ב'הגדה של פסח' מפורטות עשר המכות שהנחית הקדוש ברוך הוא על מצרַיִם:

"אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּות שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן: דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִים, עָרוֹב, דֶבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת"

לאחר מכן מוסיפה ההגדה את הפסקה הבאה1:

"רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נותֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב".

פסקה זו דורשת הסבר: מדוע בכלל יש צורך בסימן לזכירת המכות? מה החידוש בסימן כה פשוט? ולמה חשוב לומר זאת כחלק מההגדה של פסח?

שיטת הסימנים של רבי יהודה

יש מסבירים שבקטע זה ההגדה מספקת הצצה לשיטת ההוראה של רבי יהודה ולדרך שבה לימד על מכות מצרים:

מיומנות הקיצור

בחוכמתו, היה רבי יהודה מקיים את הכלל "לעולם יִשְׁנֶה אדם לתלמידו בדרך קצרה"2 ולא היה מבזבז מילים לחינם3. משום כך, כאשר היה מלמד על עשר המכות לא ראה צורך לפרט אותם באופן מלא אלא מסתפק בהזכרתם בראשי תיבות בלבד4.

לזכור את הסדר הנכון

לפי מפרשים אחרים, הסימן של רבי יהודה נועד לסייע בזכירת סדר ההתרחשויות הנכון של המכות. זה נחוץ במיוחד כיון שבשני מזמורים5 בספר תהלים מסופר אודות מכות מצרים ובשניהם מתואר סיפור המכות בסדר שונה מזה המסופר בתורה6, לכן יש צורך בסימן שיעזור לזכור מהו הסדר הנכון7.

למען האמת, אין זה הסימן היחיד שנמסר לנו משמו של רבי יהודה. במשנה מופיע סימן אותיות שנתן רבי יהודה בנושא אחר לחלוטין בשביל למנוע טעות8. יתכן אפוא שרבי יהודה נהג לעשות שימוש תדיר בסימני אותיות בתור אמצעי זיכרון9.

קוד ההפעלה של המכות

כשמעיינים במדרשים10 מגלים שהמחרוזת "דצך עדש באחב" היא הרבה יותר מסתם סימן. וכך מסופר שם: בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה בסנה הבוער ושלח אותו להעניש את המצריים, משה תהה כיצד יצליח בעצמו לעשות ניסים גדולים שכאלה, עד שנתן11 לו הקדוש ברוך הוא מטה מיוחד, עשוי מאבן ספיר12, שחקוק עליו (בין היתר13 ) הצופן "דצך עדש באחב", ואמר לו: "אֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת"14.

חלק מהמפרשים מסבירים שבדבריו התכוון רבי יהודה להזכיר עובדה מופלאה זו15.

אותיות, מכות ומספרים

סיעה אחרת של מפרשים לומדת את סימנו של רבי יהודה לפי חכמת הגימטרייה. הנה כמה מהם16:

מעשר יוצא חמש-מאות

רבי ישעיה די-טראני17 (איטליה, המאה ה-12) מסביר שהסימן שנתן רבי יהודה פותח את הקטע הבא בהגדה של פסח בו דנים כמה מכות ספגו המצריים על אדמת מצרים וגם בים-סוף. לכל הדעות המצריים לקו בים-סוף פי חמישה יותר מכות משלקו על אדמת מצרים, אך יש מחלוקת בין חכמי ישראל כמה מכות לקו במצרים וממילא כמה לקו על הים:

לפי רבי יוסי הגלילי, במצרים לקו המצריים עשר מכות ובים-סוף לקו חמישים; לדברי רבי אליעזר, כל מכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרַים הייתה מורכבת מארבע תתי-מכות, ולכן במצרים לקו המצריים בסך הכול ארבעים מכות, ומכאן שעל הים לקו מאתיים מכות; ואילו לדעת רבי עקיבא, כל מכה ממכות-מצרַים כללה חמש מכות, ולפי חשבון זה במצרַים לקו המצריים חמישים מכות ועל הים מאתיים-וחמישים מכות.

סימנו של רבי יהודה מוצא את הרמז לשלוש הדעות בראשי התיבות של עשר המכות:

הערך המספרי הכולל של כל האותיות הראשונות של עשר המכות, "דצ"ך עד"ש באח"ב" (4+90+20+70+4+300+2+1+8+2) שווה 501; מספר זה הוא בדיוק המספר המתקבל מחיבור כל הדעות על סכום המכות שלקו המצריים על הים (50+200+250=500), בתוספת 1 כנגד "אצבע האלוקים"18 שחוללה את המכות, או כרמז למספר 100 – כלומר סך כל המכות שאירעו על אדמת מצרים בחיבור שלוש הדעות (10+40+50)19.

המחלה "אשר" שמתי במצרים

הגימטרייה של "דצ"ך עד"ש באח"ב" – 501 – היא גם הגימטרייה של המילה "אשר" (1+300+200); בכך מראה רבי יהודה כיצד עשר המכות שהביא ה' על מצרים מרומזות בפסוק20 ". . כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ"21.

צרות בצרורות

רבים מן המפרשים נותנים את הדגש בפירוש סימנו של רבי יהודה בחלוקת עשר המכות לקבוצות שונות:

אהרן עם המטה, משה ללא מטה, משה עם המטה

רבי אליעזר בן נתן22 (גרמניה, המאה ה-12), מפרש שרבי יהודה חילק את המכות לשלוש קבוצות בהתאם לשאלה מי חולל אותן וכיצד:

את שלוש המכות בקבוצת "דצ"ך" (דם, צפרדע כינים), עשה אהרן באמצעות המטה שלו23 ; במכות שבקבוצת "עד"ש" (ערוב, דבר, שחין) משה היה המפעיל, והוא עשה זאת ללא עזרת המטה24 ; את אלו שקבוצת "באח"ב" (ברד, ארבה, חושך, מכת-בכורות) עשה משה באמצעות מטהו25.

שלושה וחצי סבבי מכות

רבי יוסף בכור-שור26 (צרפת, המאה ה-12), מסביר שרבי יהודה מתייחס לכך שהמכות ניתנו בסבבים חוזרים, כשכל סבב מורכב משני מכות שלפניהן ניתנה התראה מראש ואחריהן מכה שלישית שניתנה ללא התראה מוקדמת:

לפני מכות דם וצפרדע נשלחה לפרעה התראה, לאחר מכן הגיעה מכת כינים ללא התראה; ערוב ודבר – עם התראה, ואחר כך מכת שחין ללא התראה; ברד וארבה ניתנו לאחר התראה, וחושך ללא התראה; ואז במכת בכורות שוב ניתנה התראה מראש.

הסימן "דצ"ך עד"ש באח"ב" מתייחס לשלושת וחצי סבבי המכות כשהמכה הבודדת מהסבב האחרון מצורפת למילה המייצגת את הסבב השלישי בלית ברירה, משום שאי אפשר ליצור מילה מאות בודדת27.

ומהי באמת הסיבה שהמכה השלישית בכל סבב ניתנה ללא התראה מוקדמת? כיון שכך הוא דין הענישה בתורה: מי שמתריס ועובר בפעם השלישית עבירה שכבר נענש עליה פעמיים לאחר שהותרה מראש, נענש בפעם השלישית ללא התראה28.

מהקל אל הכבד

המהר"ל מפראג29 (המאה ה-16), מסביר ששלוש סבבי המכות יוצרים תהליך ענישה הולך וגובר שמתקדם מהקל אל הכבד:

  • הסבב הראשון של המכות מתרחש בגובה פני הקרקע: מי היאור הופכים לדם, צפרדעים עולות מהיאור ועפר הארץ הופך לכינים; הנזק מהמכות בקבוצה זו אינו קריטי והוא מסתכם באי נעימות בלבד.
  • בסבב השני, המכות עולים מעל פני הקרקע אל גופם של בעלי החיים והאדם: בעלי חיים טורפים ופוצעים, בהמות מתות, ובני האדם סובלים ממחלת פריחה קשה. גם הפגיעה בשלב זה משמעותית יותר וכוללת נזקי גוף חמורים ואבדן רכוש.
  • בסבב השלישי והקשה מכולם המכות פוגעות בגובה השמיים ופוגעות בחיי המצריים: ברד יורד מהשמיים ומכה ושורף בעוצמה, ארבה מתעופף בגובה ומחסל את כל היבול, חושך ואפלה מכסים את אור השמש ולבסוף המכות פוגעות בנפשות עצמם כשהבכורות ניגפים למוות30.

שלוש מכות משולשות

לדעת רבינו יצחק בן אשר הלוי משפיירא31 (צרפת/גרמניה, המאה ה-11), רבי יהודה בא ללמדנו שהמכה האחרונה בכל סבב הייתה משלובת משלוש המכות כנים, שחין וחושך גם יחד!

בסבב הראשון הכינים היו המכה הדומיננטית ביותר, והשחין והחושך היו תופעות לוואי שלהם; בסבב השני המכה העיקרית הייתה השחין שפרח על עור המצריים, בעוד הכינים והחושך הציקו גם הם ברקע; בסבב השלישי החושך היה הצרה הכבדה ביותר והכנים והשחין נלוו אליו.

רבינו יצחק מוסיף רמז מדהים לקשר ההדדי שבין שלוש מכות אלו. כשכותבים את שלוש המכות בכתיב חסר זה תחת זה, נוצר "ריבוע קסם" שבו ניתן לקרוא את שמותיהם ישר וגם הפוך32 :

שלושה שלבים בדרך לאמונה

רבי יצחק אברבנל33 (פורטוגל, המאה ה-15), מסביר שהמטרה הכללית של מכות מצרים הייתה לרסק את הכפירה המצרית, שהתבטאה בהכרזה המתריסה של פרעה בתגובה לדרישת משה בשם ה' לשלח את בני ישראל לחופשי: "מִי ה'?! אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל?! לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ!"34.

הכרזה זו מציגה שלוש רמות של כפירה באלוקים: בפתח דבריו פרעה כופר בעצם קיומו של ה'; בהמשך הוא טוען שאפילו אם מקבלים כעובדה את קיומו של האלוקים, הוא בוודאי לא מתערב בנעשה בעולם ומשום כך אין טעם לשמוע בקולו כפי שטענו משה ואהרן; לבסוף פרעה מעלה טענה תיאולוגית עמוקה יותר, לפיה גם אם אלוקים מתערב בנעשה בעולם הוא איננו אלא עוד כוח אחד מבין שלל הכוחות הרוחניים המשפיעים על ההוויה ובהתאם לכך גם יכולותיו מוגבלות והוא שולט רק על עם ישראל ולא על בני עמים אחרים הנתונים למרותם של אלוהים אחרים.

שלושת סבבי המכות נועדו לנפץ כל אחת משלוש רמות הכפירה הללו בזו אחר זו:

  • מכות דם-צפרדע-כנים ("דצ"ך") הוכיחו לפרעה על קיומו של ה', ועליהם נאמר35 : "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'".
  • מכות ערוב-דבר-שחין ("עד"ש") נועדו להמחיש שאלוקים משגיח על מעשי בני האדם ומתערב בנעשה בארץ36 : "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
  • מכות ברד-ארבה-חושך-בכורות ("באח"ב") הטמיעו בפרעה ובמצריים את ההכרה ביכולתו הבלתי מוגבלת של ה' ובשליטתו המוחלטת בַּכֹּל37 : "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכׇל הָאָרֶץ"38.

סוד הניקוד

הרבי מליובאוויטש מצביע39 על עוד עובדה מעניינת שנשארת בגדר תעלומה גם לאחר הפירושים השונים: למרות שהמילים "דצך עדש באחב" הן ראשי-תיבות בלבד, ולכאורה אין להם משמעות מילולית, אף על פי כן בכל ההגדות40 הן מנוקדות באופן זהה – "דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב" – כאילו היו מילים בעלות משמעות!

לסיום...

נאמרו עוד לא מעט פירושים לסימנו של רבי יהודה, כולל כאלה המבוססים על תורת הסוד והקבלה41, ובמרוצת הדורות נקשרו אליו גם כמה אגדות וסיפורים, כמו הסיפור הזה. מנעד הפירושים הרחב שנפרש בפנינו הוא אפוא טעימה בלבד מטעמה העשיר והמופלא של פרשנות ההגדה של פסח, ו"כל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח"42.