האזהרה שהזהרנו מלאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, והוא אמרו: "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז, ג).

כינוי זה חוזר על כבש הפסח, שחובה לשחטו בין הערבים ביום י"ד, אמר: כי משיחול זמן שחיטתו לא תאכל חמץ.

ובגמרא פסחים: "מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה? שנאמר: לא תאכל עליו חמץ". ושם אמרו: "דכלי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה דאוריתא".

כך מצאנו לשון כל ההעתקות המתקנות שנקראו לפני חכמי התלמוד. ושם אמרו בטעם איסור אכילת החמץ בשעה ששית, אמרו: "עבדו רבנן הרחקה יתרה כי היכי דלא לגע באסורא דאוריתא".

ומי שעבר ואכל חמץ אחר חצות - לוקה.

וכבר נתבארו דיני המצווה זו בתחלת פסחים.