אמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יָבוֹא הַיָּבָם עַל יְבִמְתּוֹ עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ אוֹתָהּ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים בִּפְרוּטָה אוֹ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מַאֲמָר. וְאֵין הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בַּיְּבָמָה קִנְיָן גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְהָעוֹשֶׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ - לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת אֶלָא לִרְצוֹנָהּ. וּקְטַנָּה מִן הָאֵרוּסִין, אֵין עוֹשִׂין בָּהּ מַאֲמָר אֶלָא מִדַּעַת אָבִיהָ.
בוּכְשֵׁם שֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ אֶת יְבִמְתּוֹ, כָּךְ הוּא מְבָרֵךְ בִּרְכַת נִשּׂוּאִין בַּעֲשָׂרָה וְכוֹתֵב כְּתֻבָּה, כְּדִין כָּל נוֹשֵׂא אִשָּׁה. וְאִם בָּא עַל יְבִמְתּוֹ וְלֹא עָשָׂה מַאֲמָר - קָנָה קִנְיָן גָּמוּר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ אַחַר הַבְּעִילָה. וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וְכוֹתֵב לָהּ כְּתֻבָּה.
גהַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ - בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין שֶׁהָיָה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה הִיא מְזִידָה וְהוּא שׁוֹגֵג אוֹ אָנוּס, בֵּין שֶׁהָיְתָה יְשֵׁנָה בֵּין שֶׁהָיְתָה עֵרָה, בֵּין שֶׁבָּא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, אֶחָד הַמַּעֲרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר - קָנָה.
דבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִבְעֹל; אֲבָל אִם נָפַל וְנִתְקַע בָּהּ, אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ שִׁכּוֹר שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר כְּלוּם, אוֹ יָשֵׁן - לֹא קָנָה. נִתְכַּוֵּן לְהַטִּיחַ בַּכּוֹתֶל, וְהִטִּיחַ בִּיבִמְתּוֹ - לֹא קָנָה; לְהַטִּיחַ בַּבְּהֵמָה, וְהִטִּיחַ בִּיבִמְתּוֹ - קָנָה, שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם בְּעִילָה מִכָּל מָקוֹם.
היְבָמָה שֶׁנִּתְיַבְּמָה, וְאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם 'לֹא נִבְעַלְתִּי' - וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר 'בָּעַלְתִּי' - כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ, הוֹאִיל וְקָדַם וְגֵרְשָׁהּ בְּגֵט. וְאִם עֲדַיִן לֹא גֵּרַשׁ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיִּבְעֹל, אוֹ יַחְלֹץ וְיוֹצִיא בְּגֵט.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
גֵּרְשָׁהּ לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם, וְהִיא אוֹמֶרֶת 'לֹא נִבְעַלְתִּי' - מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ. וְאִם הָיָה מוֹדֶה שֶׁלֹּא בָעַל, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ. הִיא אוֹמֶרֶת 'נִבְעַלְתִּי', וְהוּא אוֹמֵר 'לֹא בָעַלְתִּי' - אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה, שֶׁאֵין זֶה נֶאֱמָן לְאָסְרָהּ עַל כָּל אָדָם אַחַר שֶׁכְּנָסָהּ.
ומִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אַחִים רַבִּים - מִצְוָה עַל הַגָּדוֹל לְיַבֵּם אוֹ לַחֲלֹץ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד" (דברים כה, ו), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָא בַּבְּכוֹר שֶׁל אַחִין, כְּלוֹמַר גְּדוֹל הָאַחִין יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תֵּלֵד" - מַשְׁמָעוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָאֵם, ואֵין מַשְׁמָעוֹ אֲשֶׁר תֵּלֵד הַיְּבָמָה.
זלֹא רָצָה הַגָּדוֹל לְיַבֵּם - מְחַזְּרִין עַל כָּל הָאַחִין; לֹא רָצוּ - חוֹזְרִין אֵצֶל הַגָּדוֹל וְאוֹמְרִין לוֹ 'עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם'. וְאֵין כּוֹפִין אֶת הַיָּבָם לְיַבֵּם, אֲבָל כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ.
חאָמַר הַגָּדוֹל 'הַמְתִּינוּ עַד שֶׁיַּגְדִּיל הַקָּטָן', אוֹ 'עַד שֶׁיָּבוֹא הַהוֹלֵךְ', אוֹ 'עַד שֶׁיַּבְרִיא הַחֵרֵשׁ, וְנִמְלָכִין בּוֹ, וְאִם לֹא יִרְצֶה, אֲנִי אֲיַבֵּם אוֹ אֶחְלֹץ' - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָא אוֹמְרִין לוֹ: עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ יַבֵּם אוֹ חֲלֹץ.
טוְכֵן אִם הָיָה הַגָּדוֹל בִּמְדִינָה אַחֶרֶת - אֵין אָחִיו הַקָּטָן יָכוֹל לוֹמַר 'עַל אָחִי הַגָּדוֹל הִיא הַמִּצְוָה, הַמְתִּינוּ לוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא'; אֶלָא אוֹמְרִין לְזֶה שֶׁהוּא כָּאן 'יַבֵּם אוֹ חֲלֹץ'.
ייְבָמָה הָרְאוּיָה לְיִבּוּם שֶׁלֹּא רָצְתָה לְהִתְיַבֵּם - דִּינָהּ כְּדִין מוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ, וְכוֹפִין אֶת יְבָמָהּ לַחֲלֹץ לָהּ, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה.
הִנִּיחַ אָחִיו נָשִׁים רַבּוֹת - כָּל מִי שֶׁתָּבַע הַיָּבָם מֵהֶן לְיִבּוּם וְלֹא רָצְתָה, הִיא הַמּוֹרֶדֶת, וְחוֹלֵץ לָהּ וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. וּשְׁאָר צָרוֹתֶיהָ שֶׁלֹּא נִתְבְּעוּ, נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּתָן כִּשְׁאָר הָאַלְמָנוֹת.
יאהָיוּ הַיְּבָמִין רַבִּים, וְתָבַע אוֹתָהּ הַגָּדוֹל לְיִבּוּם, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה בּוֹ, וְרוֹצָה בְּאָחִיו - אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, שֶׁמִּצְוָה בַּגָּדוֹל.
יבאָמַר הַגָּדוֹל 'אֵינִי רוֹצֶה לֹא לַחֲלֹץ וְלֹא לְיַבֵּם, הֲרֵי אַחַי לְפָנַיִךְ', וְתָבַע אוֹתָהּ אֶחָד מִן הָאַחִין לְיִבּוּם, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה בּוֹ, וְרָצְתָה בְּאָח אַחֵר, וְהוּא רוֹצֶה בָּהּ - אֵין זוֹ מוֹרֶדֶת; מֵאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַגָּדוֹל שֶׁמִּצְוָה בּוֹ, הֲרֵי כֻּלָּן רְאוּיִין, וְהוֹאִיל וְהִיא רוֹצָה בְּאֶחָד מֵהֶן, וְהוּא רוֹצֶה בָּהּ - הֲרֵי זוֹ לֹא מָרְדָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָא אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, וְאָמְרָה 'הֲרֵינִי מַמְתֶּנֶת עַד שֶׁיָּבוֹא וִייַבֵּם אוֹתִי, אֲבָל זֶה אֵינִי רוֹצָה בּוֹ' - אֵין זוֹ מוֹרֶדֶת. וְאוֹמְרִין לְזֶה שֶׁאֵינוֹ הַגָּדוֹל שֶׁתּוֹבֵעַ אוֹתָהּ 'אִם תִּרְצֶה לַחֲלֹץ לָהּ וְלִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, חֲלֹץ; וְאִם לָאו, הֲרֵי רָצְתָה שֶׁתֵּשֵׁב עַד שֶׁיָּבוֹא אָחִיךָ - הוֹאִיל וְאֵין לָךְ דִּין קְדִימָה עָלָיו'.
יגבָּא זֶה שֶׁתָּלְתָה בּוֹ וְלֹא רָצָה בָּהּ - חוֹזְרִין אֵצֶל זֶה שֶׁתָּבַע אוֹתָהּ לְיִבּוּם וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה בּוֹ, וְאוֹמְרִין לָהּ 'אֵין כָּאן מִי שֶׁרוֹצֶה לְיַבֵּם אֶלָא זֶה, וּמִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת - אוֹ תִּתְיַבֵּם לוֹ אוֹ תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּדִין כָּל מוֹרֶדֶת'.
ידכָּל יְבָמָה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁדִּינָהּ שֶׁתַּחְלֹץ וְלֹא תִתְיַבֵּם - הֲרֵי זוֹ נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ, אִם יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה, כִּשְׁאָר כָּל הָאַלְמָנוֹת. וְכֵן אִם הָיָה יְבָמָהּ מֻכֵּה שְׁחִין, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁאָר מוּמֵי אֲנָשִׁים - חוֹלֵץ לָהּ, וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ.
נֹלְּדוּ בָּהּ מוּמִין, כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם - נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ; וְאִם לֹא רָצָה לְיַבֵּם, יַחְלֹץ וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
טויְבָמָה שֶׁנָּדְרָה הֲנָיָה מִיְּבָמָהּ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, אוֹ שֶׁנָּדְרָה הֲנָיָה מִכָּל הַיְּהוּדִים - כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ, וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם נָדְרָה לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ; וְאִם לֹא רָצָה, הֲרֵי זוֹ מוֹרֶדֶת.
וְכֵן אִם נִתְכַּוְּנָה בְּנִדְרָהּ, אַפִלּוּ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְיַבֵּם אוֹתָהּ - אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, אֶלָא אִם כֵּן מָרְדָה וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה.
טזיְבָמָה שֶׁתְּבָעָהּ הַיָּבָם לַחֲלִיצָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת 'אֵינִי חוֹלֶצֶת וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה, אֶלָא אֵשֵׁב בְּבֵית בַּעְלִי כִּשְׁאָר הָאַלְמָנוֹת' - אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, שֶׁהֲרֵי הִקְנוּ אוֹתָהּ לְזֶה מִן הַשָּׁמַיִם; וְרָצָה מְיַבֵּם, רָצָה חוֹלֵץ וְנוֹתֵן כְּתֻבָּתָהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָא אַפִלּוּ אָמְרָה 'אֲנִי נִזֹּנֶת מִשֶּׁלִּי, וְאֵשֵׁב עֲגֻנָּה כָּל יָמַי' - אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ; שֶׁהֲרֵי הַיָּבָם אוֹמֵר לָהּ 'כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ זְקוּקָה בִּי, אֵין נוֹתְנִין לִי אִשָּׁה'. וְאַפִלּוּ הָיָה נָשׂוּי, אֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, אוֹ תִּהְיֶה לוֹ מְרִיבָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ,מִפְּנֵי הַיְּבָמָה.
יזיְבָמָה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ עַל בַּעְלָהּ כְּתֻבָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה עָלָיו, וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לַיָּבָם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר - אִם רָצָה הַיָּבָם לְיַבֵּם - מְיַבֵּם, וְאֵין לָהּ עָלָיו כְּתֻבָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ עַל בַּעְלָהּ. וְדִינָהּ עִם יְבָמָהּ בַּתּוֹסֶפֶת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה עִם בַּעְלָהּ. אֲבָל אִם לֹא כָתַב לָהּ בַּעְלָהּ כְּתֻבָּה, אוֹ שֶׁמָּכְרָה לוֹ כְּתֻבָּתָהּ, אוֹ מָחֲלָה אוֹתָהּ - צָרִיךְ הַיָּבָם לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה, כִּשְׁאָר הָאַלְמָנוֹת.
יחהַיְּבָמָה קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ יְבָמָהּ, אוֹ קֹדֶם שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ - הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לְזָר, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר" (דברים כה, ה).
וְאִם נִשֵּׂאת לְאַחֵר, וּבְעָלָהּ - לוֹקֶה הוּא וְהִיא, וּמוֹצִיאָהּ בְּגֵט, וְאַפִלּוּ הָיוּ לָהּ כַּמָּה בָּנִים מִמֶנָה. וְנֶאְסְרָה עָלָיו וְעַל יְבָמָהּ. וִיבָמָהּ חוֹלֵץ לָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לַאֲחֵרִים.
יטנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר, לֹא נֶאְסְרָה עַל יְבָמָהּ, אֶלָא נוֹתֵן לָהּ הַזָּר שֶׁקִּדְּשָׁהּ גֵּט, וִיבָמָהּ מְיַבֵּם אוֹ חוֹלֵץ.
וְאִם הָיָה יְבָמָהּ כּוֹהֵן, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂא גְּרוּשָׁה - תֵּצֵא מִן הַזָּר בְּגֵט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר; וְיַחְלֹץ לָהּ יְבָמָהּ.
כחָזַר הַזָּר שֶׁגֵּרְשָׁהּ מִן הָאֵרוּסִין וּנְשָׂאָהּ אַחַר שֶׁחָלַץ לָהּ יְבָמָהּ - אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ.
אֲבָל אִם גֵּרְשָׁהּ מִן הַנִשּׂוּאִין, וְחָזַר וּנְשָׂאָהּ אַחַר שֶׁחָלְצָה - מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ; מִפְּנֵי שֶׁהִיא דּוֹמָה לְאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנִּשֵּׂאת, וּבָא בַּעְלָהּ, שֶׁהִיא אֲסוּרָה עַל זֶה וְעַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְהַיְּבָמָה שֶׁזִּנְּתָה, וְהִיא זְקוּקָה - לֹא נֶאְסְרָה עַל יְבָמָהּ; אֶלָא רָצָה חוֹלֵץ, רָצָה מְיַבֵּם.
כאכָּל יְבָמָה שֶׁהִיא סָפֵק מִדִּבְרֵיהֶם אִם יֵשׁ עָלֶיהָ זִיקַת יָבָם אוֹ אֵין עָלֶיהָ זִיקַת יָבָם, כְּגוֹן יְבָמָה שֶׁיָּלְדָה וְלַד שֶׁלֹּא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִׁים יוֹם, שֶׁדִּינָהּ שֶׁתַּחְלֹץ מִסָּפֵק מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ - אִם הָלְכָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר קֹדֶם חֲלִיצָה, חוֹלֵץ לָהּ יְבָמָהּ וְתֵשֵׁב עִם בַּעְלָהּ.
וְאִם נִתְקַדְּשָׁה לְכוֹהֵן שֶׁהוּא אָסוּר בַּחֲלוּצָה, אֵינוֹ חוֹלֵץ לָהּ, שֶׁאֵין אוֹסְרִין עַל זֶה אִשְׁתּוֹ, מִסָּפֵק דִּבְרֵיהֶם.
גֵּרְשָׁהּ הַכּוֹהֵן, אוֹ מֵת - הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת, וְאַחַר כָּךְ תִּנָּשֵׂא לַאֲחֵרִים לְכַתְּחִלָּה.
