זוכר את התחושה האיומה שחשת כשהבאת את ילדך לבית הספר ביום הראשון ללימודים? את רגשות האבדן והפאניקה כשהפקדת את הצרור היקר שלך בידי אנשים שהם באופן יחסי זרים לך? מי יודע אלו השפלות הוא ייאלץ לסבול ואלו קשיים יעמדו בפניו במהלך העשור וחצי של חינוך רשמי שלפניו! האם לא היה הגיוני יותר לבקש מהם להחזיר את הכסף ולשמור אותו בבית, בביטחון ובבטחה?

אף אחד לא עושה את זה. לא רק מפני שמנהלי בתי הספר ידועים באי-רצונם להחזיר את הכסף, אלא גם מפני שאנו מכירים בעובדה שהיתרונות וההישגים שילדינו ישיגו במהלך תקופת בית הספר שלהם יעלו בהרבה על הלחצים והקשיים של עזיבת אזור הנוחות של הבית.

תקוותנו האחת היא שהחום והביטחון שמהם נהנה הילד עד עכשיו, החמלה והאהבה שבהם ליווינו אותו במהלך שנותיו הראשונות הקריטיות כל כך לעיצובו, יתמכו בו בתקופות הקשיים שמן הנמנע שהוא או היא יעברו בתקופת בית הספר.

פרשת השבוע (בראשית כח – לב) מספרת את סיפור מסעו בן ה-20 שנה של יעקב מארץ ישראל לחרן ובחזרה. יעקב נאלץ לעזוב את ביתו הנוח ולצאת למסע לעולם הגדול והרחב. הוא עוצר בדרך כדי להתפלל באתר שבו עתיד להיבנות בית המקדש, ושם הוא ישן וחולם חלום מרתק: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי ה' עולים ויורדים בו" (בראשית כח, יב).

חז"ל מסבירים כי המלאכים העולים בסולם היו "מלאכי ארץ ישראל" שליוו את יעקב במסע חייו עד לאותה נקודה בזמן. עכשיו, כשהוא מתכונן לעזוב את ארץ הקודש ולצאת לעולם הזר שמחוץ לגבולותיה, קבוצת מלאכים שנייה ירדה בסולם. מלאכים אלה נשלחו מן השמים ללוותו במסעותיו.

"החלפת משמרות" זו התרחשה עקב כך שלשתי קבוצות המלאכים היו שליחויות שונות. גדוד המלאכים המקומי, המעוטר בכל תפארת ההיסטוריה והרוחניות של ארץ הקודש, נתן ליעקב חינוך מוקדם לתהילה ולגדולה. אולם כעת, כשהוא חוצה את השממה, שליחותו השתנתה.

גם במסענו שלנו בחיים מתרחש משחק גומלין בלתי פוסק בין נאמנות לעברנו לבין פתיחות לחוויות חדשות.

חברי ואנוכי, כשטיילנו באירופה עם תרמיל על הגב, התפעלנו לעתים תכופות מקבוצות התיירים הנוסעים וחולפים על פנינו בקבוצות הומוגניות הישובות בתוך אוטובוסים ממוזגים. הם ישנו במלונות בסגנון אמריקני והתעקשו לאכול באותן רשתות מזון מהיר שקיימות גם בארץ מולדתם. פלא שהם טרחו בכלל להוציא את כספי הנסיעה, כשיכלו ליהנות מ"חוויה" זהה אילו היו נשארים בבית וצופים בערוץ של נשיונל ג'יאוגרפיק.

כדי להתפתח באמת כאזרח העולם, צריך לצאת אל בין בני האדם, להתחכך עם המקומיים וללמוד ולהפיק תועלת מכל מפגש חדש. אולם חשוב לא פחות הוא לדאוג לכך שהעצמיות הפנימית שלנו, זהותנו המהותית, לא תושפע לרעה מן הציניות של אנשים זרים.

זוהי הסיבה לקיומן ולתפקידיהן השונים של שתי קבוצות המלאכים שליוו את יעקב בשלבים השונים של מסעו. "מלאכי ארץ הקודש" פעלו כשומרים המוסריים המטפחים את הילד במהלך שנותיו הרכות, ואילו קבוצת המלאכים שליוותה את יעקב לתוך העולם הקיפה אותו והגנה עליו בעודו מתנסה בחוויות ובהשפעות חדשות, וצפתה בו הולך ומתפתח והופך לאב הבטוח והחסון שצמח מתוך אתגרי מסעו, הוא יעקב אבינו, אבי ישראל.