הציווי שנצטווינו שיהיו הכהנים עובדים במשמרות, היינו: בכל שבוע תעבוד משמרת, ולא תהיה יד הכל מעורבת, אלא ברגלים בלבד, ש[אז] כל המשמרות עובדות בשווה וכל מי שבא מקריב.

וכבר נתבאר בדברי הימים, שדוד ושמואל חלקום ועשאום כ"ד משמרות. ונתבאר בסוכה, שברגלים יד כולן שווה. והכתוב שנאמר במצווה זו הוא אמרו: "וכי יבוא הלוי וגו' ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת בשם ה' אלוהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' חלק כחלק יאכלו" (דברים יח, ו-ח).

ולשון ספרי: "ובא בכל אות נפשו - יכול לעולם? תלמוד לומר: מאחד שעריך-בשעה שישראל מכונסין בשער אחד בשלושה רגלים. יכול כל המשמרות שוות בקורבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל? תלמוד לומר: לבד ממכריו על האבות מה מכרו האבות זה לזה? אתה בשבתך ואני בשבתי"; כלומר: הסכמתם על סידור משמרות העבודה: כל שבוע - משמרה. וכך פרשו התרגום: בר ממטרתא דייתה שבתא, דכן אתקינו אבהתא.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף גמרא סוכה.