מהי הדרך הטובה ביותר להגיע לשמים? לחצות כביש סואן? לקיים איזו מצוה מיוחדת? או אולי להציל אלף בני-אדם? בפרשת השבוע אפשר למצוא תשובה טובה לשאלה.

בפרשה אנו קוראים על חלום יעקב ובו הסולם המפורסם, מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו".

תרשו לי לשאול שאלה פשטנית, או כמו שמכנים אותה באידיש "קלאץ קשיא". כל אחד יודע שלמלאכים יש כנפיים, לא רגליים. מדוע הם צריכים לטפס על סולם?

טמון כאן רעיון עצום.

כשאתה מטפס כלפי מעלה, אתה לא בהכרח צריך כנפיים. שכח מהדרמה של הקפיצות, הניתורים והריחופים באויר. ישנו סולם, מסלול רוחני שתוכנן עבורנו; מסלול בו יש להתקדם צעד בצעד, שלב אחרי שלב. הדרך לשמים היא הדרגתית, שיטתית ועבור כל אחד, לא רק עבור מיטיבי לכת.

רבים חוששים לצאת למסע רוחני, כי הם חושבים שלשם כך צריכים מנה גדושה של אמונה. נראה להם כי המטרה נמצאת בעולם אחר. אבל כשמאמצים את הגישה ההדרגתית והעקבית, ניתן לגלות כי המסע הרוחני ניתן למימוש, וכי היעד לא נמצא בחלל החיצון.

שכשגדלתי בברוקלין, בדרך לבית הספר הייתי חולף בכל יום ליד בנק "קינג'ס קאונטי" שהציע תכניות חסכון אטרקטיביות. למרות השנים הרבות שחלפו מאז, אני עדיין זוכר את האימרה הסינית העתיקה שהיתה חקוקה על פתח הבנק: "מסע של אלפי קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן". זוהי לא רק חכמה סינית; אנו, היהודים מסכימים עם האימרה. וניתן ליישם זאת לא רק לגבי תכניות חסכון. משפט פשוט, אך בו בעת גאוני, שאומר "לא" לשיטת ה"או הכל או לא כלום".

בימינו, רבנים רבים מעודדים משפחות להתקדם צעד חיובי קטן אחד, ואז צעד נוסף, ואחר-כך צעד שלישי. סוף כל סוף, אנו רואים שינוי כללי לטובה.

מה, אתם חושבים, הפנטזיה של הרבנים? שמישהו יכנס אליי למשרד ויגיד "כבוד הרב, אני רוצה להיות דתי. מה עליי לעשות"? נראה לכם שאני חולם על זה בהקיץ? ואם אי-פעם זה יקרה, ומישהו יכנס אליי ויגיד לי את המשפטים האלו – מה אני יעשה אז? יתן לו ספר עבה ויגיד לו שיתחיל לקיים את כל המצוות? לעולם לא! מדוע? כי בדרך כלל, אמונה כזו היום כאן ומחר היא נעלמת. כמו שאומרים "מה שבא בקלות, הולך בקלות". לא היו לי חוויות נעימות כל-כך עם אלו שהפכו למאמינים בין לילה. הדרך הנכונה כדי להשיג את מטרותינו הרוחניות, היא דרך איטית – אך עקבית. כשאדם מקיים מצוה אחת והוא שלם עם עצמו, הוא יקיים מצוה שניה, ואז מצוה נוספת. בדרך זו, נהיה מודעים יותר, מחוייבים ושמחים עם אמונתנו.

כאשר אבי למד בישיבה, המורה שאל פעם את השאלה הבאה: שני אנשים על סולם. אחד עומד בראש הסולם, השני עומד בתחתיתו. מי גבוה יותר"? התלמידים חשבו שזו שאלה די טפשית, עד שהמורה החכם הסביר להם שהם לא יכולים לקבוע מי גבוה יותר, עד שלא ידעו באיזה כיוון פונים שני האנשים.

אם אחד עומד בראש הסולם אך הוא פונה כלפי מטה, באופן עקרוני האדם הנמצא בתחתית הסולם העולה למעלה, גבוה ממנו.

וככה, חברים. לא משנה היכן אתם נמצאים בסולם היהודי, בראשו או בתחתיתו. חשוב יותר לדעת שאתם מתקדמים בכיוון הנכון. כך, תגיעו לגבהים רוחניים.

מאחל לכם מסע מוצלח ומהנה.