יוסף גילה את זהותו לאחיו. עכשיו הוא דחק בהם לשוב לכנען כדי להביא לאביהם הקשיש יעקב את הבשורה המשמחת שיוסף עודנו בחיים – "ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ויפג לבו כי לא האמין להם..."1 – וכדי להביא את יעקב חזרה למצרים עם כל משפחתו ומשק ביתו. התורה ממשיכה ומספרת שיוסף שלח באמצעות אחיו מזון ומתנות ליעקב: "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו לדרך.... "2
ישנם שני פירושים שונים שמצטט רש"י באשר לאופיים שלמזונות נבחרים אלה. הסבר אחד הוא שיעקב שלח "יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו" (יין עתיק המשמח לב זקן), ואילו האחר טוען כי יוסף שלח "גריסין של פול" (אפונים יבשות חצויות לשנים).3
אין אף צל של פרט בהסבריהם של פרשני התורה שהוא חו"ח פעוט, טריוויאלי או חסר משמעות. אף כאן, שני הפירושים שמצטט רש"י חושפים תובנות חדשות באשר לסיפור המעשה.
"גריסין של פול": יוסף ידע ששיבת אחיו לכנען עם החדשות "יוסף חי" תגרום לאביו לא רק שמחה אלא גם עוגמת נפש רבה, שכן יעקב יגלה אז שהאחים – בניו שלו – מכרו את יוסף לעבדות.4 אפילו אם לא יגלה את העובדה הזאת, ודאי שיעקב ירגיש בכאב הפרידה הממושכת שלו מבנו האהוב. יוסף ניסה למתן את כאבו של אביו על ידי כך ששלח לו את אחד מן המזונות הנבחרים של מצרים – גריסין של פול, שהן אפונים חצויות לשנים. בכך הצביע בפני יעקב על כך שישנם דברים מסוימים בעולם המגיעים לרמה גבוהה של שימושיות דרך כך שהם חצויים, נפרדים. יוסף רמז לאביו על כך שרק דרך כך שהופרד מעל כל משפחתו ונמכר לעבדות במצרים, הוא עלה לגדולה והיה כעת מסוגל לתמוך במשפחתו ולפרנס אותה ולהצילה מרעב.5
יין ישן: זמן מה לפני שיוסף גילה את זהותו לאחיו, הוא הזמין אותם לנשף בארמונו, ובהזדמנות זו, כך מספרת התורה, "וישתו וישכרו עמו". רש"י מפרש: "וישכרו עמו, ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו".6 יוסף הבין שאם הוא ואחיו נמנעו משתיית יין כסימן למצוקה, אזי יעקב, שלא חדל להתאבל על יוסף, ודאי התנזר אף הוא משתיית יין במשך אותן עשרים ושתיים שנה. לפיכך, ניתן בהחלט לתאר לעצמנו את הנאתו של יעקב כאשר יוסף עצמו הציע לו יין לשתות. יתר על כן, על ידי משלוח יין עתיק, יוסף מרמז בעדינות ליעקב על כך שכל השנים של שהותו במצרים הוא מעולם לא איבד את האמונה באלוקים, שהוא בסופו של דבר יתאחד מחדש עם אביו. למרות העובדה שהוא לא שתה יין, הרי הוא אכסן יין למשך זמן כה רב עד שהוא התיישן והפך ליין עתיק – כך שיהיה מוכן לשימוש כאשר יתרחש לבסוף האיחוד המחודש השמח.
המלה מצרים נגזרת מן המלה מיצר, שפירושו הגבלה כלשהי. במובן מורחב יותר, מצרים הייתה יכולה לסמל כל התנסות כובלת. אפילו כאשר ההגבלות שמכתיבה הסביבה הפיזית והעיסוק החומרי שלנו מעכבים בעדנו מלשרת את הבורא, אל לנו לומר נואש, בדיוק כפי שיוסף לא אמר נואש, במצרים. להפך, עליו להיות חזק ולבטוח לחלוטין שאלוקים יביא לו הצלחה בעניינים חומריים בדרך שלא תפריע לו ללמוד תורה ולקיים מצוות.
הוסיפו תגובה