מי אינו מקונן על אבדן נעוריו? אפילו בני בן החמש נשמע מתלונן, ששנותיו בגן הילדים עוברות מהר מדי מבחינתו. כל יום שאנו מבזבזים הוא הזדמנות מבוזבזת, כל שנה שעוברת ללא גדילה מהווה בית קברות לתקוות ושאיפות זנוחות.

הנחמה היחידה עבורי היא ההכרה, שלעולם לא יהיה מאוחר מדי לרדת מן הקרוסלה של התרת הרסן ולהתחיל תהליך של מציאה מחדש של העצמי שלנו. רשימת שמות מן ההיסטוריה של אלו שהגיעו להישגים מוצפת באנשים שהגיעו לגדולתם רק בשלב מאוחר בחייהם. קִראו את הביוגרפיות של 200 העשירים הגדולים בעולם; על כל מיליארדר צעיר ישנם 100 אחרים שהגיעו להצלחה רק אחרי תקופת חיים שבה הספיקו לצבור ניסיון.

קרוב משפחה שלי, שהוא באמצע שנות החמישים של חייו, מתחיל זה עתה ללמוד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה, ובעזרת השם בסיום הלימודים יוכל לעבוד כפסיכולוג. נכון, אין זה המסלול הרגיל לקריירה במקצוע זה, אך אני בטוח שהניסיון שצבר לא יהיה כחוצץ בינו לבין ההצלחה, אלא דווקא גילו המתקדם ונסיון העבר שלו יאפשרו לו להביא נקודת מבט ייחודית בטיפולו בפציינטים שלו בעתיד.

המישור הרוחני אינו יוצא מכלל זה. הישגים גדולים יכולים להתממש בלי קשר לגיל הפתיחה. הרבי מליובאוויטש נהיה רבי חודשיים לפני יום הולדתו ה- 49, ובהיותו רבי הביא למהפכה רבתי בעולם היהודי. במונחים צנועים יותר, רבים מתלמידי החכמים המבריקים ביותר, מן המורים ואנשי המופת בעולם כולו גילו את יהדותם מחדש רק בהיותם מבוגרים.

בפרשת השבוע הזה זוכים אנו להכיר את היהודי הראשון, אברהם אבינו, כאשר ה' מצווה עליו: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א).

מילים אלו נאמרו לאברהם כשהיה בן 75, אחרי תקופת חיים שבה עסק בגילוי אלוקות והפיץ את הדת שהפכה אחר כך ליהדות. מעניין, שאף אחד מנסיונות חייו הקודמים – הקרבתו העצמית, מאבקי הכוח עם היררכיות מבוצרות של אותה תקופה, או הצלחתו בהפצת האמונה באל אחד – לא הוערכו כמספיק חשובים כדי שהתורה תספר עליהם. זה כאילו שמפעל החיים שלו כדמות היסטורית חשובה ביותר וכאב-מוליד של הגזע שלנו התחיל רק אז.

כאן מונח ההבדל בין היהדות ופילוסופיות אחרות. רוב האנשים חושבים שכדי להתקרב אל אלוקים עליך קודם כל להבין אותו. כלומר עליך לבלות שנים רבות בלימוד הלכות ותיאולוגיות של האמונה, ורק אחר כך, לאחר שהשתכנעת בהגינות המסלול הזה, אתה יכול להתחיל להתמסר אליו באמת.

לא כן היהדות, לא כך אברהם. ההנחיה הראשונה של הקב"ה לאברהם שהיא רלוונטית לנו היא: "לך!" "עזוב!". ה' ציווה על אברהם "עזוב את העבר שלך מאחוריך; שים בצד היגיון, דעות מוקדמות, השתייכות שבטית וכו', ופשוט לך למקום שאורה לך".

אמונה זה דבר טוב, היגיון זה דבר נחמד, אך היהודי עובד את אלקיו בראש וראשונה על ידי פעולות ומעשים. מצוות, הוראותיו של הקב"ה לעם ישראל, הן הדרך להתקרב אל בורא העולם. ה' בחר, מכל סיבה שהיא, פעולות ספציפיות מסוימות שאותן עלינו לעשות על מנת להתקשר אליו; ואנחנו, על ידי עשיית המצוות מצדיקים את קיומנו.

אברהם, בגיל 75, התחיל במבצע חדש. מעכשיו הוא ילך על פי הוראות ה', בכל מקום, בכל זמן, ובכל דרך שבה הוא יצוּוה.

לא משנה מה גילו של האדם, מה הרקע שלו או נסיונו הקודם, אנחנו, צאצאי אברהם אבינו ויורשיו הרוחניים, ירשנו את היכולת ליצירה עצמית, כשכל פעולה ופעולה שלנו מתבצעת ללא כל סיבה אחרת, אלא רק משום שכך ציווה בורא העולם.