פילוסופים נאבקים מזה זמן רב בשאלה הגדולה של חופש הבחירה שלנו מצד אחד, לעומת אמונתנו בגורל הנקבע מלמעלה מצד שני. האם החיים נקבעים על ידי הגורל, או שמא אנו נהנים מחופש אמיתי?

באופן כללי, נראה כי היהדות מאמינה בחופש אישי בענייני מוסר, אמונה והבחירות האתיות-מוסריות שאנו עושים בחיינו. אך כאשר מגיעים העניינים לדברים כמו חיים ומוות, אפילו לבריאות ולעושר ונכסים, הרי ככל שהיינו רוצים לחשוב שאנו יושבים בכיסא הנהג, נראה כי בתחומים אלו אנו נשלטים על ידי כוחות שעליהם אין לנו השפעה. היכן אנו חיים, כמה זמן נחיה, באיזו רמת נוחות נחיה – כל אלה מצויים בידיו של הא-ל. המקום שבו אנו יכולים ואף חייבים לבחור, הוא איזה סוג חיים ננהל. האם יהיו אלה חיים אלוקיים, צודקים, זקופים, הגונים וישרים? – התשובה לכך תלויה בנו, ובנו בלבד. אלוקים צועד לאחור כדי להעניק לנו את החופש לקבוע כמה טובי-לב ונדיבים נהיה, וכמה יהודיים נהיה או לא נהיה.

"וישא יעקב רגליו וילך ..." (בראשית כט, א). פסוק זה מפרשת השבוע מספר על מסעו של יעקב בעת שנמלט מזעמו של עשו. הוא היה בדרכו לחרן, שם יקים לבסוף את משפחתו ויניח את היסודות לעם היהודי. אך מדוע השימוש בשפה המוזרה, "וישא יעקב רגליו?" האם התורה באמת צריכה לומר לנו שעל מנת לנוע עלינו להרים ראשית את כפות רגלינו? האם הוא היה תקוע בביצה, או משהו כזה?

כה רבים מאתנו מביטים בנסיבותינו ומושכים בכתפינו, כאילו היינו אומרים, "נו, מה כבר אפשר לעשות?" אם נולדנו בתוך עוני או בסביבה מקפחת, אנו משלימים עם העובדה שלכאורה נידונו לכישלון. אנשים רבים כל כך אמרו לי שהם חלק מן "הדור האבוד" של יהודים שלא קיבלו חינוך או השכלה יהודים. הוריהם המהגרים היו עסוקים כל כך במאמצי הישרדות בעולם חדש להם לחלוטין, שלא היו להם לא זמן ולא מרחב פנימי לגדל את ילדיהם על ברכי מערכת הערכים היהודית שבה גדלו הם עצמם באירופה. באופן טרגי, אינדיבידואלים אלה חשו כי הם אבודים לנצח מבחינת היהדות.

הרב יונתן סקס (הרב הראשי של בריטניה) מספר את הסיפור, כיצד הוא עצמו, בהיותו סטודנט צעיר לפילוסופיה בקיימברידג', נסע ברחבי העולם וביקר מנהיגים גדולים. כאשר הגיע לפגוש את הרבי מליובאוויטש, שאל אותו הרבי מה הוא עושה למען הסטודנטים היהודיים בקיימברידג'. הוא החל באמרו ש"בנסיבות שבהן מצאתי את עצמי כיום..." ועל כך קטע אותו הרבי ואמר, "איש לא 'מוצא את עצמו' בנסיבות כלשהן. אנו יוצרים את נסיבותינו שלנו".

כמובן שישנם זמנים שבהם נמצא את עצמנו בנסיבות שמעבר לשליטתנו; אך לאורך כל חיינו, נמצא שפע של הזדמנויות לשפר את הנסיבות שלנו. אלוקים נותן לכל אחד מאתנו איכויות ייחודיות, כישרונות ופוטנציאל, ובנו תלוי הדבר, אם נשתמש בו ונפתח את המתנות הללו. החיים מלאים בדוגמאות רבות השראה של אנשים שהתגברו על נכויות וחסרונות מסוגים שונים. בעולם היהודי, רבים גדלו לתהילה לאחר שהתחילו בצורה צנועה ביותר. התורה היא זכות-מלידה של כל יהודי. עלינו רק לצאת ולתבוע לעצמנו זכות זו.

מלות פרשת השבוע נכתבו בכוונה וככלות הכל נבחרו היטב. "וישא יעקב רגליו וילך ...". יש אנשים ההולכים לאן שישאום רגליהם. הם פשוט זורמים ומניחים לרגליהם להוביל אותם, לא משנה לאן.

אך יעקב לא היה כזה. הוא היה אדון לרגליו ואדון לנסיבותיו. הוא הניח את רגליו על הדרך הנכונה והיה לאדון גורלו.

הלוואי שנשכיל כולנו להתעלות מעל לנסיבותינו.