8 רמזים לפרשת במדבר

לפניכם רמזים וגימטריאות לפרשת במדבר.

מה רמוז במילים "במדבר סיני"?

השבוע אנו מתחילים בשעה טובה בספר חדש – ספר 'במדבר', שנקרא כך על שם הפסוק הראשון שבו: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד"...

בספרו "נחל קדומים"1 מביא החיד"א שפע של רמזים על הפסוק – מתוך דבריו של רבינו אפרים (מבעלי התוספות):

1) "במדבר" בגימטריא "אברהם" (=248).

2) "סיני" בגימטריא "עני" (=130).

3) "במדבר סיני" בגימטריא "בשלום" (=378).

כל הרמזים הללו מובילים לכיוון אחד, המתקשר היטב עם הזמן שבו נקראת פרשה זו – בתחילת חודש סיון:

חז"ל מספרים2 , שעם ישראל הגיע למדבר סיני לראשונה בא' סיון, ואז נוצר מצב מיוחד שבו היו כל העם באחווה ובאחדות. הקב"ה ראה כיצד בני ישראל הגיעו למצב של "כאיש אחד בלב אחד", ואמר – זו השעה המתאימה לתת להם את התורה (שניתנה כמה ימים לאחר מכן, בו' סיון).

עכשיו אנו מבינים את רמז מס' 3 – "במדבר סיני" בגימטריא "בשלום". אך כיצד באמת הגיעו אז לשלום? היה זה מכח תכונת הענווה והצניעות, שאותה מסמל רמז מס' 2: "סיני" בגימטריא "עני" (ואכן, הר סיני ידוע בכך "שהיה נכנע ושפל משאר ההרים"). הענווה והצניעות מביאים את האדם לוויתור על אנוכיותו וגאוותו, וכך הוא מסוגל להגיע לאחדות ושלום עם חבריו.

והשורש הקדום לתכונה אצילית זו הוא באבי האומה, אברהם אבינו, שהוא הצטיין בענוה ושפלות ואמר על עצמו3 : "ואנכי עפר ואפר"; אין פלא איפוא ש"במדבר" בגימטריא "אברהם" (רמז מס' 1) – הכל בזכותו.

[רמז נוסף :מי שקיבל את התורה בפועל היה משה רבינו, שהיה "עניו מאוד"4 , ולצורך כך הוא עלה להר סיני 3 פעמים – בכל פעם הוא שהה שם 40 יום, ובסך הכל: 120 יום. דבר זה נרמז במלה "מועד" שבפסוק ("וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד"), שערכה המספרי הוא 120].

האם קוראים לו רעואל או דעואל?

תכונה אצילית זו של ענווה, צניעות וויתור, באה לידי ביטוי בשם חדש – שלא הכרנו מפרשיות התורה עד כה - המוזכר בפרשת השבוע פעמיים, ובכל פעם הוא מופיע בצורה שונה.

הכוונה היא ל"נשיא" של שבט גד, שבתחילת הפרשה5 הוא מוזכר כ"אליסף בן דעואל", ובהמשך הוא נקרא6 "אליסף בן רעואל". מה פשר השינוי מ"דעואל" ל"רעואל"?

הרמב"ן – רבי משה בן נחמן – כותב הסבר פשטני: "היו קוראים האיש ההוא בשני השמות, ולכך הזכירתו התורה בשניהם". הוא מביא לכך דוגמאות נוספות מהתנ"ך, שלאדם אחד היו שני שמות בו זמנית.

ואילו בספר "חומת אנך"7 מובא הסבר מקורי, לפיו השם עבר 'שדרוג' בזכות השתיקה והוויתור:

בפרשה שלנו מתחדשת החלוקה של שבטי ישראל ל'דגלים'. עד כה ידענו על החלוקה הבסיסית ל-12 שבטים, ועכשיו נוצרה חלוקה נוספת – 4 'דגלים', כל אחד מצד אחר, ובכל אחד מהם 3 שבטים. ב'דגל' הראשון – לצד מזרח – היו יהודה, יששכר וזבולון; ב'דגל' השני – לצד דרום – היו ראובן, שמעון וגד; ב'דגל' השלישי – לצד מערב – היו אפרים, מנשה ובנימין; וב'דגל' האחרון – לצד צפון – היו דן, אשר ונפתלי.

אם נתבונן היטב בחלוקת ה'דגלים', נראה כי מי שיצא מקופח הוא שבט גד. וזאת למה? משום שליעקב אבינו היו 4 נשים: רחל, לאה, בלהה וזלפה. בני רחל קיבלו 'דגל' מיוחד משלהם (המערבי); בני לאה שהיו רבים – קיבלו 2 'דגלים': המזרחי בראשותו של יהודה ה'מלך', והדרומי בראשותו של ראובן הבכור; אף בני בלהה היו בראשות ה'דגל' הצפוני: דן, בכור בלהה, היה ראש הדגל, כשלצידו אחיו הצעיר יותר – נפתלי.

למי לא היה 'דגל' משלו? לבני זלפה: גד ואשר. הם התפצלו לשני 'דגלים' - אשר נלווה ל'דגל' הצפוני שבראשות דן (בן בלהה), ואילו גד הסתפח ל'דגל' הדרומי שבראשות ראובן (בן לאה). בצדק איפוא היה יכול גד, בנה בכורה של זלפה, להתרעם על כך ש-3 הבכורים האחרים זכו לכבוד של הנהגת 'דגל', ואילו הוא לא זכה לכך ("כשמינה ראש דגל לדן – היה יכול גד לומר: אני בכור לזלפה, ודן בכור לבלהה, ולמה איני ראש דגל כמוהו?!").

בפועל שתק הנשיא של שבט גד ולא התלונן, ובזכות שתיקה זו זכה השבט למה שלא זכו שאר השבטים: משה רבינו, מבחר המין האנושי, נקבר דוקא בשטחו של שבט גד (ב'הר נבו' שנמצא שם). ודבר זה נרמז בשם "רעואל" במשמעות של ריע א-ל, רמז לקשר של שבט גד עם משה רבינו איש האלוקים.

ובכן, למעלה זו זכה שבט גד בעת החלוקה לדגלים, ועל כן השם "רעואל" מופיע דוקא בהקשר זה של ה'דגלים' ולא קודם לכן.

הקשר בין צורת המזבח לעמידת הדגלים במדבר

חלוקת השבטים לארבע 'דגלים' מארבע צדדים – היתה זמנית בלבד, והיא התקיימה רק בעת הנדודים במדבר (כשהגיעו לארץ ישראל חילקו את הארץ לשבטים השונים בצורה שונה לגמרי. לדוגמא: השבטים יששכר וזבולון שבמדבר היו חונים ב'דגלו' של יהודה, התרחקו ממנו – יהודה קיבל את חלקו בדרום ובנגב, ואילו יששכר וזבולון בצפון המערבי).

אולם בספר הזוהר מוצאים אנו דבר חידוש, והוא – שצורתו של המזבח, שעמד בבית המקדש בירושלים ועליו הקריבו קרבנות מאות שנים, מושפעת ישירות מאותה צורה שבה התחלקו השבטים במדבר.

המזבח היה מרובע גדול, וליתר דיוק: שלושה מרובעים שעמדו זה על זה, בצורת פירמידה – הריבוע התחתון היה רחב יותר, האמצעי פחות, וזה שמעליו עוד יותר צר. המרובע התחתון – הבסיס של המזבח – נקרא בשם 'יסוד המזבח', ולמרבה הפלא הוא לא היה שלם אלא קטוע: הצד המערבי והצפוני של ה'יסוד' היו שלמים, אולם הצד המזרחי והצד הדרומי היו ברובם ריקים.

כך מוסבר דבר זה בספר הזוהר8 :

לפי הקבלה, יש קשר גדול בין המושג 'יסוד' ליוסף הצדיק (וכבר הרחבנו בכך במאמרים קודמים בסדרה זו9 ). לכן ה'יסוד' של המזבח מתפשט דוקא בצד המערבי ובצד הצפוני – כי בצד מערב הוא המקום של מנשה ואפרים, בניו של יוסף, וכן של בנימין, אחיו האהוב; ובצד צפון הוא המקום של דן, אשר ונפתלי, 'בני השפחות' (בלהה וזלפה), שעמהם היה יוסף מתרועע ומקרב אותם10 .

לעומת זאת, בצד הדרומי והמזרחי הוא מקומם של בני לאה – ש'לא הסתדרו' עם יוסף והיו עויינים לו ומקנאים בו (יעקב אהב את יוסף יותר מכל בניו, בזכות היותו בנה של רחל, דבר שלא מצא חן בעיני בניה של האחות לאה). לכן צדדים אלו ברובם הגדול ריקים מה'יסוד' – המקביל ליוסף; אם כי חלק קטן מהצדדים הללו כן היה בו 'יסוד', בזכות נצנוצים של אחוה שכן נמצאו בהם ביחס ליוסף (ראובן ויהודה השתדלו להציל את חייו של יוסף, וגד הרי הוא בכלל לא מבני לאה אלא מ'בני השפחות', כאמור).

השבטים שנבחרו לעמוד בראש הדגלים

כמו שהזכרנו, כל 'דגל' מנה 3 שבטים, שבראשם עומד החשוב שביניהם, שעל שמו נקרא ה'דגל' כולו – דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים ודגל מחנה דן.

'בעל הטורים' מוצא רמז יפה לעליונותם של ארבעת אלו, בדברים שאמר יעקב אבינו מאות שנים קודם לכן:

לפני פטירתו מן העולם קרא יעקב לבניו ודיבר דברים אישיים ביחס לכל בן ובן, המצוטטים בתורה בסוף ספר בראשית. כשנתבונן בסגנונו של יעקב שם נראה, כי ביחס לרוב הבנים בא הדיבור בלשון נסתר, בגוף שלישי – לדוגמא11 : "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" – ורק ארבעה בנים זוכים לכך שיעקב מדבר אליהם בלשון נוכח:

"יהודה אתה יודוך אחיך"12 / "ראובן בכורי אתה"13 / בברכה ליוסף: "מא-ל אביך ויעזרך"14 / ובסיום הברכה לדן: "לישועתך קויתי ה'"15 .

ארבעת שבטים אלו הם שנבחרו לעמוד בראשי ה'דגלים'; ומתוך זרע יוסף נבחר דוקא שבט אפרים – גם זה דבר שנצפה כבר מראש על ידי יעקב בדבריו לפני פטירתו, כאשר הקדים את אפרים למנשה (למרות היותו של מנשה הבן הבכור).

ומעניין: הפסוק בפרשה המדבר על דגל זה של בני יוסף מתחיל וגם מסיים באות ד' - "דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה ונשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד"16 . אומר על כך 'בעל הטורים' שבכך נרמזה העובדה שבאותם דברים שדיבר יעקב לפני פטירתו הוא הקדים את אפרים ארבע פעמים17 , כערכה המספרי של האות ד'.

[הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון מגלה18 , כי העובדה שאפרים נחשב הממשיך העיקרי של יוסף מתבטאת בכך שהאותיות י-פ, שהן הראשונה והאחרונה בשמו של יוסף, נמצאות גם בשמו של אפרים (ולא בשמו של מנשה). זאת ועוד: המלה 'יוסף' פירושה הוספה וריבוי, וזו גם משמעותה של המלה 'אפרים' – במשמעות של פריה ורביה].

4 דגלים כנגד 4 מחנות מלאכים

ארבעת ה'דגלים', מוסבר בספר הקבלי 'שני לוחות הברית'19 , רמוזים בפסוק בתהלים20 "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ": המלה "אדיר" היא נוטריקון של ארבעת ה'דגלים': א'פרים, ד'ן, י'הודה, ר'אובן. ויש כאן רמז למעלתם של ישראל, "אשר אף בעודם בארץ הם בדוגמת מלאכים של מעלה, ארבע מחנות שכינה והשכינה באמצע - כן ארבע דגלים של ישראל והארון באמצע". זוהי איפוא ההדגשה: "מה אדיר שמך בכל הארץ"!

ואכן, במדרשים ובתורת הסוד מרבים לדבר על ההקבלה שבין ארבעת ה'דגלים' שבעם ישראל השוכן בארץ – לבין ארבע 'מחנות' של מלאכים הנמצאים בשמים. כשם ששבטי ישראל מתחלקים ל-4 קבוצות שלכל אחד מהם צד מיוחד – כך המלאכים למעלה מקיפים כביכול את השכינה הנמצאת במרכז, ויש 4 קבוצות מ-4 צדדים (ה'צדדים' וה'מרכז' שם הם במובן רוחני ולא במשמעות הפשוטה והגשמית).

לכל מחנה של מלאכים יש מלאך גדול העומד בראשו, והם ארבעת המלאכים: גבריאל, מיכאל, רפאל, אוריאל [נוטריקון: גמרא]21 . רבינו בחיי במדרשו על הפרשה מסביר כיצד כל מלאך מארבעה אלו מקביל לאחד ה'דגלים'. ולדוגמא: דגלו של יהודה מקביל למלאך גבריאל, ולכן שבט יהודה התפרסם בגבורתו המיוחדת, וכפי שנאמר בדברי-הימים22 : "יהודה גבר באחיו"; ואילו דגלו של דן שייך למלאך אוריאל. וזאת למה? מקומו של דגל דן הוא בצד צפון, שנחשב כצד 'חשוך' ורחוק מאור השמש ("רוח צפון אין השמש זורחת שם לעולם, כי לכך נקרא צפוֹן – שהשמש צפוּן משם וכולו חושך"). הדבר משתלב גם עם תופעות שליליות בעם ישראל שהתחילו בשבט דן, ולכן דגלו של דן דורש אור מיוחד.

ומוסיף רבינו בחיי רמז נפלא: הקבלה זו בין ה'דגלים' לבין מחנות המלאכים, מקבלת חיזוק כאשר נראה שכשם ששמות המלאכים הגדולים שהזכרנו משתווים כולם בסיומת 'א-ל' (גבריאל, מיכאל, רפאל, אוריאל) – כך נמצא בכל 'דגל', ששמו של אחד מה'נשיאים' שבו יסתיים בסיומת זו: בצד המזרחי יש לנו את נשיא יששכר שנקרא נתנאל, בצד הדרומי את נשיא שמעון שנקרא שלומיאל, בצד המערבי את נשיא מנשה שנקרא גמליאל, ובצד הצפוני את נשיא אשר שנקרא פגעיאל.

נסיים בלשונו של רבינו בחיי: "והבן היטב, ותבין כח תורתנו הקדושה, ואיך הם צבאות ישראל למטה – נקשרים ונאחזים עם צבאות מלאכי השרת למעלה, ואז יתגלו לך תעלומות חכמה".