"אל תהיה פראייר", אומרים אנשים.

כשכבר יש מישהו שמוכן לעשות למען הזולת, דואגים אנשים טובים להזכיר לו לחשוב על עצמו ועל האינטרסים שלו. זה העולם בו אנו חיים, עולם מלא באינטרסים, בו רוב המעשים מונעים מאינטרסים אישיים.

ומה עם הצדיקים, האם גם להם יש אינטרסים?

ההיגיון אומר שלא. צדיק הוא כזה שעובד את ה' בכל מאודו, "שלא על מנת לקבל פרס". כך נאמר על היהודי הראשון, אברהם אבינו, שעבד את ה' מאהבה טהורה ולכן נקרא "אברהם אוהבי". הוא היה חף מאינטרסים אישיים, בבחינת "עושה את האמת מפני שהיא אמת".

אולם, מבט אל פרשת השבוע מגלה עובדות שונות במקצת. כאשר הקב"ה מצווה על אברהם "לך לך מארצך", הוא ממהר גם לעדכן אותו על שכרו המובטח: "ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך".

האם צריך להבטיח לאברהם אבינו שכר, כדי לזרז אותו למלא את ציווי ה'?

ההסבר הוא, שבכל אדם קיימים שני רבדים – גוף ונשמה. אצל אדם רגיל, הגוף תופס מקום מרכזי בחיים, והנשמה נאלצת להידחק לשוליים. אך אצל צדיק, הנשמה היא זו שנותנת את הטון וקובעת את ההתנהלות של הגוף.

על אף שגופו של הצדיק כפוף לנשמה, בכל זאת יש לגוף דרישות משלו, כמו מזון, אוויר, שינה. אם הגוף לא יקבל את צרכיו, הוא יתמרד ויפריע לנשמה במילוי תפקידה. חלק בלתי נפרד מהגוף הוא גם האינטרס האישי של האדם, הרצון להשיג מטרות שונות.

אם כן, גם לצדיק יכול להיות אינטרס. אברהם אבינו קיים את ציווי ה' לשם שמים, בין אם יקבל שכר ובין אם לא. ובכל זאת, הקב"ה החליט לספר לו על השכר הצפוי לו, כדי להשקיט את הרעב של הגוף.

מצד שני, האינטרס של הצדיק שונה לחלוטין מזה שאנחנו מכירים. זהו אינטרס שמושפע מהרוחניות של הצדיק, והוא מבטא את רצון הנשמה. רצונו של אברהם היה לקדש את שם ה'. וזה בדיוק מה שהקב"ה הבטיח לו: "ואגדלה שמך" – השם שלך יתפרסם, כדי שבכך יתגדל ויתקדש שם שמים.

כבניו של אברהם, ביכולתנו לזכך את האינטרסים האישיים שלנו. לתת פחות מקום לגוף, יותר מקום לנשמה, כך שרצון ה' יעמוד במרכז חיינו.