אכָּל הַפְּסוּלִין לָעֲבוֹדָה שֶׁמָּלְקוּ, מְלִיקָתָן פְּסוּלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ הָעוֹף פָּסוּל, אֵינוֹ כְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם מָלַק בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁשָּׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים וּקְדָשִׁים בַּחוּץ - אֵינָם כִּנְבֵלָה.
במָלַק תּוֹרִים שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן, וְשֶׁיָּבַשׁ גַּפָּהּ, וְשֶׁנִּסְמֵית עֵינָהּ, וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ - הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ - פְּסוּלָה, וְאֵינָהּ נְבֵלָה; לֹא הָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ, הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר.
גלְפִיכָךְ, הַמּוֹלֵק וְנִמְצֵאת טְרֵפָה, אוֹ שֶׁמָּלַק בְּסַכִּין, אוֹ שֶׁמָּלַק חֻלִּין בִּפְנִים, וּקְדָשִׁים בַּחוּץ - הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר; שֶׁאֵין הַמְּלִיקָה מַתֶּרֶת וּמְטַהֶרֶת, אֶלָא דָּבָר שֶׁהוּא כָּשֵׁר לַמִּזְבֵּחַ.
דאֲבָל הַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר, וְהַטֻמְטוּם, וְהָאַנְדְּרֹגִּינוֹס, שֶׁנִּמְלְקוּ - הֲרֵי אֵלּוּ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר, וּמְטַמְּאִין בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה; שֶׁאֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן, וַהֲרֵי אֵין פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ.
הכְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁחַטַּאת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַטָּה, וְעוֹלַת הָעוֹף לְמַעְלָה.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה - פְּסוּלָה, בֵּין שֶׁעָשָׂה הַזָּיָתָהּ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת, בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ לְשֵׁם עוֹלָה, בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חַטָּאת.
ווְכֵן עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, אַפִלּוּ מָלַק סִימָן אֶחָד לְמַטָּה וְסִימָן אֶחָד לְמַעְלָה - פְּסוּלָה, בֵּין שֶׁמְּלָקָהּ כִּמְלִיקַת עוֹלָה, בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת, בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ לְשֵׁם עוֹלָה, בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חַטָּאת.
זחַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ לְמַטָּן כִּמְלִיקַת עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת, אוֹ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, אוֹ כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה - פְּסוּלָה.
חוְכֵן עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, אוֹ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת - פְּסוּלָה.
כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת - כְּשֵׁרָה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה.
טכָּל אֵלּוּ הָעוֹפוֹת שֶׁנִּפְסְלוּ מִפְּנֵי מְקוֹם עֲשִׂיָּתָן אוֹ מִפְּנֵי שִׁנּוּי מַעֲשֵׂיהֶן אוֹ שִׁנּוּי שְׁמָם - אֵינָן כְּנִבְלַת הָעוֹף לַטֻּמְאָה.
וְכֵן חַטַּאת הָעוֹף אוֹ עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּתְפַּגְּלָה אוֹ נִטְמֵאת אוֹ נַעֲשָׂת נוֹתָר - אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה כְּנִבְלַת הָעוֹף; שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ.
יחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק - נַעֲשֵׂית כְּמִצְוָתָהּ, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת, אֶלָא תִּשָּׂרֵף, כְּכָל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
וְכֵיצַד תָּבוֹא עַל הַסָּפֵק? כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה הָאִשָּׁה סְפֵק זָבָה אוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ. וְאֵין לָנוּ חַטַּאת בְּהֵמָה עַל סָפֵק; שֶׁאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא - יָבִיא אָשָׁם תָּלוּי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת.
יאחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק וְנוֹדַע לָהּ שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בָּהּ וַדַּאי: אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ - תֵּעָשֶׂה וַדָּאִית, וְתֵאָכֵל; וְאִם אַחַר שֶׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ - הֲרֵי זֶה גּוֹמֵר הַזָּיַת דָּמָהּ וְתַמְצִיתוֹ, וְתִשָּׂרֵף, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תֵּאָכֵל, שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה עַל סָפֵק בָּאָה.
יבנוֹדַע לָהּ שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת בָּהּ מֵאַחַר שֶׁנִּמְלְקָה, הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר.
