אהַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח - אֵינָהּ חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. וּשְׁאָר הָעִיסָה חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.
וְאוֹתוֹ הַקֶּמַח שֶׁהִפְרִישׁ לְשֵׁם חַלָּה, אִם יֵשׁ בּוֹ עֹמֶר, וְעָשָׂהוּ עִיסָה - הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ חַלָּה, כִּשְׁאָר כָּל קֶמַח חֻלִּין.
באֵימָתַי מַפְרִישִׁין הַחַלָּה? כְּשֶׁיִּתֵּן הַמַּיִם וְיִתְעָרֵב הַקֶּמַח בַּמַּיִם, מַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ הַחַלָּה מִתְּחִלַּת דָּבָר שֶׁנִּלּוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" (במדבר טו, כ). וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם קֶמַח בָּעֲרֵבָה שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בַּמַּיִם שִׁעוּר עֹמֶר.
וְאִם אָמַר 'הֲרֵי זוֹ חַלָּה עַל הָעִיסָה וְעַל הַשְּׂאוֹר וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר, וְלִכְשֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ עִיסָה אַחַת תִּתְקַדֵּשׁ זוֹ שֶׁבְּיָדוֹ לְשֵׁם חַלָּה' - הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
גהִנִּיחַ הָעִיסָה עַד שֶׁלָּשׁ הַכֹּל וְעֵרְבָהּ וְאַחַר כָּךְ הִפְרִישׁ - אֵין בְּכָּךְ כְּלוּם.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וְאִם לֹא הִפְרִישׁ הַחַלָּה בָּצֵק, אֶלָא אָפָה הַכֹּל - הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ מִן הַפַּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
דמֵאֵימָתַי תִּתְחַיֵּב הָעִיסָה בַּחַלָּה? מִשֶּׁתִּתְגַּלְגֵּל בְּחִטִּים וְיִתְעָרֵב הַקֶּמַח בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁתִּטַּמְטֵם בִּשְּׂעוֹרִים וְתֵעָשֶׂה כֻּלָּהּ גּוּף אֶחָד.
וְאוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָה עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים.
וְהַכֻּסְּמִין כְּחִטִּים, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן כִּשְּׂעוֹרִים.
הנִתְגַּלְגְּלָה בְּחִטִּים וְנִטַּמְטְמָה בִּשְּׂעוֹרִים - הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה קֹדֶם הַפְרָשַׁת חַלָּה חַיָּב מִיתָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא טֶבֶל.
לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הָעִיסָה חַיֶּבֶת בַּחַלָּה מִן הַתּוֹרָה, הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה לוֹקֶה כְּכָל אוֹכֵל טֶבֶל; וְאִם הָיְתָה חַיֶּבֶת בַּחַלָּה מִדִּבְרֵיהֶם, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ועִיסָה שֶׁנִּדְמְעָה עַד שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל, פְּטוּרָה; וּמִשֶּׁנִּתְגַּלְגְּלָה, חַיֶּבֶת.
וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ עִיסָתוֹ אוֹ הַמַּפְקִיר אוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁתִתְגַּלְגֵּל, וּפְדָאָהּ וְזָכָה בָּהּ, וְאַחַר כָּךְ גִּלְגְּלָהּ, אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁהּ אוֹ הִפְקִיר אוֹתָהּ אַחַר שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה, וּפְדָאָהּ וְזָכָה בָּהּ - הֲרֵי זוֹ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.
זהִקְדִּישָׁהּ קֹדֶם שֶׁתִתְגַּלְגֵּל, וְנִתְגַּלְגְּלָהּ בְּיַד הַהֶקְדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָהּ - פְּטוּרָה; שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְּטוּרָה.
חוְכֵן נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִיסָה, וּנְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָהּ - חַיֶּבֶת; וְאִם נְתָנָהּ לוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה, פְּטוּרָה.
טגֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ עִיסָה: נִתְגַּלְגְּלָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פְּטוּרָה; וּמִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר, חַיֶּבֶת.
וְאִם סָפֵק - חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, לְפִי שֶׁהוּא עֲווֹן מִיתָה.
וְזָר שֶׁאָכַל חַלַּת סָפֵק זוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אֵין חַיָּב עָלֶיהָ חֹמֶשׁ.
יעִיסָה שֶׁנֹּלַּד בָּהּ סְפֵק טֻמְאָה קֹדֶם שֶׁתִתְגַּלְגֵּל - יַעֲשֶׂנָּה בְּטֻמְאָה, לְפִי שֶׁמֻּתָּר לְטַמֵּא חֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וְתִשָּׂרֵף חַלָּתָהּ.
נֹלַּד לָהּ אַחַר שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה סְפֵק טֻמְאָה, שֶׁוַּדָּאָהּ מְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין מִן הַתּוֹרָה - יִגְמְרֶנָּה בְּטָהֳרָה; שֶׁכָּל שֶׁוַּדָּיוֹ מְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין - גָּזְרוּ עַל סְפֵקוֹ בְּחֻלִּין הַטְּבוּלִים לַחַלָּה, שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ אוֹתָן הוֹאִיל וְנִטְבְּלוּ לַחַלָּה. וְתִהְיֶה הַחַלָּה הַזֹּאת תְּלוּיָה, לֹא נֶאֱכֶלֶת וְלֹא נִשְׂרֶפֶת.
יאלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם עִיסָתוֹ בְּטֻמְאָה לְכַתְּחִלָּה, אֶלָא יִזָּהֵר וְיִשְׁתַּדֵּל וְיִטַּהֵר הוּא וְכֵלָיו, כְּדֵי לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּטָהֳרָה.
הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם יָתֵר עַל אַרְבָּעָה מִילִין - יַעֲשֶׁנָּה בְּטֻמְאָה, וְיַפְרִישׁ חַלָּה טְמֵאָה.
יבאֵין עוֹשִׂים חַלַּת עַם הָאָרֶץ בְּטָהֳרָה, אֲבָל עוֹשִׂים עִיסַת חֻלִּין בְּטָהֳרָה.
כֵּיצַד? מְגַבֵּל הָעִיסָה זֶה הֶחָבֵר, וּמַפְרִישׁ מִמֶּנָּה כְּדֵי חַלָּתָה, וּמַנִּיחָהּ בִּכְלֵי גְּלָלִים אוֹ כְּלֵי אֲבָנִים אוֹ כְּלֵי אֲדָמָה שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
וּכְשֶׁיָּבוֹא עַם הָאָרֶץ - נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן, אֶת הָעִיסָה וְאֶת הַחַלָּה, וְאוֹמְרִים לוֹ 'הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִּגַּע בַּחַלָּה, שֶׁלֹּא תַחְזֹר לְטִבְלָהּ'.
וּמִפְּנֵי מַה הִתִּירוּ לוֹ זֶה? מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו שֶׁל מְּגַבֵּל.
יגאֵשֶׁת חָבֵר מְרַקֶּדֶת וּבוֹרֶרֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ; אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל מַיִם לָעִיסָה - לֹא תְסַיַּע אוֹתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עוֹשָׂה עִיסָתָהּ בְּטֻמְאָה.
וְכֵן הַנַּחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּטֻמְאָה - לֹא לָשִׁין וְלֹא עוֹרְכִין עִמּוֹ, שֶׁאֵין מְחַזְּקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה; אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַּת לַפַּלְטָר.
ידהַלּוֹקֵחַ מִנַּחְתּוֹם עַם הָאָרֶץ בְּסוּרְיָא, וְאָמַר לוֹ 'הִפְרַשְׁתִּי חַלָּה' - אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלָּה מִסָּפֵק.
כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ עַל תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, כָּךְ לֹא נֶחְשְׁדוּ בְּסוּרְיָא עַל הַחַלָּה.
טוהַלּוֹקֵחַ בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִן הַנַּחְתּוֹם, צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ חַלָּה מִסָּפֵק; אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמִּתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ - אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִסָּפֵק.
