לקוראות שבינינו: אם זכורה לכן התקופה בה הייתן אמהות לתינוק בן שנתיים-שלוש? תסכימו איתי, ששום דבר לא היה מעצבן יותר מהשאלה: "אבל אמא, למההה"?

את מסבירה, מבהירה ומצדיקה במשך זמן רב, והזאטוט עדיין לא מוכן להבין ולקבל שום דבר. תשכחי מכל התיאוריות והכישורים שסיגלת לעצמך בזמן ההריון; כמה מהר את מתדרדרת לחיקוי הפתטי של הורייך, כשאת אומרת את המשפט שהבטחת לעצמך לא להשתמש בו לעולם: "ככה אמרתי, וזהו"!

זהו, הפסדת! להתראות "אשפית התקשורת"; קבלו את "מלכת משק הבית, הרודנית הנוקשה על האנשים הקטנים"!

גם הקב"ה, ההורה החכם והדואג שלנו, ברא עולם עם מערכת עקרונות – המצוות. במשך רוב הזמן הוא מעניק לנו הסברים, ואנו מעריכים זאת. חיי היום-יום דורשים יצירת תקנות, וכל חברה, בכל תקופה, עסוקה בחקיקת חוקים ליצירת סדר ולהכוונת החברה.

אולם חלק מהמצוות, הקרויות 'חוקים' הן מן הסוג של 'פשוט עשה זאת!'. מסיבה כלשהי, הקב"ה רוצה שנתַרגל הקרבה עצמית ונבצע את פקודותיו, רק על מנת להשביע את רצונו. ללא שום סיבה אחרת.

ילד שלא השתכנע מכל ההסברים הפשוטים שהענקת לו, לא יוכל לסרב לאותו הגיון בלתי הגיוני הנובע מן המשפט "אני אמך ולכן עליך לעשות זאת". באותו אופן, ה' מצפה מאיתנו שנקיים את מצוותיו מבלי שנבין אותן, כי אנו יודעים ש"אבא יודע הכי טוב".