אאֵין הַמִּקְוֶה נִפְסָל לֹא בְּשִׁנּוּי הָרֵיחַ וְלֹא בְּשִׁנּוּי הַטַּעַם, אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה בִּלְבָד.
וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ מִקְוֶה לְכַתְּחִלָּה, פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה.
כֵּיצַד? הַיַּיִן אוֹ הֶחָלָב וְהַדָּם וְכַיּוֹצֵא בָהֶן מִמֵּי כָּל הַפֵּרוֹת - אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשֶׁת לֻגִּין, שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא מַיִם שְׁאוּבִין; וּפוֹסְלִין בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה.
אֲפִלּוּ מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה סְאָה, וְנָפַל לוֹ לֹג יַיִן אוֹ מֵי פֵרוֹת, וְשִׁנָּה אֶת מַרְאָיו - פָּסוּל.
וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה, וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה יַיִן אוֹ מֵי פֵרוֹת, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ, וְאֵין הַסְּאָה שֶׁנָּפְלָה עוֹלָה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וְאִם נוֹסַף עַל הָעֶשְׂרִים, עֶשְׂרִים אֲחֵרִים מַיִם כְּשֵׁרִים - הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר.
ביֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פוֹסְלִין, פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין.
גוְאֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין: הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְטִיט הַנָּרוֹק.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ - הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לְמִדָּתוֹ, וַהֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר וְשָׁלֵם; נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין.
אֲפִלּוּ הֵבִיא אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁלֶג בַּתְּחִלָּה, וְהִנִּיחָן בָּעוּקָה, וְרִסְּקוֹ שָׁם - הֲרֵי זֶה מִקְוֶה שָׁלֵם וְכָשֵׁר.
דוְאֵלּוּ פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין: מַיִם שְׁאוּבִין בֵּין טְהוֹרִים בֵּין טְמֵאִים, וּמֵי כְבָשִׁים, וּמֵי שְׁלָקוֹת, וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ, וְהַשֵּׁכָר.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר מִשְׁקַל דִּינָר, וְנָפַל מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ מִשְׁקַל דִּינָר לְתוֹכָן - אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה, וְלֹא הִשְׁלִימוֹ; וְאִם נָפַל מֵאֶחָד מֵהֶן שְׁלֹשָׁה לֻגִּין מֵהֶן, פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה.
הוְאֵלּוּ לֹא פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין: שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, וּמֵי פֵרוֹת, וְהַצִּיר, וְהַמֻּרְיָס, וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחֱמִיץ.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, וְנָפַל מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ סְאָה לְתוֹכָן - לֹא הֶעֱלָהוּ, וַהֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ; שֶׁאֵין אֵלּוּ פוֹסְלִין אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ווּפְעָמִים שֶׁאֵלּוּ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ, וְחָזַר וְלָקַח סְאָה מִמֶּנָּה - הֲרֵי הָאַרְבָּעִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִקְוֶה כָּשֵׁר.
זמִקְוֶה שֶׁהֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - כָּשֵׁר.
חמֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לֻגִּין, וְאֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאָיו.
טמִקְוֶה שֶׁנָּפַל [לְתוֹכוֹ] יַיִן אוֹ מֹהַל אוֹ שְׁאָר מֵי פֵרוֹת, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו וְנִפְסַל, כֵּיצַד תַּקָּנָתוֹ? יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים, וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו לְמַרְאֵה מַיִם.
וְאִם הָיָה בַּמִּקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים - מְמַלֵּא וְשׁוֹאֵב לְתוֹכָן, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאָיו לְמַרְאֵה מַיִם.
נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹהַל וְכַיּוֹצֵא בָהּ, וְנִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מִקְצָתוֹ - אִם אֵין בָּהּ מַרְאֵה מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה כְּדֵי אַרְבָּעִים סְאָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבֹּל בּוֹ.
וְהַטּוֹבֵל בַּמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה, לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה.
אֲפִלּוּ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּמַרְאֵה אוֹתוֹ מָקוֹם כְּמַרְאֶה שֶׁל יַיִן - הַטּוֹבֵל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה.
ישְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן אֲפִלּוּ מִשְׁקַל דִּינָר יַיִן וְשִׁנָּה מַרְאֵיהֶן, וַהֲרֵי מַרְאֵה הַכֹּל מַרְאֵה יַיִן, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה - לֹא פְסָלוּהוּ, אֶלָּא אִם שִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו.
יאשְׁלֹשָׁה לֻגִּין חָסֵר דִּינָר מַיִם שְׁאוּבִין, שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן דִּינָר חָלָב אוֹ מֵי פֵרוֹת, וַהֲרֵי מַרְאֵה הַכֹּל מַיִם, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה - לֹא פְסָלוּהוּ; עַד שֶׁיִּפְּלוּ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁאֵין בָּהֶן תַּעֲרֹבֶת מַשְׁקֶה אַחֵר וְלֹא מֵי פֵרוֹת.
יבמִקְוֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מֵימָיו מֵחֲמַת עַצְמוֹ, וְלֹא נָפַל לוֹ דָּבָר - הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר; לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מֵחֲמַת מַשְׁקֶה אַחֵר.
