אולי יש לכם, במקרה, את מספר הטלפון הישיר של ראש הממשלה? ואם כן, האם תצליחו ליצור איתו קשר בזמן הקרוב?

סביר להניח שהתשובה שלילית. כך היא דרכם של אנשי ציבור בימינו. ככל שאדם נמצא במעמד גבוה יותר וסמכותו מקיפה קהלים רחבים יותר, כך הוא מאבד את הקשר עם היחיד, איתך ואיתי. הנבחרים עסוקים בעיקר בבעיות הכלל, וזונחים בהדרגה את ענייני הפרט.

יש אלטרנטיבה.

מנהיגות יהודית אמיתית מתייחסת לכל יחיד, לכל פרט. לאורך ההיסטוריה, שימשו גדולי ישראל דוגמה ומופת למנהיגות ראויה, הדואגת גם לבעיות ה'קטנות' של האיש הקטן.

הבולט מבין המנהיגים הללו הוא משה רבינו. מבוקר ועד ערב היה עומד ומקשיב לבעיותיהם של העם. אף אחד מבין מיליוני היהודים לא נזקק לפרוטקציה כדי להיכנס אליו. הוא פשוט היה שם, בשבילם.

מדוע משה עשה זאת? – התשובה נמצאת בפרשת השבוע. רש"י אומר כי "משה הוא ישראל וישראל הם משה". אמרת משה רבינו – אמרת ישראל. אמרת בני ישראל – אמרת משה רבינו. כי למשה הייתה אהבת ישראל אינסופית לכל יהודי. לא היו לו חיים אישיים, כל מהותו הייתה הדאגה לבני ישראל.

בדורנו אנו, זכינו לראות מנהיגות כזו בדמותו הקורנת של הרבי מליובאוויטש, שיום ההילולא שלו חל השבוע בג' תמוז. אם זה במעמד חלוקת הדולרים המפורסם, במהלכו עמד הרבי ארבע-חמש-שש-שבע שעות על הרגליים ושוחח עם אלפי (!) יהודים ששיחרו לפתחו; אם אלו תשובות הרבי לאלפי המכתבים שהגיעו אליו מידי יום-ביומו; ואם אלו השעות הרבות בהם עמד בציון חותנו והעתיר בתפילה עבור יהודים הזקוקים לישועה.

מדוע הרבי עשה זאת? – בגלל אהבת ישראל אינסופית לכל יהודי באשר הוא.

הסיפור הבא מביע זאת בעוצמה רבה: נערה כתבה לרבי כי היא חווה קשיים וייסורי נפש עזים. ענה לה הרבי: "אני מרגיש ומזדהה עם כאבך". במכתב הבא, כתבה הנערה: "אינני מאמינה לך, רבי" היא השיבה במכתב חצוף משהו. "אני מרגישה את הכאב בליבי, אבל – אתה?!".

בתגובה ענה לה הרבי: "בעזרת ה', בעוד כמה שנים תתחתני ואף תלדי ילדים. כאשר לתינוקך יצמחו השיניים הוא יבכה ויתייסר, ואת, כאמא, בוודאי תבכי יחד איתו ותחושי את כאבו".

"כך אני מרגיש את כאבך", סיים הרבי.