המדרש גורס שכל פרשת יוסף ואחיו – קנאתם הבלתי-נשלטת כביכול של אחיו כלפיו; מכירתו לעבדות, השלכתו לבית האסורים ועלייתו לגדולה; וכן לבסוף, העימות שלהם והפיוס שבא לאחריו – היו כולם "מזימה כבירה", "נורא עלילה על בני אדם", שזמם אלוקים כדי להביא את יעקב ואת משפחתו למצרים.
כאשר יעקב שלח את יוסף ללכת לבדוק מה קורה לאחיו – משימה שממנה לא שב יוסף ושלאחריה אבד לאביו למשך 22 השנים הבאות – התורה מתארת זאת כך: "וישלחהו מעמק חברון (מילולית, מ"מעמקי" חברון) ויבוא שכמה" (בראשית לז, יד). היכן הוא "עמק חברון?" שואלים חז"ל. הלא חברון שוכנת על גבעה רמה! אבל משמעות הביטוי, כך הם מסבירים, היא אלגורית. יוסף נשלח לדרכו "מעמק חברון" – ממעמקי התוכנית האלוקית שניתנה לאברהם, הפטריארך שנקבר במערת המכפלה שבחברון.
בברית בין הבתרים, אלוקים נתן לאברהם את הבחירה: האם ילדיך יסבלו גלות או גיהינום? אברהם בחר בגלות, ולפיכך שלח את יוסף בדרך למצרים, ולאחריו את כל בני משפחתו, כדי שבני ישראל יעברו ארבעה דורות של גלות ועבדות בטרם ילכו להר סיני כדי לקבל את המנדט כעם הנבחר של אלוקים.
אבל מדוע היה הכל צריך להיות מורכב ומסובך כל כך? האם לא הייתה דרך אחרת להביא את בית ישראל למצרים? כהסבר לכך מציע המדרש את המשל הבא:
דומה הדבר לפרה שרצו לשים עליה את העול, אבל הפרה הסיטה צווארה ולא נתנה שישימו. מה עשו? הם לקחו את העגל שלה מאחוריה ומשכו אותו למקום שבו רצו שהיא תחרוש, והעגל געה. כששמעה הפרה את העגל שלה גועה, הלכה למרות רצונה, בגלל הילד שלה.
באותה מידה, אפשר היה להביא את יעקב למצרים כשהוא כבול בשלשלאות, אך אז הכריז אלוקים שהוא לא יוריד אותו למצרים בחרפה. אם פרעה יביאו בכוח למצרים, זה לא יהיה בכבוד הראוי
אולם, דומה שהסבר זה מעלה יותר שאלות מתשובות. האם הדרך שבה גרמו ליעקב להגיע למצרים הייתה יותר נעימה מאשר אילו היה מובא לשם כאסיר של פרעה? האם הכאב והייאוש של 22 שנים שבהן התאבל על בנו האהוב היו עדיפות על אי-הנוחות שבנשיאת שלשלאות פיזיות. אין ספק כי יעקב היה מוכן ומזומן לסבול את החרפה הזו כדי לחסוך מיוסף את שנות עבדותו ואת שהותו בכלא, ומבניו האחרים – את השנים של רגשי האשמה והחרטה!
יתר על כן, הרי בסיכומו של דבר, יעקב אכן הוכרח לרדת מצרימה. מה שאילץ אותו לכך היה העובדה שאלוקים שלח לשם את יוסף. מדוע יש בכך פחות כפייה מאשר אילו היו כופים עליו באופן פיזי? מדוע, לצורך העניין, היה בכלל צורך לכפות עליו בדרך כלשהי? מה אם אלוקים היה פשוט מופיע לפניו יום אחד ואומר, "יעקב, קח את כל בני משפחתך ולך לך מצרימה. כל זה הוא חלק מן התוכנית הכבירה שלי עבור בני ישראל" – האם לא היה יעקב מציית לו?
התורה החסידית מבארת כי היה צורך להשיג שתי מטרות מנוגדות זו לזו. מצד אחד, היה צריך להכריח את יעקב לעקור למצרים – הגירה מרצון לא הייתה מהווה גלות כלל! גלות, לפי הגדרתה, היא מקום שבו האדם לא רוצה להיות, מקום המנוגד לעצמיותו ולרצונו של האדם. מצד שני, העובדה שיעקב הגיע למצרים בכבוד, בתהילה ובמעמד של כוח כאביו של מושל המדינה, במקום כאסיר בשלשלאות, פירושה שהוא וצאצאיו אף פעם לא יהיו באמת כפופים לארץ המארחת אותם. לכן, המפתח לשחרור בני ישראל ממצרים כבר היה "מתוכנת" בנסיבות שבהן התחילה הגלות הזאת.
לפיכך, זו הייתה "המזימה הכבירה" של אלוקים: לאלץ את יעקב לרדת מצרימה, אך לעשות זאת באופן כזה שלא יהיה כפוף לכוחה של מצרים, אלא שהוא עצמו יהיה לו כוח על פני מצרים. מה שהביא את יעקב למצרים היה העובדה שבנו היה שליט הארץ; אבל שרשרת האירועים שהביאו לכך הייתה צריכה להתפתח בלי ידיעתו ובניגוד לרצונו.
כתוב תגובה