האזהרה שהזהרנו מלהשחית את אברי התשמיש של זכרים מכל מין של בעלי החיים וכן של האדם, וא אמרו יתעלה אחר שהזכיר מעוך וכתות ונתוק וכרות - "ובארצכם לא תעשו" (ויקרא כב, כד),

בא הפירוש: "ובכם לא תעשו". והעובר על לאו זה - לוקה, כלומר: המסרס מישהו באיזה מין שיהיה.

ובפרק שמונה שרצים אמרו: "תניא מנין לסרוס באדם שהוא אסור? תלמוד לומר: 'ובארצכם לא תעשו'. ואפילו מסרס אחר מסרס - חייב. דאמר ר' חיא בר אבון אמר ר' יוחנן: הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, שנאמר: 'לא תאפה חמץ' (שם ו, י) ו'לא תעשה חמץ' (שם ב, יא); במסרס אחר מסרס שהוא חייב, שנאמר: ומעוך וכתות וכו'. אם על כרות חייב, על נתוק לא כל שכן! אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בכמה מקומות בשבת ויבמות.