א

מְעוֹת חֻלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ וְלִקֵּט מִיכַּן וּמִיכַּן. מַה שֶּׁלִּקֵּט לִקֵּט לְמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיַּשְׁלִים. וְהַשְּׁאָר חֻלִּין. וְאִם בָּלַל וְחָפַן אוֹ שֶׁלִּקֵּט מִצַּד אֶחָד וּמָצָא חָסֵר הֲרֵי זֶה לְפִי חֶשְׁבּוֹן. כֵּיצַד. הָיוּ מָאתַיִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמֵאָה חֻלִּין. נִתְפַּזְּרוּ וּבְלָלָן וְחָפַן הַכּל נִמְצְאוּ מָאתַיִם וְשִׁבְעִים. הֲרֵי מֵאָה וּשְׁמוֹנִים מֵהֶן מַעֲשֵׂר וְתִשְׁעִים חֻלִּין. זֶה הַכְּלָל הַמִּתְלַקְּטִין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהַנִּבְלָלִין לְפִי חֶשְׁבּוֹן. מַתְנֶה וְאוֹמֵר אִם אֵלּוּ שֶׁבְּיָדִי הֵן הַמַּעֲשֵׂר הַשְּׁאָר חֻלִּין. וְאִם הֵן חֻלִּין הֲרֵי מְעוֹת הַמַּעֲשֵׂר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן מְחֻלָּלִין עֲלֵיהֶם:

ב

סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חֻלִּיִן שֶׁנִּתְעָרְבוּ מֵבִיא בַּסֶּלַע מָעוֹת וַאֲפִלּוּ מְעוֹת נְחשֶׁת וְאוֹמֵר סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא מְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ. וְאַחַר כָּךְ בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן וּמְחַלֵּל הַמָּעוֹת שֶׁל נְחשֶׁת עָלֶיהָ וְתַחֲזֹר הַסֶּלַע הַיָּפָה לְמַעֲשֵׂר:

ג

הָאוֹמֵר לִבְנוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּזָוִית זוֹ וְנִמְצָא בְּזָוִית אַחֶרֶת הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין. אָמַר לוֹ הֲרֵי שָׁם מָנֶה וְנִמְצָא מָאתַיִם הַשְּׁאָר חֻלִּין. הֲרֵי שָׁם מָאתַיִם וְנִמְצָא מָנֶה הֲרֵי הוּא חֻלִּין. הִנִּיחַ מָנֶה מַעֲשֵׂר וְנִמְצָא מָאתַיִם. מָאתַיִם וְנִמְצָא מָנֶה. אֲפִלּוּ הֵן בִּשְׁנֵי כִּיסִין הַכּל חֻלִּין:

ד

אָמַר לוֹ אָבִיו כִּיס מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִי בַּבַּיִת. הָלַךְ וּמָצָא שָׁם שְׁלֹשָׁה כִּיסִים. הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן מַעֲשֵׂר וְהַשְּׁאָר חֻלִּין. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יֹאכַל מִן הַקְּטַנִּים עַד שֶׁיְּחַלְּלֵם עַל הַגָּדוֹל:

ה

מִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק וְאָמְרוּ לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלְּךָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ. בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין וַהֲרֵי דְּבָרָיו קַיָּמִין:

משנה תורה להרמב"ם

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.

ו

אָמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל אָבִיךָ שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא שָׁם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לוֹ אֵינוֹ מַעֲשֵׂר. דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין:

ז

הָאוֹמֵר לְבָנָיו אֲפִלּוּ אַתֶּם מֵתִים אַל תִּגְּעוּ בְּזָוִית זוֹ. וְנִמְצְאוּ שָׁם מָעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין. טָמַן מָעוֹת מִפְּנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן אוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵן. אִם כְּמַעֲרִים אֵין חוֹשְׁשִׁין לִדְבָרָיו. וְאִם כְּמִתְכַּוֵּן דְּבָרָיו קַיָּמִין:

ח

הַמּוֹצֵא כְּלִי וְכָתוּב עָלָיו מ' הֲרֵי מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. ד' דְּמַאי. ט' טֶבֶל. ת' תְּרוּמָה. ק' קָרְבָּן. וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת הוּא וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן. שֶׁכֵּן הָיוּ כּוֹתְבִין אוֹת אַחַת מִן הַשֵּׁם בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה:

ט

מָעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם אֲפִלּוּ דִּינְרֵי זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין. הוֹאִיל וְשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם מִתְכַּבְּדִין בְּכָל יוֹם. מָצָא בְּתוֹכָן חֶרֶס וְכָתוּב בּוֹ מַעֲשֵׂר הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. אֲבָל בָּרֶגֶל הַכּל מַעֲשֵׂר:

י

מָעוֹת הַנִּמְצָאוֹת לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה בִּירוּשָׁלַיִם לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. שֶׁחֶזְקַת רֹב הָעָם מְבִיאִין מְעוֹת מַעֲשֵׂר וְקוֹנִין בּוֹ בְּהֵמוֹת. וְהַנִּמְצָאוֹת בְּהַר הַבַּיִת לְעוֹלָם חֻלִּין. שֶׁחֶזְקָתָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה שֶׁחִלְּלוּם הַגִּזְבָּרִין עַל בְּהֵמָה:

יא

תֵּבָה שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ חֻלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְנִמְצָא בְּתוֹכָהּ מָעוֹת. אִם רֹב מַנִּיחִין מַעֲשֵׂר הֲרֵי הַמָּעוֹת מַעֲשֵׂר. וְאִם רֹב מַנִּיחִין חֻלִּין חֻלִּין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה חֻלִּין:

יב

מָצָא פֵּרוֹת בֵּין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר לְפֵרוֹת תְּרוּמָה יִפְּלוּ לַקָּרוֹב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יֵאָכְלוּ כְּחֻמְרֵי שְׁנֵיהֶן. אֲסוּרִין לְזָרִים וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ כִּתְרוּמָה. וַאֲסוּרִים לְאוֹנֵן וּטְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם כְּמַעֲשֵׂר. וְכֵן הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר:

יג

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי וְשֶׁל וַדַּאי שֶׁנִּתְעָרְבוּ יֵאָכְלוּ כְּחָמוּר שֶׁבָּהֶן:

יד

פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּפֵרוֹת חֻלִּין יֹאכַל הַכּל בְּטָהֳרָה בַּמָּקוֹם אוֹ יִפְדֶּה אֶת הַמַּעֲשֵׂר. לְפִיכָךְ אִם נִתְעָרְבוּ בִּירוּשָׁלַיִם אֲסוּרִין בְּכָל שֶׁהֵן כְּמִנְיָן. הוֹאִיל וְהוּא בִּירוּשָׁלַיִם הֲרֵי הוּא כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. וְיֵאָכֵל הַכּל בְּטָהֳרָה:

טו

הַזּוֹרֵעַ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחַר שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם הַגִּדּוּלִים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. זְרָעוֹ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס הַגִּדּוּלִין חֻלִּין. וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה. וּפוֹדִין אוֹתוֹ בִּשְׁעַת זְרִיעָתוֹ:

טז

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בָּטֵל בְּרֹב. בְּאֵיזֶה מַעֲשֵׂר אָמְרוּ בְּמַעֲשֵׂר שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְיָצָא וְנָפְלוּ מְחִצּוֹת. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם מְחִצּוֹת לְהַחֲזִירוֹ לְשָׁם וְאִי אֶפְשָׁר לִפְדּוֹתוֹ מֵאַחַר שֶׁנִּכְנַס וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה וְנִמְצָא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין וּבָטֵל בְּרֹב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת: