לא פשוט להיות עשירים

"העשיר אינו אלא אדם עני שיש לו כסף" – ו.ק. פילדס

יוסף לא היה סתם עשיר, הוא היה עשיר כקורח. הוא היה משנה למלך מצרים, והאיש הממונה על הכספים והמיסים. ככזה, היה זכאי לקחת לעצמו אחוזים מכל עסקה כספית, אפשר היה לסלוח לו אילו היה נכנע לפיתוי ומרשה לכמות הספרות בחשבון הבנק שלו לטשטש את כושר חשיבתו.

אם כוח גורם לשחיתות, התוכלו לתאר לעצמכם את הפיתויים הטמונים בקבלה בו-זמנית של עושר, עוצמה ואינטליגנצייה? לא היה דבר שלא היה ביכולתו לעשות, ויתרה מזאת, לא היה דבר שהיה יכול למנוע בעדו מלעשות כל דבר שיעלה בדעתו.

העובדה שיוסף הצליח להתגבר על האתגרים המוסריים הללו ראויה להערצה, ועל העובדה שהוא הצליח להשתמש בכישרונותיו לטובת רווחת הכלל מגיע לו ציון לשבח. אולם העובדה המדהימה מכול היא שעלה בידו להתגבר על כל העוול האישי שנעשה לו ולנהוג בכנות וביושר.

יוסף סבל. כנער, הוא נחטף ונמכר לעבדות, התרקב במאסר במשך שנים והיה קרבן להאשמות שווא. איש לא היה מופתע אילו היו המתקפות האלה על אישיותו ועל רוחו של יוסף היו מעוותות את אישיותו וגורמות לו לדרוש נקמה מן העולם האכזר שפגע בו.

עד היום אנו זוכרים את יכולתו של יוסף להתגבר על הפגיעות האישיות האלה ולצאת להציל את העולם מבצורת ומרעב. יש המשווים את העם היהודי כולו ליוסף, ומצווים עלינו להיות כמוהו.

יוסף היה ידוע כאחד שזן ופירנס לא רק בשל הסיוע ההומניטרי שהגיש לעניים אלא גם בשל המורשת הרוחנית שהותיר מאחוריו, מורשת העומדת כיום לצדנו ומסייעת לנו, יורשיו הרוחניים. ניתן לנחש שהתכונות שסייעו ליוסף לחיות ולשרוד בזמנים הקשים ואף לשמור על אמונתו גם כשסבל מעוני מרוד ומכאבים, הן אף האיכויות שאפשרו לו לשמור על פרספקטיבה אמיתית גם שהגלגל התהפך לטובתו במשחק הקלפים הכביר של החיים והוא הפך למנצח.

אם אני מתפלל לאלוקים בזמני מצוקה, אמר יוסף, מתוך אמונה שגם זמנים כאלה הם שלב בתכנית האלוקית, האיני צריך לשאוב מאותם מאגרי אמונה ולעזור לאחרים כאשר נסיבותיי משתנות לטובה?

אלמלא המופת של יוסף היינו רובנו, במקרה הטוב, מקווים לשמור על איזון זהיר במסענו. לשחק על בטוח, לא להרים את הראש גבוה מדי. לחיות את החיים בקטן. נכון שהגבהים אינם מסחררים, אך גם העומקים אינם מבעיתים יותר מדי.

דרוש אדם כיוסף כדי להמחיש לנו את האופי החזק שאליו עלינו לשאוף – לחיות חיים של אמונה, של אצילות נפש ושל אומץ לב אפילו בתקופות של עוני ומצוקה, ולשמור על האמונה גם בתקופות הטובות יותר, תקופות ה"עשירות".