הציווי שנצטווינו לטעון את המשא על הבהמה או על האדם אם הוא לבדו, חר שהורדנוהו ממנו או שהורידו זולתנו. כי כמו שנצטווינו לפרק ממנו, כך נצטווינו לטעון עמו. והוא אמרו יתעלה: "הקם תקים עמו" (דברים כב, ד).

ולשון המכילתא: "הקם תקים עמו - טעינה".

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ב' מ[בבא] מציעא. ושם נתבאר, שמצווה מן התורה לפרוק ומצווה מן התורה לטעון.