היהודי תמיד נודד. להיות יהודי פירושו לא לדרוך במקום ותמיד לנוע מן המקום שבו אתה נמצא למקום שבו אתה יכול להיות, וממה שעשית מעצמך אל מימד עמוק יותר של מה שהנך באמת. להיות יהודי זה להיות עסוק בחיפוש תמידי לשיפור עצמי ולשיפור עולמו של בורא העולם; להתעלות מעל לעולם ומעל לעצמך; להתעלות אפילו בשעה שאתה משתפר ולהשתפר אפילו בשעה שאתה מתעלה.

היהודי הוא נביא. להיות יהודי זה להיות עסוק בשיח תמידי עם האלוקים: באופן קבוע לשטח בפני האלוקים את בקשותינו, צרכינו, מצוקותינו ושאיפותינו; ולהקשיב בתשומת לב למה שהוא רוצה מאיתנו.

יהודי הוא משרת נאמן. להיות יהודי זה לעשות טוב לא רק מפני שנקבל שכר פיזי או רוחני; לא רק משום שזה הגיוני או נדמה נכון לעשות כך; אלא בראש וראשונה, מפני שכך ציווה ה'.

לפני כמעט 3800 שנה חי אדם ושמו אברם. לפניו היו אנשים צדיקים ונשים צדקניות, מורים וגורואים, פעילים ומתקני עולם. אך הם לא היו יהודים. אברם בעצמו היה, במשך שנים רבות, מורה ומדריך רוחני, לוחם למען צדק ואמת, מרעיף צדקה וחסד. אך הוא לא היה יהודי. עדיין לא.

ואז, כשאברם היה בן 75, הוא שמע ונענה לציווי האלוקי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך..."

לפי הקבלה משמעות הציווי היא גם רוחנית: "לך אל תוך העצמי הפנימי ביותר שלך, התרחק מהרצונות שלך, מן הרגשות שלך, מן האינטלקט שלך, והפנם את הרצון שאני, ה', אגלה לך".

וכך אברם הפך לאברהם, היהודי הראשון.