ניו יורק. לילה סתווי אופייני. 26 לאוקטובר 1975. הטייס האגדי, יליד כפר ויתקין, המפקד עטור התהילה, רן פקר מבקר את הרבי מלובביץ', וזוכה ל'יחידות' (פגישה אישית) ממושכת.

התקופה טעונה, כשנתיים אחרי סיום מלחמת יום-הכיפורים, והנושאים שעלו על השולחן ועסקו בהגנתו הפיזית והמוראלית של העם היושב בציון, קרדינאליים. כך הופכת הפגישה למיוחדת במינה.

בשלב מתקדם יותר של השיחה, מעלה רן בפני הרבי את שאלת מליון-הדולר הישראלית: מדוע הרבי לא עולה לארץ? השאלה לא נשאלת מתוך סקרנות גרידה. היא מתעוררת מאליה כהמשך ישיר לשיחה מנהיגותית מרשימה, שגם אם רן לא מסכים עם כל מה שנאמר בה, הוא לא יכול שלא להשתאות ממנה.

"לאחר יותר משעתיים של שאלות שנשאלו ותשובות שנתנו", תיאר רן ב-1980 לקול-ישראל, "אמרתי בא ונעיז..."

"ואז שאלתי אותו בצורה ישירה לגמרי: כבוד הרב, הנה אדם כמוך עם השפעה כזאת, עם כושר מנהיגות כזה – איך אדם כמוך לא עולה לארץ-ישראל ומשפיע ישירות בשטח?!"

"הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה שהרבי השתתק כדקה, וזה המון זמן כשאתה יושב עם אדם לבד. הסומק בלחייו וקמטי החיוך הטוב בצידי-העין שהיו עולים כל פעם שעלה נושא חדש – נעלמו לחלוטין".

"ואני הרגשתי הרגשה של: בעצם אולי הגזמת, למה היית צריך את זה, מה יקרה עכשיו, האם העסק הולך להתפוצץ?!..."

***

חלום יעקב. סולם יעקב. יעקב יורד מהארץ, הוא יוצא לחרן. בדרכו הוא לן, ובשנתו הוא חולם, ובחלום – סולם. "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו".

מי אלו המלאכים העולים והיורדים? ואם כבר, הלא בסיסם של המלאכים במרום, וכדי לעלות, תחילה עליהם לרדת...

מתאר רש"י, פרשן המקרא הגדול, את יעקב כמי שזוכה לליווי מלאכי. בהיותו בארץ-ישראל, היו אלו מלאכי ארץ-ישראל. כעת, כאשר הוא עומד לעזוב את הארץ, מתקיימת החלפת משמרות: מלאכי ארץ-ישראל עולים למרום, המלאכים הישראלים לא יורדים מהארץ, הם פטריוטים, הם אינם יוצאים לחו"ל. מלאכי חוץ-לארץ, חוצניקים, הם אלו שירדו ארצה וימשיכו ללוות את יעקב גם בחו"ל.

יעקב רושם פרק נכבד בחייו בחו"ל, בחרן. הוא עובד את חותנו, את לבן, נושא את לאה, אח"כ את רחל, וגם את בלהה וזלפה. נולדים אחד-עשר בנים ובת אחת, ולקראת סוף הפרשה, הוא מתחיל לעשות את דרכו ארצה. חזרה לבית הלאומי. אל ארץ-ישראל. ואז, בדרכו ארצה, "ויפגעו בו מלאכי אלוקים". שוב פעם מלאכים. ומי הפעם? שוב רש"י לעזרתנו: אלו מלאכי ארץ-ישראל שיצאו לקראתו, ללוותו הביתה.

מוזר. תמוה. מלאכי ארץ-ישראל יוצאים לחו"ל לקראת יעקב ללוותו אל ארץ-ישראל?! הלא זה עתה, בתחילת הפרשה, למדנו על מלאכי ארץ-ישראל שאינם יוצאים לחו"ל.

***

"ואז הגיעה תשובה מאוד כנה וללא כחל ושרק", ממשיך רן פקר לתאר.

"הרבי אמר: האמת שאיני רוצה לדון בזה, אבל אם שאלת, אענה לך. תראה, לו הייתי יושב בישראל, יכולתי להשפיע רק במתרחש בתוככי מדינת ישראל. ראה, הלא אפילו שיחת טלפון איני יכול לעשות מתל-אביב למוסקבה..."

"כשאני יושב כאן, אני חולש, תורם ומשפיע על כל יהדות העולם, באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת, באמצעות שלוחיי..."

***

ב'התוועדות' (התכנסות חסידית) שקיים הרבי בשבת פרשת ויצא בשנת תשמ"ג, הסביר:

אכן, מלאכי ארץ-ישראל אינם יוצאים לחוץ-לארץ. אלא שהכלל הזה כוחו יפה כל עוד ומדובר ביציאה לחו"ל למטרות חו"ליות.

מלאכים היוצאים לקראת יעקב, ללוותו ארצה, להביאו מחרן לארץ ישראל, להחזירו הביתה, אינם נחשבים ל'יורדים', לעוזבים את הארץ. אם מטרת היציאה היא מטרה ישראלית כה מובהקת, אין יציאה מסוג זה נחשבת יציאה מארץ-ישראל.

זו אפוא תמצית שאלתו של רן ותשובתו של הרבי:

יהודי שראשו וכל מעייניו נתונים לארץ-ישראל, לביטחונה, לכלכלתה וליושביה, "מלאך ארצי ישראלי" של ממש, הכיצד אדם שכזה נמצא בחו"ל?!

אלא שכאשר ההימצאות בחו"ל נועדה ללוות את יהודי העולם, בני יעקב אבינו, במוסקבה ובלנינגרד, במרוקו ובתוניס, עד שיבואו גם הם לארץ-ישראל, אין זו הימצאות בחו"ל. הוא יושב בחו"ל, אבל הוא, עיניו ולבו, בארץ-ישראל כל הימים.

***

יש אנשים בשחקים, כמלאכים עם כנפיים, שהם מלאכי ארץ-ישראל. גם כאשר הם יוצאים משטחה האווירי של ארץ-ישראל, הם חוצים את קו הגבול האווירי לעבר כפר א-סמוע שבירדן או אל שמי איסמעיליה, בירת המחוז המצרית – גם אז הם בארץ-ישראל, הם ולבם עם העורף הארצי-ישראלי. תודות להם, לאומץ לבם ולגבורתם, הוא בטוח ושקט יותר.

ויש את מלאכי ארץ ישראל, שנמצאים בכל רחבי העולם ומגינים על עם ישראל מבחינה רוחנית. אלו הם שלוחי הרבי, שנמצאים בכל קצוות תבל. אולי הכתובת הפיזית שלהם היא בחו"ל, אבל אל תתבלבלו לרגע: הם המלאכים של ארץ ישראל.