התשובה שלפניכם מוגשת מתוך הספר רב המכר "תשובות לשאלות החיים" בהוצאת ידיעות ספרים. ניתן לרכוש את הספר כאן. תודתנו לעורך הספר הרב מנחם ברוד. המערכת

קבלת עול: מה זה בעצם אומר?

את כותבת על חוסר הוודאות שיש לך בעניין קיום תורה ומצוות, מכיוון שאת סבורה כי חיים על פי התורה והמצוות הם חיים מגבילים; יש בהם משום הגבלה של כושר היצירה האישי, במיוחד בהיבטים של החשיבה והבחירה החופשית וכו'. לכן, לדעתך, קשה לתאם בין החיים על פי התורה והמצוות ובין הרעיון של חירות אישית.

התייחסות מעין זו, כשהיא באה מצד אדם משכיל וחושב, מפתיעה למדי. אני מניח שהתרשמותך הנ"ל נובעת מהבנה שטחית של המונח 'קבלת עול תורה ומצוות', מכיוון שהמילה 'עול' מעוררת אסוציאציה של הגבלה.

לאמיתו של דבר, יש בחיי היום-יום דברים רבים שהאדם מקבל כמובנים מאליהם, אפילו אם הוא אדם משכיל ומוכשר, בעל נטייה להעמקה וחקירה.

לא כל אחד צריך לערוך מחקרים

בהיותך סטודנטית באוניברסיטה ודאי למדת מדעים מדויקים, וידוע לך כי אדם הלומד פיזיקה או טכנולוגיה לא יעסוק באימות כללים וחוקים, שנתגלו זה מכבר בשטחים האלה, על ידי מחקר אישי וניסיונות ראשוניים. לדוגמה, אדם ימריא במטוס בלי שילמד תחילה את כללי האווירודינמיקה וכו', כדי לוודא שאמנם הטיסה היא דבר בטוח, ושאכן המטוס יביא אותו ליעדו בזמן המתוכנן. נתונים אלו נתקבלו אצלו כמובנים מאליהם, אף על פי שהוא עצמו לא עסק באימותם.

ניטול דוגמה נוספת, מתחום הבריאות: יש דברים אשר לגביהם נקבע בבירור כי הם מועילים או מזיקים לבריאות האדם. איש לא יתחיל לבדוק את היעילות או את מידת הנזק של סם מסוים על ידי התנסות אישית.

אפילו אדם שיש לו נטייה מיוחדת לעסוק במחקר ובניסיונות, ודאי יבחר לו תחומים שעדיין לא עסקו בהם אחרים. זוהי גישה מובנת והגיונית. כי כאשר מומחים ואנשי מדע בדקו וחקרו תחומים מסוימים וקבעו מה מועיל ומה מזיק לבריאות, או שקבעו שיטות כיצד לקדם את פיתוח הטכנולוגיה, הרי במקרה הטוב ביותר, חזרה על מחקרים וקביעות אלה מראשיתם תהיה בבחינת בזבוז זמן. נוסף על כך, אין כל ביטחון שהאדם לא ישגה ולא יגיע למסקנות מוטעות, העלולות להובילו לתוצאות הרסניות, כפי שאכן קרה במקרים מסוימים.

מי שברא אותנו, יודע מה טוב עבורנו

כל האמור לעיל בעניין בריאות הגוף נכון גם לבריאות הנפש, ולדרך שבה הנשמה תשיג את שלמותה. על אחת כמה וכמה שיש יחס בין בריאות הנפש ובריאות הגוף, במיוחד אצל היהודי. ברור ומובן כי הקדוש ברוך הוא, בורא העולם ויוצר האדם, הוא הסמכות העליונה והבלעדית, היודע לקבוע מה טוב לאדם ולעולם כולו. הוא אשר בטובו סיפק לנו תוצאות סופיות ומושלמות, בהודיעו לנו שאם האדם ילך בחיי היום-יום שלו בדרך התורה והמצוות, מובטח הוא שתהיה לו נשמה בריאה בגוף בריא וייטב לו בעולם הזה ובעולם הבא. הוא אף הותיר תחומים שונים, שבהם האדם יכול לעסוק במחקרים ובניסיונות משלו, בעניינים שאינם נוגדים את החוקים שניתנו על ידו.

במילים אחרות, יש ודאות מוחלטת שאילו היו חיי האדם ארוכים במידה מספקת, והיה ניחן בכישרונות הנחוצים לבצע את כל המחקרים בלי הפרעה, בלי הסחת הדעת ובלי משגים, אין ספק כי היה מגיע לאותן מסקנות שאותן אנו מוצאים בתורה, שניתנה לנו על ידי הקדוש ברוך הוא; כגון הצורך בשמירת שבת, כשרות וכו׳ וכו'. אולם כפי שכבר צוין, הקדוש ברוך הוא, בטובו הגדול – וטבע הטוב להיטיב – רצה לחסוך מאיתנו את כל הטרחה ואת סכנת המִשגים האפשריים, הכרוכות במחקר אנושי, וסיפק לנו את התוצאות מראש, לטובתם של כל בני האנוש, בין מי שיש להם נטיות וכישורים למחקר עצמי ובין מי שחסרים נטייה מעין זו.

עול זו לא מילה מפחידה

את הביטוי 'עול', בעניין קבלת תורה ומצוות בחיי היום-יום, יש להבין מתוך התייחסות לטבע האנושי, המחייב אותנו לנהוג על פי ציוויים. כי טבע האדם ויצרו הרע הם הדוחפים את האדם להיענות לפיתוי המתוק בתחילתו אבל מר בסופו. אולם טבע זה של האדם נוטה להתעלם מן התוצאות המרות למען הסיפוק החולף. רואים אנו, למשל, כי צריך להזהיר ילדים, ולעתים תכופות אף מבוגרים, כי אכילה מוגזמת של מזונות מסוימים עלולה לגרום להם נזק ולפתח אצלם בעתיד מחלה, עד כדי איבוד אפשרות האכילה למשך זמן ממושך. ובכל זאת הם מתעלמים מידיעה ברורה זו, כדי לספק את תאוות האכילה הרגעית. למניעת מצב כזה הטיל עלינו הקדוש ברוך הוא את 'עול' התורה והמצוות, וציוונו לקיימן בין אם נבין את טעמיהן ובין אם לאו. יהיה הפיתוי לסטות מהן גדול ככל שיהיה, בכל זאת אנו חייבים לקיימן בלי פקפוקים.

חשוב לציין עוד היבט, והוא ההיבט המהותי ביותר בסוגיית 'עול' התורה והמצוות: אף על פי שהתורה והמצוות ניתנו לטובת האדם, הן בחיים העכשוויים הן בחיים הנצחיים, כפי שהוזכר לעיל, יש סגולה גדולה לאין-ערוך שבה חונן הקדוש ברוך הוא את התורה והמצוות. זו הסגולה של איחוד האדם עם הקדוש ברוך הוא, איחוד הנברא עם הבורא, אשר בדרך אחרת לא היה להם שום דבר משותף. על ידי שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשימת מצוות לביצוע בחיי היום-יום שלו, בכך נתן לאדם אפשרות לקרב את עצמו אל בוראו, ולהתעלות למעלה ממגבלותיו של נברא מוגבל, החי בעולם מוגבל. התורה והמצוות הן הגשר המתוח לאורך התהום האין-סופית שמפרידה בין הבורא לנברא, והן המאפשרות לאדם להתעלות ולקשר את עצמו לאלוקות.

מובן שסגולה זו אפשר להשיג רק אם האדם מקיים את התורה והמצוות לא למען השכר שבא עמן בעבור הגוף, או בעבור הנשמה, או בעבור שניהם, אלא אך ורק מפני שהן הרצון והציווי של הקדוש ברוך הוא. לפיכך גם בנוסח הברכה שיהודי אומר לפני קיום מצווה אין הוא מזכיר את התועלת שבמצווה, אלא דווקא את העובדה ש"קידשנו במצוותיו וציוונו".

זה טבעי ורצוי לשאוף להבין הכול

לסיום, ברצוני לומר שהעובדה שהיו לך ספקות ואי-ודאויות אינה צריכה כלל לרפות את ידייך. אכן, התורה חפצה שהאדם ינצל את כל כוחותיו, ובכלל זה את שכלו ותבונתו, לעבודת השם, כל עוד הגישה נכונה, היינו, קבלת התורה והמצוות בראשונה. טבעי לחלוטין, ואפילו רצוי, שאדם ישאף להבין כל דבר במערכות התפיסה השכלית שלו. במקרה שלך יש לזה משנה חשיבות, מכיוון שיש לך הזדמנות להשפיע ולהביא תועלת לאנשים צעירים אחרים שיש להם נטייה נפשית כמו זו שלך.

יש מקום להרחיב הרבה יותר בנושא עמוק כל כך, אבל אני מקווה שבשורות האמורות, אף שהן מוגבלות בכמות, יש תוכן מספיק להאיר את ההיבטים האמיתיים של הנושא. מלבד זאת, אם תרצי לדון עוד בנושאים אלה, ודאי יש לך ידידות בקרב הקהילה בלונדון, אשר ישמחו להאיר את עינייך.

ו' בשבט תשל"א, 1 בפברואר 1971