה:
|
עד יבא ויורה צדק לכם.
כשתהיו יגעי' בה הוא יבין אתכם להודיעכם צפונותיה בצדק, ד"א:
|
נירו לכם.
ניר עשו מעשים טובים קודם שיבא עליכם הלחץ וזה יגרום לכם שתתקבל תפילתכם בעת הצורך ואז יהיה עת ראוי לכם לדרוש הקדוש ברוך הוא בכל צרכיכם כי אז תשמע צעקתכם ויורה צדק לכם וימטיר צדקה לכם כמו ירה בים (שמות טו):
|
13חֲרַשְׁתֶּם־רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי־כָ֑חַשׁ כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ: |
אכלתם פרי כחש.
איתקבלתון תושלמת עובדיכון:
|
14וְקָ֣אם שָׁאוֹן֘ בְּעַמֶּיךָ֒ וְכָל־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשָּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַרְבֵּ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה: |
וקאם שאון.
קול ענות נוסו נוסו:
|
כשד שלמן בית ארבאל.
כבוזזים הבאים על עם יושב בשלום פתאום על יד מארב שלא נזהרו בם לברוח מפניהם ושודדים את הכל:
|
בית ארבאל.
יונתן תרגמו בית מארב ואל"ף ולמ"ד יתירה בו כמו יזרעאל שאינו שם עיר כגון (לעיל ב) יענו את יזרעאל וקראו בלשון שם עיר אף כאן קרא אותו כמין שם עיר וכן חיברו מנחם אבל דונש פותרו שם מקום:
|
רוטשה.
נבקעה וכן נערים תרטשנה (ישעיהו י״ג:י״ח) ועולליהם ירוטשו (שם) ל"א רוטשה עזובה כמו נוטשה:
|
15כָּ֗כָה עָשָׂ֚ה לָכֶם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל מִפְּנֵ֖י רָעַ֣ת רָֽעַתְכֶ֑ם בַּשַּׁ֕חַר נִדְמֹ֥ה נִדְמָ֖ה מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל: |
ככה עשה לכם בית אל.
כל הפורענות הזה גרם לכם העגל שבבית אל:
|
רעת רעתכם.
רעת רשעכם עבירות זדונכם:
|
בשחר נדמה נדמה.
נרדם כאילו בלילה כלומר אין בו כח ולמה כל זאת כי בהיות ישראל נער ואוהבהו מנוער מכל טוב:
|