אם נערוך סקר רכישה, אולי נגלה כי יין הוא אחד המוצרים הנרכשים ביותר על-ידי יהודים. אין בכך פלא: כמעט כל חג ומועד כרוך בשתיין יין לקידוש ולהבדלה, וכמובן בחג פורים אנו שותים יין "עד דלא ידע." אז קחו כוסית יין, ברכו "בורא פרי הגפן" והבה נלמד יחדיו על מקומו של היין ביהדות.

היינן הראשון? השיכור הראשון

עוד בטרם נעסוק ביין, הבה נזכור את עץ הגפן ממנו מפיקים את היין. לפי דיעה אחת בתלמוד1 עץ הדעת היה עץ גפן, מה שרימז על הפוטנציאל ההרסני הטמון בשתיית יין לא מרוסנת.

אבל לא חלפו דורות רבים מאז אדם הראשון עד שאנו קוראים בתורה על השיכור הראשון שאולי גם היה היינן הראשון: נח בכבודו ובעצמו. נאמר עליו2 כי הוא "נטע כרם" ולאחר-מכן "וישת מן היין וישכר", ושכרותו של נח הביאה לתוצאות לא רצויות, כמו שמסופר בהמשך הכתובים.

במדרש3 מובא תיאור מרתק כיצד השטן הציע לנח להיות שותפו בנטיעת הכרם. הוא שחט כבש, אריה, חזיר וקוף והשקה את השתילים בדמם. לפליאתו של נח הסביר לו השטן כי לפני שהאדם שותה יין, כמוהו ככבש רגוע ושקט. לאחר שתיית מעט יין הוא רואה את עצמו גיבור כאריה. שתייה נוספת תגרום לו להתגלגל באשפה כמו חזיר, ולבסוף הוא משתכר ומשתולל כמו קוף... אולי נח לא האמין לתיאור הצבעוני והחליט לנסות זאת על עצמו...

במקרא מתועד שיכור נוסף. היה זה לוט, אחיינו של אברהם, שהשתכר עד כדי כך שבנותיו שכבו עמו ללא ידיעתו. מכאן נובע הביטוי "שיכור כלוט". בתלמוד4 ובהלכה המונח "שכרותו של לוט" מציין את דרגת השכרות הגבוהה ביותר בה אדם כלל לא מודע למעשיו.

על

היין בבית המקדש...

היין הוא גם חלק ממצווה, ולמעשה היו משתמשים בו מדי יום במשכן ובבית המקדש כחלק מהבאת הקורבנות על המזבח. את היין היו שופכים במקומות מיוחדים לכך על גבי המזבח, ובעת ניסוך היין היו הלויים שרים, מנגנים ותוקעים בחצוצרות5 .

אך למקדש ולמשכן היה אסור להיכנס לאחר שתיין יין. ישנה דיעה6 האומרת שנדב ואביהוא, שני בני אהרון שנהרגו בחנוכת המשכן, נענשו על כך שהם נכנסו לעבודת הקודש כשהם שיכורים.

ובימינו

בימינו, ליין יש חלק משמעותי בטקסים היהודיים. משתמשים ביין לאמירת ה"קידוש" בשבתות ובחגים ולעריכת "הבדלה" במוצאי השבתות והחגים; מברכים עליו בברית מילה, ותחת החופה – ובשבוע שלאחר-מכן – אומרים עליו שבע ברכות.

בנוסף ליין הקידוש וההבדלה, יש מצווה לשתות יין בחג. "ושמחת בחגך... רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים, אין שמחה אלא בבשר... ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין7 ."

ויש אף חג אחד בו זו מצווה לשתות יין – והרבה! מדובר כמובן בחג פורים, עליו נאמר8 כי חייב אדם "לבסומי בפוריא [=להשתכר בחג פורים] עד דלא ידע [=שהוא לא ידע להבחין] בין ארור המן לברוך מרדכי."

יין טוב או רע?

כפי שאנו רואים, היהדות מייחסת חשיבות רבה ליין. הוא נחשב משקה חשוב וקיבל ברכה מיוחדת משלו "בורא פרי הגפן", בשונה ממשקאות אחרים עליהם מברכים "שהכול נהיה בדברו." שתיית מביאה לקירוב הלבבות, וזו אחת הסיבות9 שיש להקפיד על יין כשר ולהימנע מיין נוכרי העלול לגרום להתבוללות בעם.

האם היין הוא טוב או רע? כמובן שחוץ מחג הפורים, שכרות היא לא דבר רצוי או מומלץ, אבל מעט יין עלול לגלות את אופיו האמיתי של האדם. "בשלושה דברים אדם ניכר" ואחד מהם הוא ב"כוסו10 ". נאמר11 כי "נכנס יין – יצא סוד" ואף ניתן לכך רמז יפה: הן המילה 'יין' והן המילה 'סוד' הם בגימטריא שבעים.

הבה נוודא שהסודות הפנימיים שלנו יהיו רק סודות של קדושה.