אדָּם נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת, מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ. אֲבָל זוֹבוֹ שֶׁל זָב, וְרֻקּוֹ, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ - אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהוּא לַח; אֲבָל יָבֵשׁ יוֹתֵר מִדַּאי, אֵינוֹ מְטַמֵּא.
וְעַד כַּמָּה? אִם שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְחוֹזֵר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְלַח; אִם הָיוּ הַמַּיִם פּוֹשְׁרִין בִּתְחִלָּתָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן פּוֹשְׁרִין בְּסוֹפָן. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן.
בפִּשְׁתָּן שֶׁטְּוָאַתּוּ נִדָּה, הַמְּסִיטוֹ טָהוֹר; וְאִם הָיָה לַח - מְטַמֵּא, מִפְּנֵי רֹק פִּיהָ.
גזָב שֶׁהִנִּיחַ פִּיו עַל פִּי הַכּוֹס, וְנִמְלַךְ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹתוֹ - הַמֵּסִיט אֶת הַכּוֹס טָהוֹר.
שָׁתָה מִמֶּנּוּ הַזָּב כָּל שֶׁהוּא - הַמְּסִיטוֹ טָמֵא, מִפְּנֵי מַשְׁקֵה פִּי הַזָּב.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
דזָב שֶׁנָּשַׁךְ אֶת הַפַּת וְאֶת הַבָּצָל, הַמְּסִיטָן טָהוֹר.
נָשַׁךְ אֶת הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן - הַמְּסִיטָן טָמֵא, מִפְּנֵי מַשְׁקֵה פִּי הַזָּב הַמִּתְעָרֵב בָּהֶן.
הקְלִפֵּי פוֹלִין וּקְלִפֵּי תֻרְמוֹסִין שֶׁקְּצָצָן הַגּוֹי - הַמְּסִיטָן טָמֵא, שֶׁכָּל הַגּוֹיִם כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הַקְּלִפִּין שֶׁבַּשְּׁוָקִין, הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב.
ודָּם טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בַּמַּיִם, אִם בָּטְלוּ מַרְאָיו - הַכֹּל טָהוֹר. נִתְעָרֵב בְּדָם טָהוֹר אוֹ בְּיַיִן, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם.
וְכֵן רֹק טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם: אִם הָיָה קָרוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ, הֲרֵי זֶה טָמֵא; וְאִם נִמְחָה בַּמַּיִם - אִם בָּטְלוּ מַרְאָיו, הַכֹּל טָהוֹר. נִתְעָרֵב בְּרֹק אַחֵר, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם.
וְכֵן מֵי רַגְלָיו שֶׁל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּמַּיִם: אִם בָּטְלוּ מַרְאֵיהֶן, הַכֹּל טָהוֹר; וְאִם לָאו, טָמֵא. נִתְעָרְבוּ בְּיַיִן, אוֹ בְּמֵי רַגְלַיִם טְהוֹרִין - רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם.
נִתְעָרְבוּ בְּמֵי רַגְלַיִם שֶׁל גּוֹיִם, הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב.
כֵּיצַד? כְּלִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל וְגוֹיִם מַטִּילִין שָׁם מֵי רַגְלֵיהֶן: אִם רֹב גּוֹיִם, הַכֹּל טָמֵא; וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל טָהוֹר; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הַכֹּל טָמֵא.
וְכֵן אִם נִתְעָרֵב מֵי רַגְלֵי גּוֹי זֶה בְּמֵי רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל זֶה - הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב.
זשׁוֹאֲלִין [כְּלֵי] מֵי רַגְלַיִם מִכָּל מָקוֹם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שֶׁל נִדּוֹת הֵן - שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְכַנֵּס אֶת מֵי רַגְלֵיהֶן כְּשֶׁהֵן נִדּוֹת.
חחֶרֶס שֶׁהָיָה הַזָּב אוֹ הַזָּבָה מַטִּילִין בּוֹ מֵי רַגְלֵיהֶן, וְכִבְּסוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה - הֲרֵי הַמַּשְׁקִין שֶׁכִּבְּסוּ בָּהֶן טְמֵאִין.
וּפַעַם שְׁלִישִׁית - טְהוֹרִין, בֵּין שֶׁכִּבְּסוּ בַּמַּיִם בֵּין שֶׁכִּבְּסוּ בְּמֵי רַגְלַיִם; שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר בָּהּ לַחְלוּחִית מֵימֵי רַגְלַיִם.
טזָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ בְּסוֹף שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה, וְיָרְדָה וְטָבְלָה, וְהִטִּילָה מַיִם אַחַר הַטְּבִילָה - הֲרֵי הֵן סָפֵק אִם אַחַר עֲקִירָה הוֹלְכִין, וְזָבָה הָיְתָה, אוֹ אַחַר הַיְצִיאָה, שֶׁהִיא טְהוֹרָה.
וְכֵן גּוֹיָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ, וְנִתְגַּיְּרָה וְטָבְלָה, וְהִטִּילָה מַיִם אַחַר שֶׁטָּבְלָה - הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם אַחַר עֲקִירָה הוֹלְכִין, וַהֲרֵי הֵן כְּמֵי רַגְלֵי הַגּוֹיִם הַטְּמֵאִים, אוֹ אַחַר יְצִיאָה, וַהֲרֵי הֵם כְּמֵימֵי רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל הַטְּהוֹרִים.
יהָעֲבָדִים מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה וּבְנִדָּה וּבְלֵדָה, כְּיִשְׂרָאֵל.
אֲבָל הַגּוֹיִם אֵין מִטַּמְּאִין, לֹא בְזִיבָה וְלֹא בְנִדּוּת וְלֹא בְלֵדוֹת, דִּין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם, אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב" - בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה, וְלֹא הַגּוֹיִם.
וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עַל כָּל הַגּוֹיִם שֶׁיִּטְמְאוּ כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶן, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהוּא - שֶׁיִּהְיֶה הַזָּכָר בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וּלְמַעְלָה, וְהַנְּקֵבָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה.
אֲבָל הַקְּטַנִּים לְמַטָּה מִזְּמַן זֶה, לֹא גָזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה - שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה הִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֵצֶל הַגּוֹי בְּמִשְׁכַּב זָכוּר, וּפָחוֹת מִזְּמַן זֶה, אֵין בִּיאָתָן בִּיאָה.
בְּעֵת שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן, לֹא גָזְרוּ עַל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁלָּהֶן; אֶלָּא שִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל גּוֹי, טְהוֹרָה כְּדִין תּוֹרָה.
וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָזְרוּ עָלֶיהָ טֻמְאָה? כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים - שֶׁהֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאִלּוּ הָיוּ זָבִין דִּין תּוֹרָה, הָיְתָה שִׁכְבַת זַרְעָם אַב הַטֻּמְאָה כְּשִׁכְבַת זֶרַע הַזָּב; וּמֵאַחַר שֶׁיּוֹדְעִין בְּטֻמְאָתָן שֶׁהָיְתָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לֹא יָבוֹאוּ לִשְׂרוֹף עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים.
נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁזּוֹבוֹ שֶׁל גּוֹי, וְדַם נִדָּה אוֹ דַּם זִיבָה וְלֵדָה שֶׁל גּוֹיָה, וְהַגּוֹי וְהַגּוֹיָה עַצְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם נְקִיִּים (מן התורה) [מִדַּם וְזוֹב], וְרֹק הַגּוֹיִם, וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן, וּמִשְׁכָּבָן וּמֶרְכָּבָן, וּבוֹעֵל גּוֹיָה - כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אַב טֻמְאָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
לְפִיכָךְ אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה.
וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בַּמַּגָּע, וּמְטַמְּאִין אָדָם בַּמַּשָּׂא - כְּזָב לְכָל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְדַם הַנָּכְרִית, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ - מְטַמֵּא לַח, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא יָבֵשׁ.
