פרק טו

1וַיַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַתֵּֽימָנִ֗י וַיֹּֽאמַר:

2הֶֽחָכָ֗ם יַֽעֲנֶ֥ה דַֽעַת־ר֑וּחַ וִֽימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ:

החכם יענה דעת רוח. תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל:

3הוֹכֵ֣חַ בְּ֖דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹן וּמִ֜לִּ֗ים לֹא־יוֹעִ֥יל בָּֽם:

הוכח בדבר לא יסכון. להתווכח בדבר שלא תהא לו מהן הנאה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א׳:ב׳) וכמו יסכן בם (קהלת י׳:ט׳) יהנה בם:

4אַף־אַ֖תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה וְתִגְרַ֥ע שִֹ֜יחָ֗ה לִפְנֵי־אֵֽל:

אף אתה. כל שכן אתה שחכם מאוד אתה תפר יראה במרבית דבריך:

ותגרע שיחה. כמו כי יגרע נטפי מים (לקמן לו) וכמו ותגרע אליך חכמה:

5כִּֽי־יְאַלֵּ֣ף עֲו‍ֹֽנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֜תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים:

כי יאלף עונך. יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים:

6יַרְשִֽׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹֽא־אָ֑נִי וּ֜שְׂפָתֶ֗יךָ יַֽעֲנוּ־בָֽךְ:

ירשיעך פיך ולא אני. כלו' השיבני על שאלתי ונמצא פיך הרשיעך כי טוב לי שירשיעך פיך ולא אני וזו היא שאלתי:

7הֲרִאישׁ֣וֹן אָ֖דָם תִּוָּלֵ֑ד וְלִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתָּ:

הראישון אדם תולד. הבטרם אדם תולד, ה"א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות הבורא:

8הַבְס֣וֹד אֱל֣וֹהַּ תִּשְׁמָ֑ע וְתִגְרַ֖ע אֵלֶ֣יךָ חָכְמָֽה:

ותגרע. ותרבה מלמעלה למטה לרדת עליך:

9מַה־יָּ֖דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֜בִ֗ין וְלֹֽא־עִמָּ֥נוּ הֽוּא:

10גַּם־שָׂ֣ב גַּם־יָשִׁ֣ישׁ בָּ֑נוּ כַּבִּ֖יר מֵֽאָבִ֣יךָ יָמִֽים:

כביר. מרובה ימים מאביך:

11הַמְעַ֣ט מִ֖מְּךָ תַּנְחוּמ֣וֹת אֵ֑ל וְ֜דָבָ֗ר לָאַ֥ט עִמָּֽךְ:

המעט ממך תנחומות אל. אשר הטיב לך הצור עד עתה ימים רבים ודברו הטוב אשר לאט עמך בלאט ונחת דשנו:

לאט. הנעים ולשון פעל הוא ולא שם דבר ולכן הוא נקוד חציו קמץ וחציו פתח:

12מַה־יִּקָּֽחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ וּֽמַה־יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ:

יקחך. ילמדך כמו יערוף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳):

ירזמון. כמו ירמזון כמו שמלה שלמה (שמות כב):

13כִּֽי־תָשִׁ֣יב אֶל־אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין:

14מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּ֥י יִזְכֶּ֑ה וְכִֽי־יִ֜צְדַּ֗ק יְל֣וּד אִשָּֽׁה:

מה אנוש כי יזכה. מה כחו שיוכל להיות זכאי נגד הקב"ה:

15הֵ֣ן ֖בִּקְדֹשָׁיו (כתיב בִּ֖קְדֹשָׁו) לֹ֣א יַֽאֲמִ֑ין וְ֜שָׁמַ֗יִם לֹֽא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו:

ושמים. צבא השמים:

זכו. יצהרו כל ל' זך הוא צוהר:

16אַף כִּֽי־נִתְעָ֥ב וְֽנֶֽאֱלָ֑ח אִֽישׁ־שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה:

אף. כל שכן:

ונאלח. נתעב ומעורבב וכן כולו סג יחדיו נאלחו (תהילים נ״ג:ד׳):

17אֲחַוְךָ֥ שְֽׁמַע־לִ֑י וְזֶֽה־חָ֜זִ֗יתִי וַֽאֲסַפֵּֽרָה:

18אֲשֶׁר־חֲכָמִ֥ים יַגִּ֑ידוּ וְלֹ֥א כִֽ֜חֲד֗וּ מֵֽאֲבוֹתָֽם:

אשר חכמים יגידו. ויתוודו פשעם:

ולא כחדו. עוונם מאבותם זהו אשר ראיתי והנני אספר לך והיכן ראיתי יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה, ומה היה שכרם:

19לָהֶ֣ם לְ֖בַדָּם נִתְּנָ֣ה הָאָ֑רֶץ וְלֹֽא־עָ֖בַר זָ֣ר בְּתוֹכָֽם:

להם לבדם נתנה הארץ. בשכר זה זכה יהודה למלכות נצח ונטלו שניהם מן הנחלה חלקם ולא גורשו מן נחלתם בעוונם מאחר שהודו:

ולא עבר זר בתוכם. כשבא משה לברכם שנא' (דברים ל״ג:ז׳) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, ד"א:

ולא עבר זר בתוכם. בנחלה של עתיד לבא החלוקה בספר (יחזקאל מח):

20כָּל־יְמֵ֣י רָ֖שָׁע ה֣וּא מִתְחוֹלֵ֑ל וּמִסְפַּ֥ר שָׁ֜נִ֗ים נִצְפְּנ֥וּ לֶֽעָרִֽיץ:

כל ימי. הרשע שאינו שב מחטאו ואינו מודה פשעיו כל ימיו:

הוא מתחולל. ומתאונן על הבטחתו שישלם רעתו אשר פעל כל מספר שנים אשר נצפנו לעריץ הוא מתחולל מתחולל ל' אנינות ולא שמעתי:

21קֽוֹל־פְּחָדִ֥ים בְּאָזְנָ֑יו בַּ֜שָּׁל֗וֹם שׁוֹדֵ֥ד יְבוֹאֶֽנּוּ:

קול פחדים באזניו. לאמר הגיע עת תשלומי:

בשלום. וכשהוא שרוי בשלום אז השודד יבואנו:

22לֹא־יַֽאֲמִ֣ין שׁ֖וּב מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ וְצָפ֖וּי (כתיב וְצָפ֖וּ) ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב:

וצפו הוא אלי חרב. ועתיד הוא אלי חרב ועוני לנוד ללחם איה ימצאנו:

23נֹ֘דֵ֚ד ה֣וּא לַלֶּ֣חֶם אַיֵּ֑ה יָדַ֓ע | כִּֽי־נָכ֖וֹן בְּיָד֣וֹ י֣וֹם חֹֽשֶׁךְ:

נודד הוא. כלומר מובטח הוא לנוד:

ידע. לו באמת:

כי נכון. ומזומן לבוא בידו כלומר אליו ועמו יום חשך:

בידו. כמו מן הבא בידו (בראשית ל״ב:י״ד):

24יְֽבַֽעֲתֻהוּ צַ֣ר וּמְצוּקָ֑ה תִּ֜תְקְפֵ֗הוּ כְּמֶ֚לֶךְ | עָתִ֬יד לַכִּידֽוֹר:

תתקפהו. תחזק המצוקה ממנו ותאנסהו:

כמלך עתיד לכידור. לא מצאתי דמיונו ויש לפותרו באותיות המתחלפות רי"ש בדלית כמו אשכנז וריפת שבתורה (שם י) (ובדברי הימים א א׳:ו׳) אשכנז ודיפת וכן כתים ודודנים (שם) אף כאן לכידור כמו לכידוד כאותו המלך שהוא עתיד ליקוד באש של גיהנם והוא סנחריב שנתנבא הנביא עליו (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן לשרוף חייליו יקד יקוד ודומה לו כידודי אש יתמלטו (לקמן מא) אם (ס"א אש) לפידים, אם (ס"א אש) להבות:

25כִּֽי־נָטָ֣ה אֶל־אֵ֣ל יָד֑וֹ וְאֶל־שַׁ֜דַּ֗י יִתְגַּבָּֽר:

26יָר֣וּץ אֵלָ֣יו בְּצַוָּ֑אר בַּֽ֜עֲבִ֗י גַּבֵּ֥י מָֽגִנָּֽיו:

ירוץ אליו. היה רץ אל הבורא בגובה וזקיפת צואר להכעיסו:

בעבי גבי מגיניו. בחזק' כחו:

גבי. ל' גובה כמו ותבני לך גב (יחזקאל ט״ז:כ״ד):

27כִּֽי־כִסָּ֣ה פָנָ֣יו בְּחֶלְבּ֑וֹ וַיַּ֖עַשׂ פִּימָ֣ה עֲלֵי־כָֽסֶל:

פימה עלי כסל. עשה פה על חלצים שחלבו ועובי שומנו כפול על כסליו ונראין כמי פה:

פימה. מגזרת והיתה הפצירה פים (שמואל א י״ג:כ״א) זו היא לימ"א של נפחים שיש לו פיות הרבה ונקראת הפצר פיות:

28וַיִּשְׁכּ֨וֹן | עָ֘רִ֚ים נִכְחָד֗וֹת בָּ֖תִּים לֹא־יֵ֣שְׁבוּ לָ֑מוֹ אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים:

וישכון ערים נכחדות. כן דרך בעלי גאוה בונים חרבות לשם:

29לֹֽא־יֶ֖עְשַׁר וְלֹֽא־יָק֣וּם חֵיל֑וֹ וְלֹֽא־יִטֶּ֖ה לָאָ֣רֶץ מִנְלָֽם:

ולא יקום חילו. לא יתקיים לימים רבים:

ולא יטה. לא ינטה מליצתו כמו ויטו אחרי הבצע (שמואל א ח׳:ג׳) שפי' וינטו הם עצמם אף כאן לא ינטה מן השמים לארץ מנלם מתת תאותם וזימון מחשבתם והוא כשתי תיבות מן להם:

מן. הכנתם כמו וימן להם המלך (דניאל ח) ודומה לו הפצירה פים בשתי תיבות (שמואל א יג) וכן אראלם ת"י אתגלי להון (ישעיה לג) זה נראה בעיני ומנחם מסייעני, ד"א מנלם, לשון כנלותך לבגוד (שם) והנו"ן שבו יסוד נופל לשון תכלית לא יטה לארץ להיות בטילה גזירת חרוץ:

30לֹֽא־יָס֨וּר | מִנִּי־חֹ֗שֶׁךְ יֽ֖וֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּ֣שׁ שַׁלְהָ֑בֶת וְ֜יָס֗וּר בְּר֣וּחַ פִּֽיו:

ויסור. מן העולם:

ברוח פיו. של שליט בעולם וזה מקרא חסר ויש פותרים בשביל רוח פיו שהרע לדבר סרה:

31אַל־יַֽאֲמֵ֣ן בַּשָּׁ֣וְא (כתיב בַּשָּׁ֣וְ) נִתְעָ֑ה כִּֽי־שָׁ֜֗וְא תִּהְיֶ֥ה תְמוּרָתֽוֹ:

אל יאמן. אותו אשר בשוא נתעה כי שוא יהיה תמורתו ויגיעו כמו (רות ד) ועל התמורה:

32בְּֽלֹא־י֖וֹמוֹ תִּמָּלֵ֑א וְ֜כִפָּת֗וֹ לֹ֣א רַֽעֲנָֽנָה:

בלא יומו. תעמוד תמורתו על מליאתה מליגדל ומלהצליח עוד כמו (בראשית נ׳:ג׳) וימלאו לו ארבעים יום פי' ואשלימו:

וכפתו. כפיית ענפיו כל ענפי אילן דומין לכיפה:

33יַחְמֹ֣ס כַּגֶּ֣פֶן בִּסְר֑וֹ וְיַשְׁלֵ֥ךְ כַּ֜זַּ֗יִת נִצָּתֽוֹ:

34כִּֽי־עֲדַ֣ת חָנֵ֣ף גַּלְמ֑וּד וְ֜אֵ֗שׁ אָֽכְלָ֥ה אָֽהֳלֵי־שֹֽׁחַד:

35הָרֹ֣ה עָ֖מָל וְיָ֣לֹֽד אָ֑וֶן וּ֜בִטְנָ֗ם תָּכִ֥ין מִרְמָֽה:

הרה עמל וילד און. עשה רעה וישתלמו שכר הלידה לפי ההריון:

תכין. תזמין:

מרמה. למרמה תהפך להם תאוותם: