היום בו נברא האדם

"זה היום תחילת מעשיך"

ראש השנה מציין את בריאת העולם, כפי שאנו רואים מן התפילה1 "זה היום תחילת מעשיך". אולם על פי חז"ל2, העולם נברא ביום כה באלול, כך שראש השנה למעשה מציין את היום השישי לבריאת העולם, היום בו נברא האדם.

מדוע אנו מציינים את בריאת האדם ולא את בריאת העולם כולו? הלא בריאת העולם ממחישה את כוחו המוחלט של אלוקים ואת יכולתו לברוא משהו מתוך כלום, יש מאין.3 רק תמציתו ומהותו של אלוקים, כשהיא משוחררת מכל הגבלות, יכולה לברוא הוויה מתוך ריק מוחלט.4

יום כה באלול, היום בו נברא העולם, מצטיין גם בכך שבתורה5 הוא נקרא יום אחד, ולא "יום ראשון". התורה בוחרת להשתמש בלשון זו כדי ללמדנו שביום הבריאה הראשון אלוקים היה לבד בעולמו.6 למרות שהעולם כבר נברא, הוא היה דבר אחד עם האלוקים.

קבלה מודעת של ריבונותו של הא-ל

למרות ייחודיותו של יום כה באלול, ראש השנה מאפיל עליו. הסיבה לכך היא שבריאת האדם פתחה מערכת יחסים חדשה ועמוקה יותר בין אלוקים לבין העולם שברא.

מכל היצורים שבממלכות הפיזיות והרוחניות, רק האדם מסוגל לבחור לקבל את ריבונות הא-ל. רק הקשר שבין האדם לבין אלוקים נובע מהחלטה מודעת ומרצון חופשי.7 אף שאלוקים בורא גם את כל שאר היצורים ביקום ומפקח על קיומם, הם לא מקבלים במודע את מערכת היחסים הזאת. החיבור שלהם לאלוקים נובע מיצירתיותו של הא-ל ולא מהחלטתם שלהם.

עם בריאת האדם נוצרה האפשרות של קבלה מרצון של אחדותו של האלוקים. המחשבה החסידית8 ממחישה את ההבדל שבין הקשר של אלוקים לאדם ובין מערכת היחסים הקיימת בינו לבין שאר הבריאה לשני סוגי ממשל: מלך מול דיקטטור. הדיקטטור שולט ללא הסכמת נתיניו, באמצעות עצמה וכוח. נתיני המלך, לעומת זאת, יכולים לקבל על עצמם את מלכותו ולבקש ממנו לשלוט עליהם.

בניגוד לכל יצור נברא אחר, בידי האדם נתונה הבחירה להסכים לשלטונו של אלוקים או להתמרד כנגדו. הוא היחיד שקיבל את היכולת להכיר באחדות הא-ל דרך תהליכי חשיבה עצמאיים.

הפיכת אלוקים לחלק מעולמנו

מדוע על האדם להכיר במודע בשלטונו של האלוקים? הלא מנקודת מבטו של הא-ל, אחדותו עם העולם מקיפה וכוללת כל היבט של הבריאה. האדם לא מסוגל לתפוס את אחדותו של אלוקים במידה שווה. מדוע, אם כן, על האדם להגיע להכרה אלוקית מתוך בחירה אישית?

חז"ל9 מלמדים אותנו שאלוקים ברא את העולם מפני שהוא "נתאווה להיות לו דירה בתחתונים". על מנת להגשים את רצונו וכדי שאלוקים ידור בעולמות התחתונים במלוא מובן המילה, על הברואים להכיר ביסוד האלוקי המחיה אותם ולקבל אותו. רק אז אלוקים שלם משכנו של האלוקים בעולמות אלו.

לפני בריאת האדם, דומה היה כי האלוקות והעולם הם שני הפכים. העולם, מן הפרספקטיבה שלו, לא התייחס לכוח האלוקי המעניק לו חיים. רק לאחר שנברא האדם נוצרה ההכרה בקיומו ובמהותו של האלוקים.

השותף של אלוקים במעשה הבריאה

האדם נברא לא רק כדי לבטא אחדות עם האלוקים בחייו הפרטיים; הוא קיבל את היכולת להחדיר מודעות זו בעולם כולו. כבר ביום הראשון לבריאתו הגשים אדם הראשון פוטנציאל זה באומרו לכל ברואי עולם10 "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושינו".11

על ידי שהאדם חלק את הקשר הנשגב שלו לאלוקים עם העולם כולו, הוא הפך לשותפו של אלוקים בבריאה12 ותרם יסוד חיוני לקיומו של העולם – איחוד מודע עם אלוקים. תפיסה אנושית ייחודית זו של אחדותו השוררת-בכל של אלוקים , היא זו שהופכת את ראש השנה, יום בריאת האדם, ליום שמאפיל על יום כה באלול. שכן, הפוטנציאל לאחדות עם אלוקים – פוטנציאל שנוצר עם בריאת האדם- האפיל על כל רמות הבריאה שקדמו לו.

מישורי קיום שונים

אולם השאלה בעינה עומדת: מדוע תפילות ראש השנה מצהירות "זה היום תחילת מעשיך"? הרי גם אנו מכירים בכך שלראש השנה נעלה יותר, בסופו של דבר העולם נברא בכה באלול.

פתרון שאלה זו נעוץ בהלכה המובאת בלמוד העוסקת בדיני הטהרה. חוקי הטהרה תופסים רק לגבי חפצים שהם שלמים. למשל, פיסת מתכת חסרת צורה לא יכולה להיות טמאה בטרם יצרו ממנה חפץ שימושי. אף שהמתכת עצמה קיימת, חוקי הטהרה לא תופסים עדיין לגביה. החפץ לא נחשב לחפץ לפני שהושלם.13

ישנם חפצים הנחשבים לשלמים בכל אחד משלביהם. למשל, עורות של בעלי חיים יכולים לשמש בשלב אחד ככיסויים או כשמיכות, אך ניתן להמשיך ולעבדם ולהפוך אותם לפריטי לבוש.

תארו לכם שחומר טמא בא במגע עם עור לא מעובד. האם העור הוא טמא (כיוון שבשלב זה ניתן להשתמש בו ככיסוי), או טהור (כיוון שניתן להמשיך ולעבד אותו ולהפכו לבגד)?

המשנה14 קובעת שמצבו של העור תלוי בבעליו. אם בעל העור עומד להסתפק בעור ככיסוי, העור טמא. אולם אם האדם שמחזיק בעור הוא מעבד עורות ולפיכך הוא מחשיב את העור כמוצר בלתי מושלם עד שיעובד לבגד, אזי העור טהור.

ההלכה הזאת שופכת אור על בריאת העולם לפני שהאדם נכנס לתמונה. מכה באלול ובימים לאחריו התגלו כוחותיו הכבירים של אלוקים. אולם על כוחות אלה האפילה כליל בריאת האדם, שחשפה תכלית עמוקה יותר של הבריאה וכן היבט גבוה יותר של אלוקות, בדיוק כפי שמעבד עורות מיומן יכול להפוך את עור החיה לפריט לבוש.

הגילוי שיצרה בריאת האדם גרמה לקיומו הקודם של העולם להיחשב לבלתי גמור. באמצעות בריאת האדם, אלוקים יצר הגדרה חדשה של קיום. יום השנה לבריאת האדם יכול אם כן להיחשב ליום השנה לבריאה בכללותה.

"כמים המכסים את קרקעית הים"

מצב האחדות האולטימטיבי בין אלוקים לבין העולם יבוא לידי ביטוי בתקופת הגאולה, כאשר "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".15

מטרה זו תוגשם באמצעות מאמציו של האדם. גילוי האלוקות בתקופת הגאולה תלוי במאמצינו הנוכחיים לקלוט ולבטא את האלוקות הקיימת בעולם.16 על ידי פיתוח קשר מודע עם אלוקים, והרחבת קשר זה לכל יסוד של קיומנו, אנו מקרבים את הזמן שבו הקשר הזה יפרח וישגשג ויהפוך להגשמה מלאה בתקופת הגאולה. מי ייתן והדבר יתגשם בעתיד הקרוב.

מעובד מתוך שיחותיו של הרבי מליובאוויטש זי"ע בפרשת ניצבים וילך תשד"מ, ושיחת ערב ראש השנה תשל"ג.