הפטרת לך לך היא מנבואות הנחמה של הנביא ישעיה (פרקים מ, מא). היא נקראת בפרשת לך לך מכיוון שאברהם אבינו מוזכר בה ("אברהם אוהבי"), ועל פי המדרש גם הפסוק "מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגליו" – עוסק באבינו הראשון.

אברהם מכונה "אבינו", לא רק בגלל שכולנו צאצאיו.

תפילת העמידה פותחת במילים "אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב". אנו מזכירים את האבות בראשית התפילה החשובה ביותר, משום שהאבות הם יסודותיה של הנשמה היהודית של כולנו.

כל אחד מהאבות תורם לנשמה גוון אחד, ומשלושתם יחד מתקבל הצבע המלא של הנשמה היהודית. ניתן להמשיל זאת לראשי דיו העומדים בבסיס המדפסת ומאפשרים לה לצבוע בכל הגוונים הקיימים.

ה'צבע' של אברהם הוא צבע האהבה. במקרא אנו יכולים לקרוא את אהבתו, אך רק בהפטרה הוא מכונה כך בפירוש: "אברהם אוהבי". ה'צבע' של יצחק הוא צבע יראת-השמים והשליטה-העצמית, וה'צבע' של יעקב זה צבע האמת וההרמוניה, כוח השילוב. הפעם נעסוק בצבע של אברהם.

תכונתה של האהבה היא ההתפשטות, ההתרחבות. כמו מים הנשפכים ומתפשטים מיד לכל כיוון. כשאנחנו אוהבים אנחנו רוצים לצאת מעצמנו ו'לבלוע' את כל העולם, למצוא את עצמנו בתוך כל דבר. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו – אנחנו מחבקים אותם, רוצים "לאכול" אותם. האהבה פורצת החוצה ונשפכת לכל עבר. זה היה אברהם.

אברהם גילה רעיון; את הא-ל האחד. אף אחד לא ביקש ממנו לעשות נפשות לרעיון שלו, אבל הוא כל כך אהב את ה', שהוא לא היה מסוגל להישאר במקום אחד ולהכיל את האהבה הזו. הוא היה מוכרח לרוץ ברחובות ולספר לכולם על התגלית. "ויקרא בשם ה' א-ל עולם".

חז"ל מדמים את אברהם למים (בתפילת הגשם הנאמרת בחג שמיני עצרת הוא נקרא בשם "אב נמשך אחריך כמים"), וגם לאור. כמו המים, גם האור מתפשט ומופיע בכל מקום, אם רק מאפשרים לו:

מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ

חז"ל משנים את המילה "העיר" ל"האיר" – וכך הם קוראים זאת:

[עד אברהם היה העולם מתהלך בחשיכה] אברהם התחיל להאיר, שנאמר: מי האיר ממזרח צדק.

האור מסמל לא רק התפשטות, אלא גם ראשוניות. הבריאה הראשונה בעולם היא האור. האור הוא לא רק כוח שמתרחב בלי הגבלה, אלא גם כוח של התחלה, של בראשית. זה גם הרעיון של ה"מזרח" המופיע בפסוק, חז"ל מורים בכך על אברהם שהגיע מהצד המזרחי של העולם, מאור כשדים, אך יש כאן רעיון נוסף: הזריחה מתחילה מהמזרח, וגם הבוקר, ההתחלה, נמצא במזרח.

האור לא מפחד מהלילה, מהחושך, הוא מאיר בכל מצב. גם אברהם לא מפחד מהמדבר; הוא מביא גם לשם מים. הוא לא חושש מהעולם האלילי, הפגאני, והוא עומד ומאיר. זה סודו של הראשון, של המעז, של האוהב שאינו ירא משום דבר.

אברהם אבינו נותן לנו, לכל אחד מאתנו, את הכוח להאיר, להתחיל מחדש את הכול, לא לפחד ממאומה, ללכת עם לפיד האור שלנו, ופשוט, להאיר את העולם ולהעיר את הלבבות.

(ע"פ הרבי מליובאוויטש, שיחות ליל א' של חג הסוכות, הזדמנויות שונות)