לפניכם רמזים וגימטריאות לפרשת ויגש.
יוסף עומד מול יהודה
בתחילת הפרשה בא תיאור של עימות החזיתי בין יוסף – המשנה למלך מצרים – לבין יהודה – שעדיין לא מודע לכך שהוא עומד מול אחיו.
הפסוק מציין: "ויגש אליו יהודה ויאמר .. כי כמוך כפרעה".
למלים "כי כמוך כפרעה" יש משמעות כפולה. המשמעות הפשוטה שלהם היא בנימה של כבוד ותחנונים: אני מכבד אותך כאילו היית פרעה המלך בעצמו ולכן אנא קבל את בקשתי, אך טמונה בכך גם משמעות נוספת: בכעסי אני עלול להרוג גם אותך וגם את פרעה. חז"ל מנסחים זאת כך1 : "אם שולף אני את חרבי – ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים"!
ואכן, 'בעל הטורים' אומר, כי המלים "ויגש אליו יהודה" הם בגימטריא "זהו להלחם עם יוסף", והמלים "כמוך כפרעה" הם בגימטריא "בך אתחל" (=461).
עוד רמז מגלה לנו 'בעל הטורים': האותיות האחרונות שבשלושת המלים שבהתחלת הפרשה - "ויגש אליו יהודה" – יוצרות את המלה "שוה", ללמדך כי היו כאן יחסי כחות שווים: מצד אחד עומד יוסף, שנושא במשרה מלכותית בכירה, ומצדו יהודה, שנחשב 'מלך' בין השבטים ומזרעו יצאה שושלת המלכים לבית דוד.
(אכן, בהפטרת הפרשה אנו קוראים על הנבואה ש"עץ יהודה" ו"עץ יוסף", הלא הם מלכי יהודה ומלכי ישראל שהיו צאצאיו של יוסף יתאחדו לעם אחד והנהגה אחת)
יוסף ויהודה מתחברים (א)
הפרשה מתחילה במפגש בין יוסף ויהודה, וההפטרה אף היא עוסקת בנושא היא מציינת ש"עץ יהודה", הלא הם מלכי יהודה, ו"עץ יוסף", הלא הם מלכי ישראל שהיו צאצאיו של יוסף, יתאחדו לעם אחד והנהגה אחת.
הבה נראה כיצד החיבור ביניהם מתגשם הלכה למעשה:
תפילת מוסף, התפילה הרביעית שמוסיפים בימים מיוחדים (שבתות, ראשי חודשים וחגים) מקבילה ליוסף הצדיק (שחרית – אברהם, יצחק – מנחה ויעקב – ערבית; יוסף, הצלע הרביעית, שייך לתפלת מוסף, התפלה הרביעית2 ). אבל יחד עם זאת היא רומזת גם ליהודה. זאת כיצד?
הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון3 מסביר זאת כך:
אם נקח את יוסף ונוסיף עליו את יהודה (שערכו המספרי הוא 30), קיבלנו את המילה "מוסף!"
יוסף ויהודה מתחברים (ב)
האחדות שבין יוסף ליהודה מקבלת ביטוי מוחשי בדבר נוסף4 .
הזוהר אומר5 , כי לדוד המלך לא היו חיים משלו, לולי שקיבל זאת משלושה אנשים גדולים: אברהם אבינו, יעקב אבינו ויוסף הצדיק. ומה שמעניין במיוחד הוא שדוקא יוסף הוא שהעניק לו את שנות החיים הרבות ביותר.
דוד המלך חי בעולם הזה שבעים שנה: חמש שנים קיבל דוד מאברהם – אברהם היה אמור לחיות 180 שנה כמו יצחק בנו, וחי רק 175 כשאת ה-5 הנוספות הוא מקדיש לדוד; 28 קיבל מיעקב, שהיה אמור לחיות 175 שנה כשנות חייו של אברהם – ולמעשה הוא חי רק 147 שנים, כשאת ההפרש הוא נותן לדוד המלך; ויוסף היה אמור לחיות 147 שנים כאביו יעקב, ובפועל חי רק 110 שנים, כש-37 שנים (!) הוא נותן לדוד המלך.
[רבי לוי יצחק שניאורסון מוסיף ומטעים6 , שדוד המלך השתמש לראשונה ב-37 השנים שקיבל מיוסף, ורק אחר כך החל להשתמש בשנים שקיבל מאברהם ויעקב. ואכן, כשאנו מתבוננים בחיי דוד אנו רואים חלוקה בולטת: ב-37 שנותיו הראשונות הוא הלך והתקדם, עד שבגיל 30 הוכתר כמלך על בני שבטו. במשרה זו שימש שבע שנים (עד הגיעו לגיל 37), ורק לאחר מכן קיבל העם כולו את מלכותו והוא מלך עליהם 33 שנים (עד פטירתו בגיל 70).
לפי דברי הזוהר חלוקה זו מובנת היטב, משום שעד גיל 37 הוא השתמש בזכותו של יוסף בלבד ולכן היתה מלכותו לא שלימה; ואילו לאחר מכן הוא החל להשתמש בשנים שקיבל מאברהם ויעקב, האבות הכלליים של העם כולו, וכך בשנים אלו הוא היה מלך שלם על כל העם].
שאף אחד לא יישאר בחדר
בפרשה אנו קוראים על הרגע הגדול שבו מגלה יוסף את זהותו בפני אחיו. יוסף עושה זאת במעמד מיוחד, שכהכנה לו הוא מוציא החוצה את מי שאינו שייך למשפחה: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, ויקרא 'הוציאו כל איש מעלי'! – ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו"7 .
בספר הזוהר8 קושרים מעמד זה עם החג של שמיני עצרת, היום האחרון של חג הסוכות. בשבעת ימי חג הסוכות החגיגה 'פתוחה' גם לאומות העולם, מי שאינם יהודים: ידוע כי שבעים הפרים שמקריבים על המזבח בחג הסוכות מכוונים כנגד שבעים האומות שיש בעולם. הנביא זכריה אף מנבא על כך שבביאת המשיח אמורים גם הגויים מכל העולם לבוא ולחגוג את חג הסוכות בירושלים; אולם היום האחרון, שמיני עצרת, הוא היום שבו הקב"ה 'מוציא החוצה' את כולם ומייחד את השמחה לעם ישראל בלבד, ללא זרים – לכן נאמר על יום זה9 : "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", רק לכם.
הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון מטעים את הקשר בין הדברים מבחינה מספרית10 : היחשפותו של יוסף בפני אחיו באה כסיום של השנה ה-22 מאז נפרד מבני משפחתו. וכפי שאומרים חז"ל, שיעקב אבינו נפרד מהוריו 22 שנים, ולכן נגזרה עליו הגזירה שבנו האהוב מכל – יוסף – יפרד ממנו ל-22 שנים. ובכן, שמיני עצרת נחגג בדיוק ביום ה-22 של חודש תשרי.
[נוסיף עוד, שגם מבחינה זו מהווה יוסף הצלע הרביעית בשושלת האבות11 . חז"ל אומרים12 , ששלושת הרגלים מקבילים לשלושת האבות: פסח שייך לאברהם, שבועות – ליצחק, ויעקב – לסוכות (כפי הנרמז בדברי הכתוב13 : "ויעקב נסע סוכותה"). עתה למדנו כי יוסף הוא המשלים והוא מקביל לחג הרביעי – שמיני עצרת, ואכן, חג זה כל כולו ענין של "תוספת" (מתאים לשם "יוסף"): לאחר השבוע השלם של השמחה בסוכות, בא עוד יום של שמחה כ'תוספת' מיוחדת14 ].
מה מסתתר במספר 70
בהמשך הפרשה מסופר על ירידתם של יעקב, בניו, כלותיו נכדיו ונכדותיו לארץ מצרים. התורה מפרטת את השמות של בני המשפחה כולם, ומסכמת: "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה – שבעים"15 . מספר זה של "שבעים נפש" הוא הגרעין הבסיסי שממנו נבנה עם ישראל כולו, וכמו שנאמר בספר דברים16 : "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה – ועתה שמך ה' אלקיך ככוכבי השמים לרוב".
מספר זה של 70 אינו מקרי, כמובן, והפרשנים מרחיבים ומסבירים ש-70 נפשות אלו הם כמו ה"גזע" שממנו מסתעפים כל ה"ענפים" הרבים שבעם ישראל. לפי המקובל גם אומות העולם מתחלקים ל-70 עמים יסודיים, המקבילים ל-70 הנפשות של עם ישראל; הברכה לעמים השונים נמשכת ובאה מ-70 החלקים הכלליים שבעם ישראל.
במדרשים17 ממליצים על השבעים שירדו למצרים את הכתוב בשיר-השירים18 : "כֻּלָך יפה רעיתי – ומום אין בך"; ערכה המספרי של המלה "כֻּלָך" הוא 70, והמשמעות ברורה – כל השבעים שבאו למצרים היו צדיקים, "לא היה בהן דופי ועוון". זהו גם הרמז בסיום הכתוב: "ומום אין בך" – "בך" שווה 22, והכוונה היא ליעקב אבינו, שחי בדור ה-22 לבריאת העולם (10 דורות עד נח, עוד 10 דורות עד אברהם, ומאברהם ליעקב עוד 2 דורות), וזכה לראות נחת מילדיו ונכדיו המושלמים – "ומום אין בך"!
[במדרשי חז"ל19 מוצאים אנו עוד - שכנגד ה"שבעים נפש" קיימים 70 ימים קדושים בכל שנה: 52 שבתות ועוד 18 חגים (7 ימי חג הפסח, 8 ימי חג הסוכות, ראש השנה, יום הכפורים וחג השבועות)].
תופעה מעניינת שמדגישה את מעלתם של שבעים הנפשות, שהפרשה מפרטת את שמותיהם: בתוך שמותיהם של השבעים נוכל למצוא את כל האותיות, מלבד אות אחת – האות ט'. מה הרעיון? חז"ל20 מדברים על "בני תשע מדות", כלומר: 9 סוגים של ילדים שבאו לעולם בדרך פגומה המשפיעה לרעה על אופי הילד; ובכן, שבעים הנפשות שבמשפחת יעקב נולדו כולם בקדושה ובטהרה, כך שלא תמצא בהם מאותם "בני תשע מדות" – וכרמז לכך אין באף אחד מהם את האות ט' (=9).
לסיום נציין, כי למעשה המספר המדוייק הוא 71, משום שיעקב עצמו לא נחשב בכלל ה"שבעים נפש" (לפי חלק גדול מהפרשנים, ובכללם רש"י21 ). והדבר מקביל למוסד ה"סנהדרין" שהקים משה רבינו, שבו היו "שבעים זקנים" ומשה בראשם – ביחד 71, וכך בהמשך הדורות כלל מוסד זה 70 דיינים, כשבראשם עומד ה"נשיא" שהוא הדיין ה-7122 . בכל יום אנו מתפללים להשבת מוסד זה – "השיבה שופטינו כבראשונה" – ביחד עם בנין בית המקדש השלישי, במהרה בימינו.
כתוב תגובה