אמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב, כג) - לֶאֱסֹר אֵבֶר שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הַחַי. וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי נֶאֱמַר לְנוֹחַ "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" (בראשית ט, ד). וְאִסּוּר אֵבֶר מִן הַחַי נוֹהֵג בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף - בַּטְּהוֹרִים, אֲבָל לֹא בַּטְּמֵאִים.
באֶחָד אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, כְּגוֹן הַיָּד וְהָרֶגֶל, וְאֶחָד אֵבֶר שֶׁאֵין בּוֹ עֶצֶם, כְּגוֹן הַלָּשׁוֹן וְהַבֵּיצִים וְהַטְּחוֹל וְהַכְּלָיוֹת וְהַחֵלֶב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
אֶלָא שֶׁהָאֵבֶר שֶׁאֵין בּוֹ עֶצֶם - בֵּין שֶׁחָתַךְ כֻּלּוֹ בֵּין שֶׁחָתַךְ מִקְצָתוֹ, הֲרֵי זֶה אָסוּר מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי; וְהָאֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶצֶם - אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, עַד שֶׁיִּפְרֹשׁ כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת. אֲבָל אִם פֵּרֵשׁ מִן הַחַי הַבָּשָׂר בִּלְבָד - חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם טְרֵפָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לֹא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי.
גהָאוֹכֵל מֵאֵבֶר מִן הַחַי כַּזַּיִת, לוֹקֶה. וְאַפִלּוּ אָכַל אֵבֶר שָׁלֵם: אִם יֵשׁ בּוֹ כַּזַּיִת, חַיָּב; פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, פָּטוּר. חָתַךְ מִן הָאֵבֶר כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת כַּזַּיִת, וַאֲכָלוֹ - לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ בָּשָׂר אֶלָא כָּל שֶׁהוּא.
אֲבָל אִם הִפְרִיד הָאֵבֶר אַחַר שֶׁתְּלָשׁוֹ מִן הַחַי, וְהִפְרִישׁ הַבָּשָׂר מִן הַגִּידִים וּמִן הָעֲצָמוֹת - אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת מִן הַבָּשָׂר לְבַדּוֹ, וְאֵין הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים מִצְטָרְפִין בּוֹ לְכַזַּיִת מֵאַחַר שֶׁשִּׁנָּה בְּרִיָּתוֹ.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
דחִלְקוֹ לְאֵבֶר זֶה, וַאֲכָלוֹ מְעַט מְעַט: אִם יֵשׁ בְּמַה שֶׁאָכַל כַּזַּיִת בָּשָׂר, חַיָּב; וְאִם לָאו, פָּטוּר.
לָקַח כַּזַּיִת מִן הָאֵבֶר כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וַאֲכָלוֹ - אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלַק בְּפִיו בִּפְנִים קֹדֶם שֶׁיִּבְלְעֶנּוּ, חַיָּב.
התָּלַשׁ אֵבֶר מִן הַחַי, וְנִטְרְפָה בִּנְטִילָתוֹ, וַאֲכָלוֹ - חַיָּב שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי וּמִשּׁוּם טְרֵפָה; שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת.
וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ חֵלֶב מִן הַחַי, וַאֲכָלוֹ - לוֹקֶה שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי וּמִשּׁוּם חֵלֶב. תָּלַשׁ חֵלֶב מִן הַטְּרֵפָה, וַאֲכָלוֹ - לוֹקֶה שָׁלוֹשׁ.
ובָּשָׂר הַמְּדֻלְדָּל בַּבְּהֵמָה, וְאֵבֶר הַמְּדֻלְדָּל בָּהּ, אִם אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרַשׁ אֶלָא אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטָה - אָסוּר; וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ נָפַל מֵחַיִּים, לְפִיכָךְ לוֹקִין עָלָיו מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי. אֲבָל הַיָּכוֹל לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת - אִם נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
זשָׁמַט אֵבֶר אוֹ מִעֲכוֹ אוֹ דָּכוֹ, כְּגוֹן הַבֵּיצִים שֶׁמִּעַךְ אוֹתָן אוֹ נִתְּקָן - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ מִקְצַת חַיִּים וּלְפִיכָךְ אֵין מַסְרִיחַ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְאָכְלוֹ מִמִּנְהָג שֶׁנָּהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִקֹּדֶם, שֶׁהֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְאֵבֶר מִן הַחַי.
חעֶצֶם שֶׁנִּשְׁבַּר: אִם הָיָה הַבָּשָׂר אוֹ הָעוֹר חוֹפֶה רֹב עָבְיוֹ שֶׁל עֶצֶם הַנִּשְׁבָּר וְרֹב הֶקֵּף הַשֶּׁבֶר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם יָצָא הָעֶצֶם לַחוּץ, הֲרֵי הָאֵבֶר אָסוּר; וּכְשֶׁיִּשְׁחֹט הַבְּהֵמָה אוֹ הָעוֹף, יַחְתֹּךְ מִמְּקוֹם הַשֶּׁבֶר וְיַשְׁלִיכוֹ, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.
נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְהָיָה הַבָּשָׂר חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ, אֲבָל הָיָה אוֹתוֹ הַבָּשָׂר מְרֻסָּס אוֹ נִתְאַכֵּל כַּבָּשָׂר שֶׁהָרוֹפֵא גּוֹרְדוֹ מִן הַחַבּוּרָה, אוֹ שֶׁהָיָה מִתְלַקֵּט הָרֹב מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, אוֹ שֶׁהָיָה הַבָּשָׂר שֶׁעָלָיו נְקָבִים נְקָבִים, אוֹ שֶׁנִּסְדַּק הַבָּשָׂר, אוֹ שֶׁנִּקְדַּד כְּמִין טַבַּעַת, אוֹ שֶׁנִּגְרַד הַבָּשָׂר מִלְמַעְלָה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מִן הַבָּשָׂר אֶלָא כִּקְלִפָּה, אוֹ שֶׁנִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר מִלְּמַטָּה מֵעַל הָעֶצֶם שֶׁנִּשְׁבַּר עַד שֶׁנִּמְצָא הַבָּשָׂר הַחוֹפֶה אֵינוֹ נוֹגֵעַ בָּעֶצֶם - בְּכָל אֵלּוּ מוֹרִין לֶאֱסֹר, עַד שֶׁיִּתְרַפָּא הַבָּשָׂר. וְאִם אֲכָל מִכָּל אֵלּוּ, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
טהַמּוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי הַבְּהֵמָה, וְחָתַךְ מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְהִנִּיחַ הַחֲתִכּוֹת בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ - הֲרֵי אוֹתָן הַחֲתִכּוֹת אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ.
אֲבָל אִם חָתַךְ מִן הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ, וְלֹא הוֹצִיאוֹ, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ - הֲרֵי חֲתִכּוֹת הָעֻבָּר אוֹ אֵבָרוֹ, מֻתָּר הוֹאִיל וְלֹא יָצָא.
עֻבָּר שֶׁהוֹצִיא יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, נֶאֱסַר אוֹתוֹ אֵבֶר לְעוֹלָם, בֵּין שֶׁחֲתָכוֹ קֹדֶם שֶׁתִּשָּׁחֵט אִמּוֹ, בֵּין שֶׁחֲתָכוֹ אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטָה אִמּוֹ.
וְאַפִלּוּ הֶחְזִיר אוֹתוֹ אֵבֶר לִמְעֵי אִמּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁחֲטָה אוֹ נֹלַּד הַוָּלָד, וְחָיָה כַּמָּה שָׁנִים - הֲרֵי אוֹתוֹ הָאֵבֶר, אָסוּר מִשּׁוּם טְרֵפָה; שֶׁכָּל בָּשָׂר שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִצָּתוֹ - נֶאֱסַר כְּבָשָׂר שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַחַי, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה" (שמות כב, ל) - כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לִמְקוֹם שֶׁהוּא לוֹ כְּשָׂדֶה, נַעֲשָׂה טְרֵפָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יהוֹצִיא מִקְצַת הָאֵבֶר וְנִשְׁאַר מִקְצָתוֹ בִּפְנִים, אַפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר אֶלָא מֵעוּטוֹ - הַיּוֹצֵא אָסוּר, וְשֶׁבִּפְנִים מֻתָּר. וְאִם חָתַךְ הַיּוֹצֵא מִן הָאֵבֶר אַחַר שֶׁהֶחֱזִירוֹ, וְנִשְׁחֲטָה - חוֹתֵךְ אוֹתוֹ שֶׁיָּצָא בִּלְבָד, וּשְׁאָר הָאֵבֶר מֻתָּר.
וְאִם לֹא הֶחֱזִירוֹ, וַחֲתָכוֹ וְהוּא בַּחוּץ, בֵּין שֶׁחֲתָכוֹ קֹדֶם שְׁחִיטָה אוֹ אַחַר שְׁחִיטָה - מְקוֹם הַחֲתָךְ אָסוּר. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁכְּנֶגֶד הָאַוִּיר, אַחַר שֶׁיַּחְתֹּךְ הַיּוֹצֵא, חוֹזֵר וְחוֹתֵךְ מְקוֹם הַחֲתָךְ.
יאאֲבָל אֵבֶר עֻבָּר שֶׁיָּצָא וַחֲתָכוֹ קֹדֶם שְׁחִיטָה, וְהוּא בַּחוּץ - הֲרֵי זֶה אֵבֶר מִן הַחַי, וְלוֹקִין עָלָיו. וְאִם נֶחְתַּךְ אַחַר שְׁחִיטָה - הָאוֹכְלוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה, וְאַפִלּוּ מֵת הָעֻבָּר קֹדֶם שְׁחִיטָה. וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה, וְאַחַר כָּךְ חֲתָכוֹ - הָאוֹכְלוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי.
יבעֻבָּר שֶׁהוֹצִיא אֵבֶר וְנֶאֱסַר הָאֵבֶר, וְאַחַר כָּךְ נֹלַּד, וַהֲרֵי הִיא נְקֵבָה - הֶחָלָב שֶׁלָּהּ אָסוּר לִשְׁתּוֹתוֹ מִסָּפֵק, הוֹאִיל וְהוּא בָּא מִכְּלַל הָאֵבָרִים וְיֵשׁ בָּהּ אֵבֶר אֶחָד אָסוּר. וַהֲרֵי זֶה כַּחֲלֵב טְרֵפָה שֶׁנִּתְעָרֵב בַּחֲלֵב טְהוֹרָה.
יגהַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה מְעֻבֶּרֶת וּמָצָא בָּהּ שְׁלִיל, בֵּין חַי בֵּין מֵת - הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וְאַפִלּוּ שִׁלְיָא, מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה.
וְשִׁלְיָא שֶׁיָּצָאת מִקְצָתָהּ, וְשָׁחַט אֶת הַבְּהֵמָה: אִם הָיְתָה שִׁלְיָא זוֹ קְשׁוּרָה בַּוָּלָד, מַה שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה אָסוּר וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.
וְאִם לֹא הָיְתָה קְשׁוּרָה בּוֹ, כֻּלָּהּ אֲסוּרָה, שֶׁמָּא שִׁלְיָא זוֹ שֶׁיָצָאת מִקְצָתָהּ הָלַךְ וָלָד שֶׁהָיָה בָּהּ, וּוָלָד זֶה שֶׁנִּמְצָא בַּבֶּטֶן הָלְכָה שִׁלְיָא שֶׁלּוֹ.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם לֹא נִמְצָא בַּבֶּטֶן וָלָד כְּלָל, שֶׁהַשִּׁלְיָא כֻּלָּהּ אֲסוּרָה.
ידמָצָא בָּהּ עֻבָּר חַי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֶּן תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה - אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁחִיטָה, אֶלָא שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוֹ.
וְאִם הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע, צָרִיךְ שְׁחִיטָה.
טוקָרַע אֶת הַבְּהֵמָה, אוֹ שָׁחַט בְּהֵמָה טְרֵפָה, וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי - צָרִיךְ שְׁחִיטָה לְהַתִּירוֹ, וְאֵין שְׁחִיטַת אִמּוֹ מוֹעֶלֶת לוֹ.
וְאִם לֹא גָמְרוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַי בִּמְעֵי הַטְּרֵפָה - הֲרֵי זֶה אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּאֵבֶר מֵאִמּוֹ.
כָּל עֻבָּר שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ - אֵין שְׁחִיטַת אִמּוֹ מוֹעֶלֶת לוֹ, וַהֲרֵי הוּא כְּיָלוּד, וְצָרִיךְ שְׁחִיטָה.
