אהָאִשָּׁה שֶׁהִרְשָׁת אֶת בַּעְלָהּ אַחַר הַנִשּׂוּאִין שֶׁיִּמְנַע עוֹנָתָהּ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁכְּבָר קִיֵּם מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה. אֲבָל אִם לֹא קִיֵּם, חַיָּב לִבְעֹל בְּכָל עוֹנָה עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמָר “פְּרוּ וּרְבוּ” (בראשית א, כח; בראשית ט, א;).
בהָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פִּרְיָה וְרִבְיָה; אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה.
וּמֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב הָאִישׁ בְּמִצְוָה זוֹ? מִבֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה אוֹ מִבֶּן שֶׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה - הֲרֵי זֶה עוֹבֵר, וּמְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְאִם הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְטָרוּד בָּהּ, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִלִּשָּׂא אִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח בִּמְזוֹנוֹת וְיִבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִתְאַחֵר; שֶׁהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.
גמִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה תָּמִיד וְשׁוֹגֶה בָּהּ כְּבֶן עַזַּאי, וְדָבַק בָּהּ כָּל יָמָיו, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה - אֵין בְּיָדוֹ עָווֹן.
וְהוּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו; אֲבָל אִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו - חַיָּב לִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַפִלּוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
דכַּמָּה בָּנִים יִהְיוּ לָאִישׁ וְתִתְקַיֵּם מִצְוַה זוֹ בְּיָדוֹ? זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם” (בראשית ה, ב). הָיָה הַבֵּן סָרִיס, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית - לֹא קִיֵּם מִצְוָה.
הנֹלְּדוּ לוֹ וּמֵתוּ וְהִנִּיחוּ בָּנִים - הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה. בְּנֵי בָּנִים, הֲרֵי הֵם כְּבָנִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ בְּנֵי הַבָּנִים זָכָר וּנְקֵבָה, וְהָיוּ בָּאִים מִזָּכָר וּנְקֵבָה. אַף עַל פִּי שֶׁהַזָּכָר בֶּן בִּתּוֹ, וְהַנְּקֵבָה בַּת בְּנוֹ - הוֹאִיל וְהֵם מִשְּׁנֵי בָּנָיו, הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ בֵּן אוֹ בַּת וּמֵתוּ, וְהִנִּיחַ אֶחָד מֵהֶן זָכָר וּנְקֵבָה - עֲדַיִן לֹא קִיֵּם מִצְוָה.
והָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגַיוּתוֹ, וְנִתְגַיֵּר הוּא וְהֵם - הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוָה זוֹ. הָיוּ לוֹ בָּנִים וְהוּא עֶבֶד, וְנִשְׁתַּחְרֵר הוּא וְהֵם - לֹא קִיֵּם מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה, עַד שֶׁיֹּולִיד אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר; שֶׁהָעֶבֶד אֵין לוֹ יִחוּס.
זלֹא יִשָּׂא אָדָם עֲקָרָה וּזְקֵנָה וְאַיְלוֹנִית, וּקְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד - אֶלָא אִם כֵּן קִיֵּם מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מִמֶּנָּה.
נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהַתָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה - הֲרֵי זֶה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, אוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה הָרְאוּיָה לֵילֶד.
וְאִם לֹא רָצָה לְהוֹצִיא, כּוֹפִין אוֹתוֹ וּמַכִּין אוֹתוֹ בַּשּׁוֹט עַד שֶׁיֹּוצִיא.
וְאִם אָמַר ‘אֵינִי בּוֹעֲלָהּ, וַהֲרֵינִי שׁוֹכֵן עִמָּהּ בִּפְנֵי עֵדִים כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְיַחֵד עִמָּהּ’, בֵּין שֶׁאָמְרָה הִיא, בֵּין שֶׁאָמַר הוּא - אֵין שׁוֹמְעִין, אֶלָא יוֹצִיא אוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה הָרְאוּיָה לֵילֶד.
חשָׁהַתָה עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, וַהֲרֵי הוּא יוֹרֶה שִׁכְבַת זֶרַע כְּחֵץ - חֶזְקַת הַחֹלִי מִמֶּנָּה, וְתֵצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה.
וְיֵשׁ לָהּ תּוֹסֶפֶת – לֹא תִהְיֶה זוֹ פְּחוּתָה מֵאַיְלוֹנִית שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹסֶפֶת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
וְאִם אֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ, חֶזְקַת הַחֹלִי מִמֶּנּוּ בִּלְבָד; וּכְשֶׁיֹּוצִיא, יִתֵּן הַכְּתֻבָּה כֻּלָּהּ עִיקָר וְתוֹסֶפֶת.
טהוּא אוֹמֵר ‘מִמֶּנָּה נִמְנָע הוֹלָדָה’, וְהִיא אוֹמֶרֶת ‘מִמֶּנּוּ נִמְנָע, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ’ - הִיא נֶאֱמֶנֶת.
וְיֵשׁ לוֹ לְהַחְרִים עַל מִי שֶׁטּוֹעֶנֶת דָּבָר שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת אוֹתוֹ בְּוַּדַּאי, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן כְּתֻבָּה.
וְאִם אָמְרָה ‘אֵינִי יוֹדַעַת אִם מִמֶּנִּי אִם מִמֶּנּוּ’ - אֵין לָהּ עִיקַר כְּתֻבָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. הַעֲמֵד מָמוֹן בְּחֶזְקַת בְּעָלָיו, עַד שֶׁתִּטְעֹן בְּוַּדַּאי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ.
וְלָמָּה הִיא נֶאֱמֶנֶת בִּטְעָנָה זוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַרְגֶּשֶׁת אִם יוֹרֶה כְּחֵץ אוֹ לֹא יוֹרֶה, וְהוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ.
יהָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה לִתְבֹּעַ בַּעְלָהּ לְגָרְשָׁהּ אַחַר עֶשֶׂר שָׁנִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָלְדָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ - שׁוֹמְעִין לָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה עַל פִּרְיָה וְרִבְיָה, צְרִיכָה הִיא לְבָנִים לְזִקְנוּתָהּ.
וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, וְיִתֵּן עִיקַר כְּתֻבָּה בִּלְבָד - שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ הַתּוֹסֶפֶת עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא לִרְצוֹנָהּ וְתִטֹּל.
יאהָלַךְ בִּסְחוֹרָה בְּתוֹךְ עֶשֶׂר שָׁנִים, אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה, אוֹ שֶׁהָיְתָה הִיא חוֹלָה, אוֹ שֶׁהָיוּ חֲבוּשִׁין בְּבֵית הָאֲסוּרִין - אֵין עוֹלֶה לָהֶן אוֹתוֹ זְמַן מִן הַמִּנְיָן.
יבהִפִּילָה, מוֹנֶה מִיוֹם שֶׁהִפִּילָה. אִם הִפִּילָה, וְחָזְרָה וְהִפִּילָה שְׁלוֹשָׁה פְּעָמִים - הֻחְזְקָה לַנְּפָלִים, וְשֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה, וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
יגהוּא אוֹמֵר ‘הִפִּילָה בְּתוֹךְ עֶשֶׂר, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁהֶה עִמָּהּ’, וְהִיא אוֹמֶרֶת ‘לֹא הִפַּלְתִּי’ - נֶאֱמֶנֶת, שֶׁאֵינָהּ מַחְזֶקֶת עַצְמָהּ בַּעֲקָרוּת.
הוּא אוֹמֵר ‘הִפִּילָה שְׁנַיִם’, וְהִיא אוֹמֶרֶת ‘שְׁלוֹשָׁה’ - נֶאֱמֶנֶת, שֶׁאֵינָהּ מַחְזֶקֶת עַצְמָהּ בְּמַפֶּלֶת, וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
וּבְכָל זֶה מַשְׁבִּיעָהּ שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁלֹּא הִפִּילָה אוֹ שֶׁהִפִּילָה שְׁלוֹשָׁה - שֶׁבִּטְעָנָה זוֹ, יִתְחַיֵּב לִתֵּן כְּתֻבָּה.
ידנִשֵּׂאת לְאֶחָד, וְשָׁהַתָה עִמּוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, וְהוֹצִיאָה - מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְשֵׁנִי.
שָׁהַתָה עִם הַשֵּׁנִי עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, לֹא תִנָּשֵׂא לִשְׁלִישִׁי. וְאִם נִשֵּׂאת לִשְׁלִישִׁי - תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, אֶלָא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁקִיֵּם מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה.
טוהָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה לְבֵית דִּין וְאָמְרָה ‘בַּעְלִי אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁמֵּשׁ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ שִׁמּוּשׁ שֶׁמּוֹלִיד’ אוֹ ‘שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ’ - יַעֲשׂוּ הַדַּיָּנִין פְּשָׁרָה. וְיֹאמְרוּ לָהּ ‘רָאוּי לָךְ שֶׁתִּנְהֲגִי עִם בַּעְלָךְ עַד שֶׁתִּשְׁהִי עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא תוֹלִידִי, וְאַחַר כָּךְ תִּתְבְּעִי’. וּמְגַלְגְּלִין עִמָּהּ בַּדָּבָר. וְאֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לֵישֵׁב, וְלֹא דָּנִין אוֹתָהּ דִּין מוֹרֶדֶת, אֶלָא מַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּשָׁרָה.
טזאַף עַל פִּי שֶׁקִיֵּם אָדָם מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה, הֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִלִּפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כּוֹחַ - שֶׁכָּל הַמּוֹסִיף נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ בָּנָה עוֹלָם. וְכֵן מִצְוַת חֲכָמִים הִיא שֶׁלֹּא יֵשֵׁב אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר, וְלֹא תֵשֵׁב אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ, שֶׁלֹּא תֵחָשֵׁד.
יזוְחוֹבָה עַל כָּל אִישׁ לְקַנּוֹת לְאִשְׁתּוֹ.
אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אָדָם מְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ אֶלָא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ טָהָרָה. וְלֹא יְקַנֵּא לָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּי. וְלֹא יֶאֱנֹס אוֹתָהּ וְיִבְעֹל בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָא לְדַעְתָּהּ וּמִתּוֹךְ שִׂיחָה וְשִׂמְחָה.
יחוְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה צְנוּעָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, וְלֹא תַרְבֶּה בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ, וְלֹא תִתְבַּע תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּפִיהָ, וְלֹא תִהְיֶה מְדַבֶּרֶת בַּעֵסֶק זֶה. וְלֹא תִמְנַע מִבַּעְלָהּ כְּדֵי לְצַעֲרוֹ עַד שֶׁיֹּוסִיף בְּאַהֲבָתָהּ, אֶלָא נִשְׁמַעַת לוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְתִזָּהֵר מִקְּרוֹבָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה. וְתִתְרַחַק מִן הַכֵּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַכֵּעוּר.
יטוְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים, שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן, מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי הַמָמוֹן. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה. וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רוֹגֵז.
כוְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּי, וְיִהְיֶה לוֹ עָלֶיהָ מוֹרָא, וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו, וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ, מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ וּמְרַחֶקֶת כָּל שֶׁיִּשְׂנָא. וְזֶה הוּא דֶּרֶךְ כָּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, הַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן. וּבִדְרָכִים אֵלּוּ, יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח.
