פרשת השבוע עוסק במפגש מרגש של יוסף ואחיו. המפגש הביא לקיצם של עשרים ושניים שנות ניתוק; עשרים ושניים שנות אבלותו של יעקב; ועשרים ושניים שנים של חרטה וייסורי מצפון של אחי יוסף על מכירתו.

מיד עם תום ההתרגשות של הרגע הראשון ביקש יוסף מאחיו למהר ולעלות אל ארץ ישראל כדי לשוב עם אביהם יעקב, ועם כל משפחותיהם.

כך משחזר הפסוק את המסע הגדול: "ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם... ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו איתו". למעשה, עם ירידת יעקב למצרים החלה הגלות הראשונה של העם היהודי.

זוהי הזדמנות מצויינת להתעכב על מושג מרכזי ביהדות, אשר סופרים ופרשנים רבים עוסקים בו – ה'גלות'.

גלות פירושה יציאה מן המקום הטבעי אל מקום אחר. עבור העם היהודי ארץ ישראל היא המקום הטבעי. זוהי הארץ שייעד האלוקים לעמו עוד כשברא את העולם; זוהי הארץ שהבטיח לאברהם. כאשר אנו לא נמצאים בארצנו, זוהי גלות.

ארבע גלויות גלה העם היהודי.

הגלות הראשונה היתה גלות מצרים. היא התרחשה בשנת 2238 לבריאת העולם (1522 לפנה"ס), אז ירד יעקב ומשפחתו המורחבת למצרים. שם גדלו, התפתחו והפכו לעם שלם. גלות זו נמשכה 210 שנים, עד שמשה בא וגאל את העם.

השנייה היא גלות בבל. בשנת 3338 לבריאת העולם (522 לפנה"ס), נבוכדנצר מלך בבל החריב את בית המקדש הראשון והגלה את רוב העם לבבל. גלות בבל זו נמשכה כשבעים שנה, אז חזר העם לארץ ישראל ובנה את בית המקדש השני.

הגלות השלישית היא "גלות אשור". אשור הגלה את עשרת השבטים – רוב העם היהודי – לאיזורים נידחים באשור ובמדינות הסמוכות. מקומם לא נודע עד היום.

הרביעית היא גלות אדום. בשנת 3828 לבריאת העולם (68 לספירה), החריב טיטוס את בית המקדש השני. אז גלו יושבי הארץ ע"י טיטוס ונפוצו לכל העולם. גלות זו הינה הגלות הקשה ביותר והארוכה, בה נמצאים אנו עד עצם היום הזה, כבר קרוב לאלפיים שנה.

מדוע גלות?

במבט שטחי נראה שמטרת הגלות היא עונש לבני ישראל על כך שלא קיימו את מצוות בורא העולם. אך ישנה הסתכלות נוספת, עמוקה יותר, על המושג 'גלות'. הסתכלות המבוססת על הנחת היסוד שאלוקים הוא תכלית הטוב וכל מעשיו הם להצעיד ולקדם את העם והעולם לכיוון טוב יותר. הגלות היא, איפוא, נועדה להעלות את האדם לדרגה גבוהה יותר. זוהי הסתכלות אופטימית הנותנת לאדם השרוי בגלות כוח להתמודד עם קשייה. היא נותנת לו רצון לשרוד אותה ולצאת ממנה לחיים אחרים.

נכון, הגלות היא ירידה –חוויה קשה של עזיבת מולדת ומקום מגורים ויציאה אל עבר הבלתי נודע. הגלות במישור הכלל-יהודי היא קשה שבעתיים. תקופת הגלות של העם היהודי נמשלה לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. הבנים היו תחת חסותו ופיקוחו של האב שהיה מפרנס אותם, נותן אוכל בפיותיהם, דואג להם ושומר עליהם מן הקמים להורגם. כעת, הם נפרדו ממנו והם צריכים להתמודד לבדם. גם הגלות היא תקופה בה לא נראה בגלוי יחסו החם של אלוקים לעם שבחר, הוא לא מתגלה אליהם, ועמים רבים מנצלים הזדמנות זו כדי להתעלל בעם הנבחר.

אך כל זה, כל הקושי הגדול והנורא הזה, נוצר למען העם בלבד. על-מנת לעלות לדרגה גבוהה יותר; לדרגה כזו, שלולא הירידה לעולם לא ניתן היה להשיג אותה.

דברים רבים בחייו של האדם באים לו דווקא על-ידי קשיים. דווקא בזמנים שהוא נדחף אל הקיר. לדוגמא, כאשר אדם נתון בסכנה קיומית והוא רואה את המוות מול עיניו, מתגלים אצלו כוחות עצומים ממעמקי נפשו, כוחות פיזיים גדולים שנותנים לו יכולת להתגבר על אויבו. כוחות אלו לא היו גלויים אצלו קודם לכן.

כך הוא גם היהודי. הנשמה היהודית מלאה בכוחות בלתי מוגבלים ובכוחות אלוקיים אין סופיים. בימים של רוגע וקדושה כדוגמת ימי בית המקדש הראשון והשני, לא נוצר כל צורך לגלות כוחות עמוקים אלו כדי להתמודד עם הרוע בעולם. העולם היה קדוש ונעלה.

אך האלוקים רוצה להביא את העם לשלב גבוה יותר ולשם כך הוא יצר את הגלות. כי רק קשיים ואתגרים יכולים לממש את הפוטנציאל העצום הטמון באדם. דווקא בגלות, כשנמצאים ברגעי הקושי והחושך וברגעים של העלם אלוקי, דווקא אז מתגלים באדם הכוחות הנעלמים שבו המכשירים אותו לעבור לשלב הבא.