ויאמר לו יהונתן מחר חודש, ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ב

בס"ד. ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ב

(הנחה בלתי מוגה)

ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך וגו' וישבת אצל אבן האזל1. וידוע הביאור בזה בדרושי חסידות2 שאמירת יהונתן לדוד הו"ע ההמשכה לספירת המלכות, בחינתו של דוד, לירד לעולמות בי"ע, ועד להירידה למטה בעוה"ז הגשמי, שזהו"ע אבן האזל, מלשון3 האי עלמא דאזלינן מיני'4, ענין ההליכה5, שדוקא ע"י העבודה בעוה"ז נעשים בבחי' מהלכים, כידוע6 שהנשמות קודם ירידתן בגוף הם בבחי' עומדים, כמו המלאכים, ועז"נ7 ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שע"י ירידת הנשמה לעוה"ז להתלבש בגוף ונה"ב נעשית בבחי' מהלך שהוא בבחי' בלי גבול, לפי שדוקא ע"י הירידה למטה נשלמת הכוונה העליונה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים8.

ב) ולהבין כל זה בפרטיות יותר יש להקדים מ"ש9 וידבר ה' אל משה במדבר סיני גו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל גו' במספר שמות וגו'10, ואיתא11 במדרש רבה12 משל למלך שהיו לו גרנות הרבה כו', והי' לו גורן אחת ראה אותה נאה אמר לבן ביתו אותן הגרנות כו' אל תדקדק במנינם, אבל זה דע כמה כורים יש בו וכו', כך כו' אמר הקב"ה למשה העכו"ם כו' אל תדקדק במנינם, אבל ישראל צדיקים הם כולם חטים אגודיהם [כדאיתא לעיל מיני'13 בטנך ערימת חטים14 נמשלו ישראל כערימה של חטים שנכנסות לאוצר במנין, אבל התבן והקש אינן נמנים ולא נמדדין, כך אומות העולם נמשלו כתבן וכקש, שנאמר15 כקש לפני רוח, וכן ובית עשו לקש16], שנאמר17 ועמך כולם צדיקים, וכן הוא אומר18 כולך יפה רעיתי ומום אין בך, לכך דקדק במנינם של ישראל. וצריך להבין19, איך יתכן לומר שכל ישראל הם צדיקים, והלא מצינו שאמרו חז"ל20 ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטין כו', שזהו בנוגע לאמיתת שם התואר והמעלה של מדריגת צדיק, ואפילו בנוגע לתואר צדיק בשם המושאל, לענין שכר ועונש לפי שנדון אחר רובו ומקרי צדיק בדינו21, גם אינו מובן איך אפשר לאמרו על כל ישראל כו', ואעפ"כ נאמר ועמך כולם צדיקים, וכן כולך יפה רעיתי ומום אין בך, שמצד זה ישנו הדקדוק במנינם של כל ישראל, למנות (לא רק את השבטים כו', אלא) את כל אחד ואחד מישראל.

והענין בזה22, דמ"ש ועמך כולם צדיקים הוא מצד הענין דקיום המצוות שישנו בכל ישראל, כמארז"ל23 אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. דהנה, ידוע שכל המצוות נקראים בשם צדקה, כמ"ש24 וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה גו', וכן מצינו באברהם, שממנו מתחילה התקופה דשני אלפים תורה25, דכתיב בי'26 אשר יצוה את בניו גו' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה גו'. וכיון שהמצוות נקראים בשם צדקה, לכן נקראים מקיימי המצוות בשם צדיקים. אמנם, הא גופא צריך להבין מפני מה נקראו כל המצוות בשם צדקה, דלכאורה, צדקה אינה אלא א' המצוות שנצטווינו ליתן לעני די מחסורו27, ומה שייך זה לכל המצוות שיקראו בשם צדקה, ועד שבגלל זה יקראו גם מקיימי המצוות בשם צדיקים, והרי לשון צדיק הוא לשון זכאי, ששייך בדין ומשפט, כמארז"ל28 איש פלוני אתה זכאי כו', וא"כ, אינו מובן מה שייך לשון צדיק שבו יקרא אדם שמקיים המצוות. אך הענין הוא, שצדקה ענינה להחיות רוח שפלים, שהרי העני הוא שפל ונבזה, וכאשר נותנים לו מזון ולבוש כו', אזי אתה החיית את נפש העני כו' (כלשון חז"ל29), ובפרט כאשר נותן לו בסבר פנים יפות ומפייסו ומדבר לו דברי תחנונים וניחומים30, שעי"ז מגביהו ומרוממו משפלותו. וכן הוא למעלה, דכתיב31 כה אמר רם ונשא גו' מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וגו', דהנה, כל העולמות והנבראים הם שפלים לגבי', ובפרט עולמות התחתונים עד לעוה"ז הגשמי שאין לך עולם שפל מזה שאין מאיר בו גילוי אלקות כו', והפעולה דהמשכת גילוי אלקות למטה ענינה להחיות רוח שפלים, שזהו"ע הצדקה למעלה. ועל שם זה נקרא הקב"ה בשם צדיק, כמ"ש32 כי צדיק ה' צדקות אהב. ועפ"ז יובן הטעם שכל המצוות נקראים בשם צדקה33, לפי שעל ידם נמשך גילוי אלקות למטה להחיות רוח שפלים. דהנה, התורה והמצוות ניתנו למטה דוקא, במקום היותר שפל, וכמאמר משה רבינו למלאכי השרת [במענה על טענתם להקב"ה חמודה גנוזה כו' אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, תנה34 הודך על השמים] למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם כו'35, כדי שע"י קיום התומ"צ יומשך גילוי אלקות למטה ביותר. וזהו מש"נ ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה גו', שהמצוות (שנקראים בשם צדקה) הם כמשל הדרך שמחברת שני מקומות שמצד עצמם הם רחוקים זמ"ז, כמו דרך המלך שנמשך והולך מעיר המלוכה מקום מושב המלך אל כל העיירות שברחבי המדינה עד לפנה נדחת. ודוגמתו בנמשל, שהתומ"צ הם דרך הוי', שעל ידה נעשה החיבור בין אלקות לעולמות, שיומשך גילוי אלקות עד למטה מטה ביותר (כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בארוכה בביאורי הזהר פ' וישלח36 בפירוש הכתוב37 ישרים דרכי הוי'). וכיון שע"י המצוות (דרכי הוי') נמשך גילוי אלקות למטה להחיות רוח שפלים, שזהו"ע הצדקה, לכן נקראים כל המצוות בשם צדקה, ומקיימי המצוות בשם צדיקים.

ג) אך עדיין צריך להבין כללות ענין ההמשכה והגילוי למטה בעולם השפל (שנעשה ע"י קיום המצוות), דלכאורה, ה"ז ירידה גדולה והשפלה לפניו ית', וכטענת מלאכי השרת תנה הודך על השמים דוקא. אך הענין הוא, דהנה כתיב38 המשפילי גו' בשמים ובארץ, שההשפלה להיות נמשך ומתגלה בשמים היא אותה השפלה שמשפיל את עצמו להיות נמשך ומתגלה בארץ, ששניהם (שמים וארץ) הם השפלה א' בשוה ממש לגבי מהותו ועצמותו ית'39.

ויובן בהקדם הביאור במ"ש מה רבו מעשיך הוי'40 ומה גדלו מעשיך הוי'41, מהו ענינם של ב' הלשונות מה רבו ומה גדלו. אך הענין הוא, דמה רבו קאי על הנבראים שבעולם התחתון שיש בהם התחלקות לריבוי עצום של נבראים, שהרי בכל א' מד' הסוגים דדצח"מ יש ריבוי עצום של נבראים מינים ממינים שונים, כמו ריבוי סוגי הצמחים, וריבוי סוגי בעלי חיים, וכן במין המדבר הרי אין פרצופיהם שוים ואין דיעותיהם שוות כו'42. ונוסף על הפירוש הפשוט במה רבו שקאי על הריבוי שבפרטי הנבראים, שעם היותו ריבוי עצום, ה"ז בגדר מספר עכ"פ43, ישנו גם הפירוש הפנימי במה רבו, שבמין א' גופא יש ריבוי מדריגות גבוה מעל גבוה עד אין קץ, כמארז"ל44 אין לך עשב למטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל, והמזל עצמו יש לו שורש למעלה יותר וכו'. וכן במין החי, וכמו שאמרו חז"ל45 כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה כו', והענין בזה (דלכאורה אינו מובן מהו שייכות השכוי שהוא התרנגול למדריגת בינה)46, דאיתא בזהר47 בפלגות ליליא כו' נפיק שלהובא דאשא כו' ועאל תחות גדפוי דתרנגולתא וקארי כו', והיינו, שקריאת התרנגול למטה נשתלשל משרשו ומקורו למעלה, והו"ע מלאך גבריאל שמעורר את הצדיקים בחצות לילה, ולמעלה יותר, שרשו מבחי' ה' גבורות דבינה שמכריזין בחצות לילה שלא תהי' עוד ירידת המלכות בבי"ע להיות ראש לשועלים, אלא תשוב לעולם האצילות להיות זנב לאריות כו'. וזהו"ע הנותן לשכוי בינה, לפי ששרשו ומקורו של התרנגול למטה הוא ממדריגת הבינה. והנה, דעת לנבון נקל ריחוק הערך של התרנגול הגשמי לשרשו ומקורו במדריגת מלאך גבריאל בעולם הבריאה, ועד לשרשו בבחי' ה' גבורות דבינה בעולם האצילות, וכדי שישתלשל משם להיות תרנגול גשמי צ"ל ריבוי ממוצעים עד אין שיעור. וכל זה הוא בפרט א' ממין החי, וכמו כן הוא בכל מיני החי, ובכל מיני הצומח והדומם כו'. ועז"נ מה רבו מעשיך הוי'. ומ"ש מה גדלו מעשיך הוי', הנה הלשון מה גדלו קאי על הנבראים שבעולמות העליונים, עד לעולם הבריאה, הן עולם הבריאה הפרטי, והן עולם הבריאה הכללי, שהוא ראשית ההשתלשלות48, שהנבראים שבהם גדולים יותר עד אין שיעור לגבי הנבראים שבעולמות התחתונים.

והנה ב' סוגי הנבראים הנ"ל, הן ריבוי הנבראים (מה רבו) שבעולם התחתון והן גדולי הנבראים (מה גדלו) שבעולמות העליונים, אינם אלא מעשיך הוי', בחי' מעשה בלבד, עד"מ כח המעשה שבאדם שהוא כח היותר אחרון שבנפש, והוא רחוק בערך מכח השכל, ועד כדי כך, שכח המעשה ישנו גם אצל בעל חי, שזורק צרורות וכיו"ב49, אלא שיש יתרון בכח המעשה שבאדם לגבי כח המעשה שבבעלי חיים, שבכח המעשה שבאדם יש התלבשות השכל. אך התלבשות השכל בכח המעשה הו"ע של ירידה והשפלה, וירידה והשפלה זו שיתלבש השכל בכח המעשה היא רק לצורך המלאכה, ואח"כ בגמר המלאכה חוזר השכל ועולה למקורו. ודוגמתו למעלה, דהנה, כתיב50 ששת ימים עשה הוי' גו' וביום השביעי שבת וינפש, ולכאורה אינו מובן איך שייך לומר ענין של שביתה למעלה, אך הענין הוא51, שהתהוות כל העולמות שהו"ע של עשי' שיש בה התלבשות השכל (כמשל עשיית האדם כנ"ל), הוא ירידה והשפלה לפניו ית', וענין השבת הוא השביתה מהירידה וההשפלה בבחי' המעשה, כמשל עליית שכל האדם מירידתו להתלבש בכח המעשה בגמר המלאכה. ובאמת אין המשל דומה לנמשל, כי, ריחוק הערך שבין כח השכל לכח המעשה באדם הוא ריחוק של חמש מדרגות לבד, עשי' דיבור ומחשבה מדות ושכל, אבל הקב"ה רם ומתנשא ממדרגת החכמה רבבות מדרגות כאלו עד אין קץ (כמבואר בשער היחוד והאמונה52), וא"כ, הירידה וההשפלה היא גדולה יותר לאין ערוך. וזהו מה רבו מעשיך הוי' ומה גדלו מעשיך הוי', שהירידה וההשפלה עד לבחי' המעשה (מעשיך) היא הן בנוגע לריבוי הנבראים (מה רבו) שבעולם התחתון והן בנוגע לגדולי הנבראים (מה גדלו) שבעולמות העליונים בהשוואה, דכולא קמי' כלא חשיב53, ומעלה ומטה שוין אצלו ית', כנ"ל בפירוש המשפילי גו' בשמים ובארץ. ונמצא, שההמשכה והגילוי למטה בעולם השפל להיות לו ית' דירה בתחתונים ע"י קיום המצוות למטה דוקא, אינה ירידה והשפלה גדולה יותר מההמשכה והגילוי בעולמות העליונים (שעל זה הסכימו גם מלאכי השרת באמרם תנה הודך על השמים).

ד) אמנם עפ"ז צריך להבין מהו הענין שניתנה התורה למטה דוקא, ולא באופן דתנה הודך על השמים, דלכאורה, כיון שאצלו ית' שוה הגילוי בעולמות העליונים (על השמים) כמו הגילוי בעולם התחתון, שבשביל שניהם צריך להיות ירידה והשפלה אחת, הי' יכול להיות גם באופן דתנה הודך על השמים, ולמה ניתנה התורה למטה דוקא, להיות לו ית' דירה בתחתונים דוקא. אך הענין הוא, כמבואר בתניא54 בענין שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא שיאיר אור ה' במקום החושך והס"א כו', וענין זה שייך רק בעולם התחתון, שמצד הסתר אורו ית' וחושך כפול ומכופל כו', יש מקום לענין של בחירה, כמ"ש55 נתתי לפניך גו' את החיים ואת הטוב וגם הפכם, כדי שיהי' ובחרת בחיים56 [ולהעיר מהידוע57 ששרש ענין הבחירה הוא מבחי' נעלית ביותר, שהו"ע הבחירה למעלה, אתה בחרתנו כו'], שזוהי כללות עבודת האדם לאכפיא ס"א כו', שעי"ז נשלם רצונו ית' להיות לו נחת רוח כו'. וכל זה אינו שייך בעולמות העליונים, אצל מלאכים, שהרי מלאכים אין להם בחירה58, וכל מציאותם היא אלקות, והם רק שלוחי ההשפעה, ועל שם זה נקראים בשם מלאכים, דמלאך היינו שליח59. וזהו כללות הענין דמתן תורה למטה דוקא, כמ"ש60 וירד הוי' על הר סיני, בעולם שיש בו ענין הירידה למצרים, ויש בו יצה"ר (כנ"ל ס"ב), כי ע"י בירור היצה"ר באופן דאתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, נשלמת הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. וענין זה נעשה ע"י קיום המצוות, כמשנת"ל שכל המצוות נקראים בשם צדקה (ומקיימי המצוות נקראים בשם צדיקים) לפי שענינם הוא להחיות רוח שפלים, להמשיך אלקות מלמעלה למטה, שזהו"ע דרך הוי', דרך ומבוא להמשכת וגילוי אוא"ס עד למטה ביותר.

ה) והנה סדר ההמשכה והגילוי דאוא"ס למטה (דירה בתחתונים) ע"י קיום המצוות שנקראים בשם דרך הוי', הוא ע"ד סדר ההמשכה והגילוי דשם הוי', שיש בו ד' אותיות, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שמורה על צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות61. וביאור הענין, דהנה, כללות המצוות הם בג' הבחינות דמחשבה דיבור ומעשה, כידוע שרוב המצוות תלויים במעשה, ויש מצוות התלויים בדיבור, ויש גם מצוות התלויים במחשבה. ובפרטיות יותר, יש בכל מצוה בפני עצמה ג' הענינים דמחשבה דיבור ומעשה, שהרי בכל מצוה יש כוונת המצוה (מחשבה), ברכת המצוה (דיבור), ומעשה המצוה. וכשם שבכללות המצוות הנה רוב המצוות הם במעשה, והמצוות התלויות בדיבור מספרם מועט, והמצוות התלויות במחשבה מספרם מועט עוד יותר, כן הוא גם בכל מצוה פרטית, שהעיקר הוא קיום המצוה במעשה, וברכת המצוה היא רק מדרבנן62, וכוונת המצוה, שאינה מעכבת63 (מלבד בכמה מצוות שהכוונה בהם היא חלק מהמצוה עצמה64), היא ע"ד הידור מצוה בלבד. ובכללות יותר ישנה גם החלוקה דכללות עבודת היום שהתחלתה בעבודת התפלה בכוונת הלב, ענין המחשבה, ומבית הכנסת לבית המדרש65, לימוד התורה בדיבור, ואח"כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ66, שהו"ע הקיום במעשה. אמנם, כדי שיוכל להיות כללות הענין דקיום המצוות בכל ג' הענינים דמחשבה דיבור ומעשה, צריך להיות הקדמת הביטול דקבלת עול מלכות שמים, כמארז"ל67 קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי. והנה, ד' ענינים אלו, הביטול דקבלת עול מלכות שמים וקיום המצוות במחשבה דיבור ומעשה, הם כנגד ד' אותיות שם הוי'. והענין בזה, דקיום המצוות במחשבה דיבור ומעשה הם כנגד ג' האותיות הו"ה שיש בהם ציור של המשכה והתפשטות כו', והם כנגד ג' עולמות בי"ע68. והביטול דקבלת עול מלכות שמים הוא ע"ד הצמצום דנקודת אות יו"ד דשם הוי', והוא כנגד עולם האצילות67. וכמו שבשם הוי' פועל היו"ד על ג' האותיות הו"ה, שהרי לשון מהוה שבשם הוי' הוא בג' האותיות הו"ה, והיו"ד שבתחלתו משמשת על הפעולה שהיא בלשון הוה ותמיד (כדפרש"י על הפסוק69 ככה יעשה איוב כל הימים)70, כן הוא בנוגע לקיום המצוות, שהביטול דקבלת עול מלכות שמים (שהוא בדוגמת היו"ד) פועל ונמשך בתמידות בהמחשבה דיבור ומעשה שבמצוות (שהם בדוגמת הו"ה), והוא הקיום שלהם. וע"ד71 שאמרו חז"ל72 אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי', ומבואר בע"ח73 שמי קאי על בינה, והפירוש דמי שממית עצמו עלי' הוא שבחי' מי (בינה) עצמו ממית עצמו על התורה, והיינו74 כמארז"ל75 הרוצה שיחי' ימית את עצמו, והו"ע למסור נפשו בק"ש באחד, ביטול הרצונות מכל וכל, שעי"ז דוקא נעשה הקיום דהתורה, שע"י עבודתו בקיום התומ"צ ימשיך גילוי אוא"ס עד למטה, שיומשך ויתגלה הענין דאני הוי' לא שניתי76, שהו"ע המשכת אות יו"ד שכנגד עולם האצילות בג' אותיות הו"ה שכנגד ג' עולמות בי"ע, להיות לו ית' דירה בתחתונים.

ו) ועפ"ז יובן מה שמצינו במתן תורה שכדי שיוכל להיות הגילוי דוירד הוי' על הר סיני, שיומשך אלקות בעולם ע"י התומ"צ, הוצרכה להיות השלימות דבנ"י במספר ששים ריבוא דוקא77, כמארז"ל78 אילו היו ישראל ששים ריבוא חסר א' לא ניתנה תורה לישראל. ועד"ז בנוגע לזמן מ"ת בכל שנה, שלעולם קורין קודם חג השבועות פרשת במדבר79, שבה מדובר ע"ד מנין בנ"י במספר ששים ריבוא, שבו תלוי כללות הענין דמ"ת בכל שנה, גם לאחרי שמספר בנ"י הוא הרבה יותר מששים רבוא, כמ"ש80 ה' גו' יוסף עליכם ככם אלף פעמים, כי, ההוספה והריבוי במספר בנ"י הוא רק בחי' ענפים, אבל השרשים הם ששים ריבוא81, לא פחות ולא יותר82. והענין בזה, שמספר ששים ריבוא קשור עם פרטי האותיות דשם הוי', ונעשה על ידם. דהנה, ידוע שכל המשכה הנמשכת מאוא"ס הו"ע אות וא"ו, שצורת אות וא"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה83, וההמשכה היא בבחי' ה"א. אך כדי שיומשך הוא"ו של שם הוי', צריך שיהי' כלול גם מאותיות יו"ד ה"א של שם הוי' [וכמו שהוא בעבודת האדם, שכדי שיומשך מהמדות (אות וא"ו) למעשה (אות ה'), צריך להיות תחילה ההתבוננות במוחין, שהו"ע אותיות י"ה, הנסתרות להוי' אלקינו84, דאינון דחילו ורחימו דבמוחא ולבא85]. וכאשר אופן ההתכללות הוא שהוא"ו כלול מיו"ד ה' פעמים, נעשה מספר ששים ריבוא. כי, כשהוא"ו כלול מיו"ד פעם אחת הוא מספר ששים, וכשכלול מיו"ד פעם שני' הוא שש מאות, וכשכלול מיו"ד פעם שלישית הוא מספר שש אלף, וכשכלול מיו"ד פעם רביעית הוא מספר שש ריבוא, וכשכלול מיו"ד פעם חמישית הוא מספר ששים ריבוא. וזהו הענין דדרך הוי' כפי שהוא בנוגע למספר בנ"י שנקראים צדיקים ע"ש שמקיימים המצוות, ע"ד ובדוגמת דרך הוי' שבמצוות עצמם שנקראים צדקה כיון שעל ידם נמשך אוא"ס למטה להחיות רוח שפלים.

ז) ויש להוסיף ולבאר הענין דדרך הוי' (דרך ומבוא להמשכת וגילוי אוא"ס ע"י הקדמת היו"ד להו"ה, שהו"ע הביטול דקבלת עול מלכות שמים והמס"נ דק"ש שלפני קיום המצוות במחשבה דיבור ומעשה, כנ"ל ס"ה) כפי שהוא בנוגע לכללות הענין דמ"ת, שכדי שיוכל להיות המשכת וגילוי אוא"ס ע"י מ"ת, הוצרך להיות תחילה הענין דיציאת מצרים וספירת העומר.

והענין בזה, דהנה כתיב86 משכני אחריך נרוצה הבאני המלך חדריו וגו', וידוע87 שמשכני קאי על יציאת מצרים, שהו"ע הגילוי מלמעלה לעורר את נפש האלקית, אבל נפש הבהמית לא נתהפכה עדיין, שזהו מש"נ ביציאת מצרים כי ברח העם88, מפני שהרע הי' עדיין בתקפו כו'89, ולכן נאמר משכני לשון יחיד, דקאי על נפש האלקית בלבד. אמנם, תכלית הכוונה היא שיהי' גם הבירור דנפש הבהמית, ובשביל זה ירדה הנשמה למטה, כידוע90 שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל, וירדה לעוה"ז רק כדי לברר את הגוף ונפש הבהמית. וזהו שממשיך בכתוב אחריך נרוצה, לשון רבים, בשני הרצונות דנפש האלקית ונפש הבהמית, וענין זה נעשה ע"י העבודה דספירת העומר, שהו"ע בירור ז' המדות (כפי שכל א' כלולה מז') דנפש הבהמית שיתהפכו לקדושה. והיינו, שלאחרי הגילוי מלמעלה לנפש האלקית בלבד ביציאת מצרים, באה גם העבודה דבירור נפש הבהמית בספירת העומר (וכמו שהוא בירידת הנשמה למטה, שבהיותו במעי אמו נר דלוק לו על ראשו וכו'91, שזהו גילוי לנפש האלקית, ואח"כ בצאתו לאויר העולם, מתחילה העבודה דבירור הגוף ונה"ב). ונמצא, שכללות הענין דיציאת מצרים וספירת העומר הו"ע אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא, שעי"ז נעשה אח"כ הגילוי דמ"ת, שהו"ע הבאני המלך חדריו.

וביאור הענין, דהנה, ידוע שע"י בירור נפש הבהמית באופן דאתכפיא ואתהפכא כו' מגיעים למעלה ביותר, לפי ששרש נפש הבהמית הוא למעלה יותר משרש נפש האלקית, שלכן ירדה למטה יותר, כמשל נפילת החומה שהאבן שבראש החומה נופלת למרחוק יותר כו'92. וע"ד93 היתרון כח שיש לבחי' אופנים על בחי' שרפים, דעם היות שהשרפים בבריאה והאופנים בעשי', מ"מ, מתנשאים האופנים ברעש גדול לעומת השרפים, שע"י הרעש שלהם מפני העדר ההשגה כו', ה"ה מתנשאים למעלה מהשרפים, משום שבאמת שרשן ממקום נעלה יותר מבחי' השרפים. וכן הוא בנוגע לנפש הבהמית, ששרשה מפני שור שבאופנים, שכחה רב ועצום יותר מכח נפש האלקית, לפי ששרשה היא למעלה יותר. וזהו תכלית ירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, כי מצד הריחוק והעלם והסתר כו' נעשה אצלה גודל הרעש דצעק לבם אל הוי'94, היינו, שבירידתה למטה נעשה אצלה היתרון שבעבודת בעלי תשובה לגבי עבודת הצדיקים (כי הנשמה בעודה למעלה היא בבחי' צדיקים שטבעם לעלות אל ה'), דמשכין לי' בחילא יתיר95, וכידוע96 שענין התשובה אינו דוקא במי שחטא ח"ו, אלא ע"ד מ"ש97 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, שמצד הריחוק וההעלם והסתר שבירידת הנשמה למטה, נעשית ההשבה בתוקף הרצוא, בחילא יתיר. ועוד זאת, שבכח זה דוקא נעשית המשכת וגילוי אלקות ע"י קיום המצוות, שהרי המצוות מצד עצמם הם מעשים גשמיים, ואם יעשה אותם איש אשר לא מבנ"י אינם מצוות כלל98, אלא דוקא כשישראל מקיימים אותם אזי הם מצוות שממשיכים על ידם גילוי אלקות, וענין זה נעשה בעיקר מצד תוקף הרצוא שנעשה בהנשמה בירידתה למטה, שמצד זה בכחה להמשיך גילוי אלקות ע"י מעשה המצוות99. וזהו שההקדמה למ"ת היא ע"י יציאת מצרים וספירת העומר, כי ע"י בירור נה"ב באופן של אתכפיא ואתהפכא בתוקף הרצוא כו' (שזהו"ע דיציאת מצרים וספירת העומר), הוא הנתינת כח להמשיך גילוי אלקות למטה ע"י קיום התומ"צ (שזהו"ע דמ"ת). וענין זה הוא ע"ד המס"נ דק"ש והקבלת עול מלכות שמים, שהו"ע אות יו"ד דשם הוי', שצ"ל בהקדמה לקיום המצוות במחשבה דיבור ומעשה, שהו"ע הו"ה דשם הוי'. והיינו, שההקדמה דיציאת מצרים וספירת העומר למ"ת הו"ע דרך הוי' שבכללות הענין דמ"ת. ומזה נמשך גם הענין דדרך הוי' (הקדמת היו"ד להו"ה) בעבודתם הפרטית של בנ"י, הן בעבודת הצדיקים, ע"י הקדמת המס"נ דק"ש באופן של ביטול הרצון מכל וכל, והן בעבודת בעלי תשובה, ע"י הקדמת הענין דאתכפיא, שהוא ע"ד המס"נ דק"ש, דמה לי100 קטלא פלגא כו'101, שענין זה מגיע ומעורר למעלה כו', ועי"ז יוכל להיות אח"כ המשכת וגילוי אלקות למטה ע"י פעולת בנ"י, ועמך כולם צדיקים, במעשה המצוות שנקראים צדקה, להחיות רוח שפלים, כנ"ל בארוכה.

ח) וזהו ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך וגו' וישבת אצל אבן האזל, דהנה, הענין דאבן האזל, האי עלמא דאזלינן מיני', שעל ידו נעשים בבחי' מהלכים (כנ"ל ס"א), הוא בעיקר102 מצד תוקף הרצוא, בחילא יתיר, שבבירור נה"ב באופן של אתכפיא ואתהפכא, שבא מצד ההעלם וההסתר שבירידת הנשמה למטה, למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם דוקא. וזהו גם הענין דמחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך, שכדי להיות מולד הלבנה מחדש, שהו"ע המשכת אור חדש מהשמש ללבנה, צ"ל תחילה ענין הביטול, יפקד מושבך, שזהו ע"ד הקדמת הענין דאתכפיא כו', שעי"ז נעשה המשכת האור ע"י מעשה המצוות. ואופן ההמשכה הוא ע"י שם הוי', דרך הוי', כמרומז במ"ש ויאמר לו יהונתן (לדוד), דיהונתן הוא יה"ו נתן, שיש בו ג' אותיות יה"ו דשם הוי', ונתן בגימטריא ת"ק, שזהו המספר דה"א אחרונה בהכאה103 (והוא ע"ד הענין דמהלך ת"ק שנה שבין רקיע לרקיע כו'104), וכל זה נמשך לדוד, ספירת המלכות, שהוא ג"כ אות ה' אחרונה דשם הוי', אבל כפי שנעשית מקור לעולמות בי"ע105, ועד לעוה"ז התחתון, שבו דוקא נשלמת הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.