פרשת השבוע מקבלת חיים חדשים עם הופעתו של אברהם אבינו בנוף התנכ"י. אבינו-זקננו מביא חיים חדשים לעולם כאשר הוא מפיץ את המסר של המונותיאיזם (האמונה בא-ל אחד) בחברה שעד אז היתה עובדת אלילים. מלבד זאת הוא גם מוכיח כשרון גדול כלוחם ללא חת למען הצדק, ומסכן את חייו למען אחיינו, לוט, כאשר לוט נלקח בשבי במלחמת העולם של אותם הימים.

היה זה לאחר שאברהם הציל את אחיינו, כאשר מלך סדום הודה לאברהם על שחרור שבויי מלחמה אחרים – חיילי המלך ואזרחים גם יחד. המלך מציע לאברהם את שלל המלחמה ומבקש בחזרה רק את אנשיו. "תן לי הנפש", הוא אומר. "תן לי את הנפש והרכוש קח לך".

לפני עשרים וחמש שנה, שמעתי קריאה נלהבת ורבת-עוצמה מפי מורי ורבי, הרבי מליובאוויטש זצ"ל. היה זה בשמחת תורה, החג שבו אנו חוגגים את קבלת המתנה הנפלאה של התורה באווירה של שמחה פורצת גבולות. הרבי ביקש שניתן צדקה באותה אווירה מרוממת, כלומר מעבר לכל גבול או אילוץ כספי. מאוחר יותר הוא הסביר שקריאתו היתה מסוג 'תן לי הנפש'. היה זה רגע מיוחד, ומה שהוא דרש מחסידיו היה השתפכות אמיתית של הנפש, פעולה כנה של אמונה טהורה, מעבר לטעם ודעת. הרבי קרא למחויבות טוטלית ובלתי מותנית.

הקריאה 'תן לי הנפש' עדיין מהדהדת באוזני כולנו, היא מתייחסת לכל דבר שאנו עושים. כולנו מורכבים מגוף ונפש, אך ברוב המקרים העצמי הפיזי שלנו מקבל את כל תשומת הלב, בעוד שהאני הרוחני שלנו מוזנח. כמה פעמים אנו שומעים יהודים, בעיקר צעירים, מתלוננים שהיהדות חסרה מימד של רוחניות; שבתי הכנסת נעדרים תחושה אמיתית או אווירה של קדושה? ואחר כך אנחנו עוד מקוננים שהם יוצאים למסעות קשים וארוכים להרי ההימלאיה כדי למצוא מטרה ועומק בחייהם ואת כל אותם דברים שאנחנו לא נתנו להם.

כמה בר-מצוות וחתונות צומצמו לקליפות ריקניות של חומריות, כאשר חברים ושכנים נאלצים להפגין "גדלות יתר" בפזרנות רהבתנית, דבר שגורם לנו להחמיץ את כל הנקודה והמשמעות של הטקס.

והקב"ה קורא לנו: "תנו לי את הנפש"! תנו לי מה ששייך לי. הכניסו בחזרה קצת רוח ליהדות. מספיק עם פולחני המיקי-מאוס, הגימיקים של שירה וריקודים. לכו מעבר לחיצוני ולפלסטי. תנו לי את הנפש!

כאשר אמונתנו היא שטחית אנו נראים טפשים כמו אותו גנב פתטי המתואר בתלמוד. הגנב, בפתח המנהרה, קורא אל הקב"ה. הנה הגנב, עבריין ירוד, עומד להיכנס למנהרה שחפר לעצמו כדי לשדוד בנק, אך לפני שהוא נכנס הוא לא שוכח להתפלל אל בורא העולם שיצליח דרכו. איזו חוצפה! הוא עומד לעבור על מצוות השם המפורשת לא לגנוב, ועדיין יש לו את החוצפה לבקש מהשם לעזור לו לבצע את המשימה?!

אך זוהי השפעת השטחיות. יש לו אמונה, לגנב התלמודי הזה. רק שהיא פשוט לא חלחלה לתוכו. משום שדתיות מלאכותית ושטחית זו לא חלחלה אל ישותו הפנימית, הוא אינו מודע לצביעות של פעולותיו. מה רע בלגנוב ולהתפלל באותו זמן, הוא שואל.

האמת היא, שכולנו מאמינים, אפילו הגנבים שבינינו. האתגר הוא לתת לאסימון ליפול; להרשות לאמונה להגיע עד לעצמי שלנו, לגעת בנשמתנו. הבה נשים לב לקריאה. 'תן לי הנפש', הבה ונתקדם אל מעבר ליהדות השטחית למשהו עמוק יותר ואמיתי, שייגע בנשמתנו וישרה על ילדינו.