אאֵין הַטֶּבֶל נִקְבָּע לְמַעֲשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לְבֵיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת" (דברים כו, יג). וְהוּא שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ" (דברים כו, יב). אֲבָל אִם הִכְנִיס תְּבוּאָתוֹ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְקַרְפִּפוֹת - פָּטוּר מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת.
ביֵרָאֶה לִי, שֶׁאֵין לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה עַל אֲכִילַת הַטֶּבֶל עַד שֶׁיִּקָּבַע בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵיתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה; אֲבָל אִם נִקְבַּע בִּשְׁאָר הַשִּׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ, אֵין לוֹקִין עָלָיו אֶלָא מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶן. וְכֵן הָאוֹכֵל מִפֵּרוֹת שֶׁדַּעְתּוֹ לְהוֹלִיכָן לַשּׁוּק אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן - אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָא מַכַּת מַרְדּוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; שֶׁאֵין הַגּוֹמֵר לִמְכֹּר חַיָּב בְּמַעֲשֵׂר אֶלָא מִדִּבְרֵיהֶם.
גבַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, אֵינוֹ קוֹבֵעַ. וְכֵן הַגַּגִּים אֵינָן קוֹבְעִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּיִת שֶׁלְּמַטָּה קוֹבֵעַ. וְאִם לֹא הָיָה בַּגַּג אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַבַּיִת מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה - אֵינוֹ פּוֹטֵר מִן הַמַּעֲשֵׂר, אֶלָא הֲרֵי גַּג זֶה כְּמִקְצַת אַוִּיר הַבַּיִת.
דהַצְּרִיפִין וְהַבֻּרְגָנִין, וּבָתֵּי הַקַּיִץ וְהוּא אַרְבָּעָה עַמּוּדִים וְתִקְרָה עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁנִּמְצָא בְּלֹא כְּתָלִים, וְכֵן סֻכּוֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּנֵי הַכְּרָמִים וּבְנֵי הַגַּנּוֹת בִּימֵי הַקַּיִץ, אַף עַל פִּי שֶׁדָּרִין בָּהֶן בִּימֵי הַקַּיִץ, וְיֵשׁ בָּהֶם רֵחַיִם וְתַרְנְגוֹלִין - אֵינָן קוֹבְעִין לְמַעֲשֵׂר.
וְכֵן סֻכַּת הַיּוֹצְרִים הַחִיצוֹנָה וְסֻכַּת הֶחָג בֶּחָג - אֵינָן קוֹבְעִין. שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵין דִּירָתָן קְבָע.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
ההַצְּרִיפִין וְהַבֻּרְגָנִין - טוֹבְלִין לְבַעְלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן טוֹבְלִין לְכָל אָדָם.
וְכֵן בֵּית הַסּוֹפֵר וּבֵית הַמִּדְרָשׁ טוֹבְלִין לְזֶה שֶׁיּוֹשֵׁב בָּהֶן וּמְלַמֵּד, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּבֵיתוֹ. וְאֵין טוֹבְלִין לַאֲחֵרִים.
ובֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַתַּלְמוּד: אִם יֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, קוֹבְעִין; וְאִם לַאו, אֵין קוֹבְעִין.
הָאוּרְיָאָרוֹת וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁבַּשָּׁדוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לַמְּכֻנָס, אֵינָן קוֹבְעִין; וְאִם הָיוּ לַדִּירָה, קוֹבְעִין.
זכְּשֵׁם שֶׁהַבַּיִת קוֹבֵעַ לְמַעֲשֵׂר, כָּךְ הֶחָצֵר קוֹבַעַת לְמַעֲשֵׂר; וּמִשֶּׁיִּכָּנְסוּ לֶחָצֵר דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר - נִקְבְּעוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת.
חאֵיזוֹ הִיא חָצֵר הַקּוֹבַעַת? כָּל שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִין בְּתוֹכָהּ, אוֹ שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ מִלֶּאֱכֹל בְּתוֹכָהּ אוֹ חָצֵר שֶׁאִם יִכָּנֵס אָדָם לָהּ אוֹמְרִין לוֹ 'מַה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?' וְכֵן חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי דִיּוּרִין אוֹ שֶׁהִיא לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִין, שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחָהּ וְנִכְנָס, וְאֶחָד בָּא וְנִכְנָס אוֹ יוֹצֵא וְנוֹעֵל - הוֹאִיל וְהֵן פּוֹתְחִין וְנוֹעֲלִין, הֲרֵי זוֹ קוֹבַעַת.
טבֵּית שַׁעַר שֶׁל חָצֵר, וְהָאַכְסַדְרָה, וְהַמִּרְפֶּסֶת - הֲרֵי הֵן כֶּחָצֵר: אִם הָיְתָה קוֹבַעַת, קוֹבְעִין; וְאִם לַאו, אֵין קוֹבְעִין.
ישְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, שְׁתֵּיהֶן קוֹבְעִין. סֻכַּת הַיּוֹצְרִים זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ - הַפְּנִימִית קוֹבַעַת, וְהַחִיצוֹנָה אֵינָהּ קוֹבַעַת. וְהֶחָנוּת קוֹבַעַת כַּבַּיִת.
יאהַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹתָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִכְנָס בָּהֶן לַבָּתִּים וְלַחֲצֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ - לֹא נִקְבְּעוּ; אֶלָא אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַמָקוֹם שֶׁהוּא סוֹף מְגַמָּתוֹ. וְכֵן בַּחֲזִירָתוֹ.
יבהָרוֹכְלִין הַמְּחַזְּרִין בָּעֲיָרוֹת, שֶׁהֵן נִכְנָסִין מֵחָצֵר לְחָצֵר - אוֹכְלִין עֲרַאי עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַבַּיִת שֶׁלָּנִין בּוֹ.
יגהַמֵּבִיא תְּאֵנִים מִן הַשָּׂדֶה לְאָכְלָן בְּחָצֵר הַפְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת - שָׁכַח וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהוֹצִיאָן וְלֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי.
וְכֵן אִם שָׁכַח וְהֶעֱלָן לַגַּג, אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי בַּגַּג. הֱבִיאָן לְאָכְלָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ, וְשָׁכַח וְהִכְנִיסָן לַחֲצַר חֲבֵרוֹ - נִקְבְּעוּ, וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
ידחָצֵר שֶׁהִיא נֶעְדֶּרֶת - הֲרֵי הִיא כְּגִנָּה, וְאוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ עֲרַאי. וְהוּא שֶׁיֵּעָדֵר רֻבָּהּ. וְאִם זָרַע רֻבָּהּ, אֵין אוֹכְלִין בָּהּ עֲרַאי. וְכֵן אִם נָטַע רֻבָּהּ. וְאִם נָטַע לְנוֹי חָצֵר - הוֹאִיל וְהִיא נֶעְדֶּרֶת, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עֲרַאי מֵאוֹתָן אִילָנוֹת.
טותְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר - אוֹכֵל מִמֶּנָּה אַחַת אַחַת, וּפָטוּר; וְאִם צֵרֵף, חַיָּב בְּמַעֲשֵׂר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּקַרְקַע. אֲבָל אִם עָלָה לְרֹאשׁ הַתְּאֵנָה - מְמַלֵּא אֶת חֵיקוֹ וְאוֹכֵל שָׁם, שֶׁאֵין אַוִּיר הֶחָצֵר קוֹבֵעַ לְמַעֲשֵׂר.
טזהָיְתָה עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לְגִּנָּה - הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה בַּגִּנָּה כְּדַרְכּוֹ כְּאִלּוּ הָיְתָה נְטוּעָה בַּגִּנָּה. הָיְתָה נְטוּעָה בַּגִּנָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר - הֲרֵי זוֹ כִּנְטוּעָה בֶּחָצֵר, שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל שָׁם אֶלָא אַחַת אַחַת.
יזגֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶּחָצֵר - לֹא יִטֹּל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל וְיֹאכַל, אֶלָא מְגַרְגֵּר אַחַת אַחַת; וְכֵן בָּרִמּוֹן - לֹא יִטֹּל אֶת כָּל הָרִמּוֹן, אֶלָא פּוֹרֵט אֶת הָרִמּוֹן בָּאִילָן וְאוֹכֵל הַפֶּרֶד מִשָּׁם. וְכֵן בָּאֲבַטִּיחַ - כוֹפְתוֹ בַּקַרְקַע, וְאֹכְלוֹ מִשָּׁם.
הָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל בַּגִּנָּה, וְנִכְנָס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא מִן הֶחָצֵר - לֹא יִגְמֹר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
יחכֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶּחָצֵר, מְקַרְסֵם עָלֶּה עָלֶּה וְאוֹכֵל; וְאִם צֵרֵף, חַיָּב לְעַשֵּׂר. וְכֵן כָּל כַּיוֹצֵא בְּזֶה.
