הרבה לפני מלחמת העולם הראשונה, התרחשה בארץ כנען העתיקה מלחמה של ממש: חמישה מלכים נגד ארבעה, ובסופו של דבר גם אברהם אבינו נגרר לתוך מלחמה זו, שנערכה באיזור ים המלח.

בטרם נעבור לתיאור המלחמה, הבה נתוודע אל הדמויות המרכזיות בפרשה:

המלחמה נערכה בשני שלבים: הראשון בין קואליציה בת חמישה מלכים מול קואליציית ארבעה מלכים; השניה בין המנצחים ובין אברהם אבינו.

חמשת המלכים היו: ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבוים ומלך עיר קטנה בשם בלע (שמו לא מוזכר במקרא).

המדרש מציין כי מלכים אלו לא היו צדיקים גדולים, ושמותיהם מרמזים על מעשיהם הרעים. ברע קיבל את שמו על שם שהיה "רע לשמים ורע לבריות", ברשע "נתעלה ברשעו", שנאב היה "שונא אביו שבשמים" ושמאבר "שם אבר (כנף) לקפוץ ולמרוד בקדוש ברוך הוא."

הקואליציה השניה הורכבה מארבעת המלכים הבאים: כדרלעומר מלך עילם שעמד בראשות המלחמה, ולצידו אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר ותדעל מלך גוים.

אמרפל הופיע במקרא בשם אחר: נמרוד. הוא נקרא כך על שם שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש, כעונש על אמונתו בבורא אחד.

הדמויות הבאות מוכרות יותר: אברהם אבינו, היהודי הראשון שאת קורות חייו אנו קוראים בהרחבה בספר בראשית, ואחיינו לוט שהתגורר בעיר סדום, לא הרחק משדה הקרב.

המלחמה הראשונה

במשך 12 שנה עבדו חמשת המלכים את כדרלעומר, עד שקראו מרד והכריזו על שלטון עצמאי. המרד נמשך 13 שנה, ובשנה ה-14 גייס לעזרתו כדרלעומר את שלושת המלכים הנוספים ויצא לקרב כדי להביס את המורדים.

הקרב נערך באיזור ים המלח, ובסופו נחלו ארבעת המלכים ניצחון מוחץ. מלכי סדום ועמורה נמלטו לתוך באר מלאה חימר, ושאר המלכים נמלטו לעבר ההרים.

ארבעת המלכים נכנסו לערים סדום ועמורה ובזזו את כל הרכוש; תוך שהם עושים זאת, הם הבחינו בלוט, אחיינו של אברהם, בזזו את רכושו ולקחו אותו כעבד.

המלחמה השניה

החדשות הגיעו חיש מהר לאוזנו של הדוד אברהם, והוא החליט לרדוף אחרי המלכים כדי לשחרר את אחיינו השבוי. במקרא מצויין כי הוא נעזר ב-318 "חניכיו ילידי ביתו" ויחד הם רדפו אחרי ארבעת המלכים עד למקום בשם 'חובה' שהיה בסמיכות לדמשק. מעניין כי בתלמוד מובאת דיעה כי אליעזר עבד אברהם היה היחידי שהצטרף אליו במלמה, והמספר 318 הוא מספר הגימטריא של שמו 'אליעזר'. בעורף נותרו חבריו הטובים של אברהם, אשכול וענר.

אברהם הצליח במשימתו; הוא ניצח את המלכים, שיחרר את לוט ואת שאר השבויים, ולקח עמו את הרכוש שבזזו המלכים מסדום ועמורה.

כאשר הוא שב עטור ניצחון לארצו, כוהן האלוקים מלכיצדק הוציא לקראתו לחם ויין, כפי שנהגו לעשות למנצחים במלחמה.

מלך סדום אסיר תודה לאברהם, ומציע לו לקחת את כל הרכוש כתמורה לשחרור השבויים. אך אברהם נשבע כי לעצמו הוא לא יקח "מחוט ועד שרוך נעל". אך הוא הסכים לקחת חלק שיחולק שווה בשווה בין הלוחמים ובין אלו שנותרו לשמור בעורף.

רמז לימים יבואו

הרמב"ן מביא פירוש מעניין לפיו מלחמה זו היא רמז למלחמה העתידה לבוא בין עם ישראל ואומות העולם. כל אחד מארבעת המלכים מייצג תקופה אחרת בתולדות עם ישראל – בבל, מדי, יוון ואדום – וכשם שאברהם אבינו ניצח את כל המלכים, כן עם ישראל יתגבר על כל מי שקם עליו ומנסה להכחידו, חלילה.