אהַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד - הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה, וְהַשּׁוֹחֵט לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, כח).
וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָא עַל שְׁחִיטַת הָאַחֲרוֹן. לְפִיכָךְ אִם שָׁחַט אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי - חֲבֵרוֹ לוֹקֶה.
באִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁין, בֵּין מֻקְדָּשִׁין הַנֶּאֱכָלִין בֵּין מֻקְדָּשִׁין שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין.
לְפִיכָךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁחַט בָּעֲזָרָה וְהַשֵּׁנִי בַּחוּץ, אוֹ הָרִאשׁוֹן בַּחוּץ וְהַשֵּׁנִי בָּעֲזָרָה - בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן חֻלִּין אוֹ שְׁנֵיהֶן קֳדָשִׁים, בֵּין שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן חֻלִּין וְאֶחָד קֳדָשִׁים - זֶה שֶׁשָּׁחַט אַחֲרוֹן, לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ.
גאֵין אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג אֶלָא בִּשְׁחִיטָה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִשְׁחֲטוּ" (ויקרא כב, כח) - בִּשְׁחִיטַת שְׁנֵיהֶן הוּא הָאִסּוּר.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
אֲבָל אִם נָחַר הָרִאשׁוֹן אוֹ נִתְנַבֵּל בְּיָדוֹ, מֻתָּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי.
וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן וְנָחַר הַשֵּׁנִי, אוֹ נִתְנַבֵּל בְּיָדוֹ - פָּטוּר.
דחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן אֶת הָרִאשׁוֹן - מֻתָּר לִשְׁחֹט אֶת הַשֵּׁנִי אַחֲרֵיהֶן, שֶׁאֵין שְׁחִיטָתָן שְׁחִיטָה.
ההַשּׁוֹחֵט אֶת הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי הוּא סְפֵק נְבֵלָה - אָסוּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי; וְאִם שָׁחַט, אֵינוֹ לוֹקֶה.
ושְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה, שְׁמָהּ שְׁחִיטָה.
לְפִיכָךְ רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁחַט חֻלִּין בָּעֲזָרָה אוֹ טְרֵפָה אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וּפָרָה אֲדֻמָּה אוֹ שֶׁשָּׁחַט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְשָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.
וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן אֶת הָאֶחָד, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְשָׁחַט הַשֵּׁנִי, וַהֲרֵי הֵן חֻלִּין בָּעֲזָרָה אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה אוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.
זשְׁחָטוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה - פָּטוּר מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.
וְאִם הִתְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ וְלֹא הִתְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה - לוֹקֶה.
חאֵין אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג אֶלָא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, כח).
וְנוֹהֵג בְּכִלְאַיִם. כֵּיצַד? צְבִי שֶׁבָּא עַל הָעֵז, וְשָׁחַט הָעֵז וּבְנָהּ - לוֹקֶה. אֲבָל עֵז הַבָּא עַל הַצְּבִיָּה, אָסוּר לִשְׁחֹט אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ; וְאִם שָׁחַט, אֵינוֹ לוֹקֶה. פָּרָה וּבְנָהּ אָסְרָה תּוֹרָה, לֹא צְבִיָּה וּבְנָהּ.
טהָיְתָה בַּת הַצְּבִיָּה הַזֹּאת נְקֵבָה וְיָלְדָה בֵּן, וְשָׁחַט אֶת הַנְּקֵבָה בַּת הַצְּבִיָּה וְאֶת בְּנָהּ - לוֹקֶה.
וְכֵן כִּלְאַיִם הַבָּא מִמִּין כֶּבֶשׂ וּמִמִּין עֵז, בֵּין מִכֶּבֶשׂ עִם הָעֵז בֵּין מֵעֵז עִם הַכִּבְשָׂה - לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ.
ימֻתָּר לִשְׁחֹט אֶת הַמְּעֻבֶּרֶת. עֻבָּר אֵבֶר מֵאִמּוֹ הוּא. וְאִם יָצָא הָעֻבָּר חַי אַחַר שְׁחִיטָתָהּ וְהִפְרִיס עַל הַקַּרְקַע - אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם אֶחָד; וְאִם שָׁחַט, אֵינוֹ לוֹקֶה.
יאאִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בַּנְּקֵבוֹת, שֶׁזֶּה בְּנָהּ וַדַּאי.
וְאִם נוֹדַע שֶׁזֶּה הוּא אָבִיו וַדַּאי, אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁנֵיהֶן בְּיוֹם אֶחָד; וְאִם שָׁחַט, אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהַדָּבָר סָפֵק אִם נוֹהֵג בַּזְּכָרִים אוֹ אֵינוֹ נוֹהֵג.
יבהַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט שְׁנֵי בָּנֶיהָ - לוֹקֶה שְׁתֵּי מַלְקִיּוֹת. שָׁחַט שְׁנֵי בָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט הִיא - לוֹקֶה אַחַת. שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בֶּן בִּתָּהּ, לוֹקֶה שְׁתַּיִם. שְׁחָטָהּ וְאֶת בֶּן בִּתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַבַּת - לוֹקֶה אַחַת, בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר.
יגשְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת, זֶה הָאֵם וְזֶה הַבַּת, וּבָאוּ לַדִּין - זֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי יַמְתִּין לְמָחָר. וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי וְשָׁחַט - זָכָה, וְיַמְתִּין הָרִאשׁוֹן עַד לְמָחָר.
ידוּבְאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ - צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ 'כְּבָר מָכַרְתִּי בִּתָּהּ' אוֹ 'אִמָּהּ לְאַחֵר שֶׁיִּשְׁחֲטֶנָּה' - כְּדֵי שֶׁיַּמְתִּין זֶה הָאַחֲרוֹן, וְלֹא יִשְׁחֹט עַד לְמָחָר.
וְאֵלּוּ הֵן: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
טובַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁרָאָה זֶה שֶׁלָּקַח בָּאַחֲרוֹנָה נֶחְפָּז לִקְנוֹת, וְהָיָה בְּסוֹף הַיּוֹם - שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא שׁוֹחֵט עַתָּה; אֲבָל אִם הָיָה רֶוַח בַּיּוֹם, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ - שֶׁמָּא לֹא יִשְׁחֹט אֶלָא לְמָחָר.
טזוְהַמּוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן, וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה - צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ, שֶׁוַּדַּאי בְּיוֹם אֶחָד שׁוֹחֲטִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יזיוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה.
כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁשָּׁחַט רִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי, לֹא יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי עַד תְּחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי.
וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן בְּסוֹף יוֹם רְבִיעִי קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שׁוֹחֵט הַשֵּׁנִי בִּתְחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי.
שָׁחַט רִאשׁוֹן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל לֵיל חֲמִישִׁי, לֹא יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי עַד לֵיל שִׁשִּׁי; וְאִם שָׁחַט בְּיוֹם חֲמִישִׁי, אֵינוֹ לוֹקֶה.
