אהֵיכָן מַנִּיחִין תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ? מַנִּיחִין אוֹתָן עַל הַקָדְקֹד, שֶׁהוּא סוֹף הַשֵּׂעָר שֶׁכְּנֶגֶד הַפָּנִים; וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁמוֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס בּוֹ. וְצָרִיךְ לְכַוֵּן אוֹתָם בְּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בֵּין הָעֵינָיִם. וְיִהְיֶה הַקֶשֶׁר בְּגּוֹבַהּ הָעֹרֶף, שֶׁהוּא סוֹף הַגֻּלְגֹלֶת.
בוְשֶׁל יָד – קוֹשֵׁר אוֹתָהּ עַל שְׂמֹאלוֹ עַל הַקִּבֹּרֶת, וְהוּא הַבָּשָׂר (התופח) [הַתָּפוּחַ] שֶׁבַּמַּרְפֵּק, שֶׁבֵּין פֶּרֶק הַכָּתֵף וּבֵין פֶּרֶק הַזְּרוֹעַ; שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁהוּא מְדַּבֵּק מַרְפְּקוֹ לִצְלָעָיו – תִּהְיֶה תְּפִלָּה כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְנִמְצָא מְקַיֵּם וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל לְבָבֶךָ (דברים ו, ו).
גהַמַּנִּיחַ תְּפִלָּה שֶׁל יָד עַל פַּס יָדוֹ; אוֹ שֶׁל רֹאשׁ עַל מִצְחוֹ – הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ צְדוֹקִים. הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה כֶּאֱגוֹז – אֵין בָּהּ מִצְוָה כְּלָל. אִטֵּר מַנִּיחַ תְּפִלִּין בִּימִינוֹ, שֶׁהוּא שְׂמֹאל שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו – מַנִּיחַ אוֹתָהּ בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהוּא שְׂמֹאל כָּל אָדָם. וּמְקוֹם קְשִׁירַת הַתְּפִלִּין וּמְקוֹם הַנָּחָתָן – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לְמָדוּם.
דתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל יָד, וְשֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁתֵּי מִצְוֹת, זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְכֵיצַד מְבָרְכִין? עַל שֶׁל רֹאשׁ מְבָרֵךְ: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין; וְעַל שֶׁל יָד מְבָרֵךְ: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִּיחַ תְּפִלִּין.
הבַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהִנִּיחַ אַחַת מֵהֶן; אֲבָל אִם הִנִּיחַ שְׁתֵּיהֶן – מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת, וְהִיא: לְהָנִּיחַ תְּפִלִּין; וְקוֹשֵׁר שֶׁל יָד וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ. וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁל יָד.

משנה תורה להרמב"ם

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.

ומִי שֶׁבֵּרַךְ לְהָנִּיחַ תְּפִלִּין וְקָשַׁר תְּפִלִּין שֶׁל יָד – אָסוּר לוֹ לְסַפֵּר וַאֲפִלּוּ לְהָשִׁיב שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, עַד שֶׁיַּנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ. וְאִם שָׂח, הֲרֵי זוֹ עֲבֵרָה; וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה שְׁנִיָּה – עַל מִצְוַת תְּפִלִּין, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ.
זתְּפִלִּין כָּל זְמַן שֶׁמַנִּיחָן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וַאֲפִלּוּ חוֹלֵץ וְלוֹבֵשׁ כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם. וְכָל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן – מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָן; לְפִיכָךְ: צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁל יָד אַחַר הַנָחָה עַל הַקִּבֹּרֶת, קֹדֶם קְשִׁירָתָן, שֶׁקְשִׁירָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּתָן.
חכְּשֶׁחוֹלֵץ אָדָם תְּפִלָּיו לְהַצְנִיעָן בִּכְלִי – לֹא יַנִּיחַ שֶׁל יָד מִלְמַטָּה וְשֶׁל רֹאשׁ מִלְמַעְלָה. מִפְּנֵי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה לְלוֹבְשָׁן – יִפְגַע בְּשֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה, וְנִמְצָא שֶׁמַנִּיחָהּ וּמוֹצִיא שֶׁל יָד לְפִי שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין שֶׁל רֹאשׁ קֹדֶם שֶׁל יָד; וְאָסוּר לָאָדָם לְהַנִּיחַ מִצְוָה וְלַעֲבוֹר מִמֶּנָּה לְמִצְוָה אַחֶרֶת, אֶלָּא מִצְוָה שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ שֶׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה, בָּהּ הוּא מִתְעַסֵּק. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַנִּיחַ שֶׁל יָד לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּפְגַע בָּהּ תְּחִלָּה וְיִלְבַּשׁ עַל הַסֵּדֶר.
טכְּלִי שֶׁהֱכִינוֹ לְהַנִּיחַ בּוֹ תְּפִלִּין וְהִנִּיחָם בּוֹ – נִתְקַדֵּשׁ וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ בְּדִבְרֵי חוֹל. הֱכִינוֹ וְלֹא הִנִּיחַ בּוֹ, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ בּוֹ עֲרַאי וְלֹא הֱכִינוֹ – לֹא נִתְקַדֵּשׁ וַהֲרֵי הוּא חוֹל כְּמוֹ שֶׁהָיָה. וְאָסוּר לִתְלוֹת אֶת הַתְּפִלִּין, בֵּין בָּרְצוּעָה בֵּין בַּתְּפִלָּה עַצְמָהּ; אֲבָל תּוֹלֶה הוּא אֶת הַכִּיס שֶׁהַתְּפִלִּין מֻנָּחִין בּוֹ.
יזְמַן הַנָּחַת הַתְּפִלִּין בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. שֶׁנֶּאֱמַר: 'מִיָּמִים יָמִימָה' (שמות יג, י); 'חֻקָה' זוֹ – הִיא מִצְוַת תְּפִלִּין. וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְאוֹת (שמות שם, ט) – וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן עַצְמָן 'אוֹת'.
וּמֵאֵימָתַי זְמַן הַנָּחָתָן? מִשֶׁיִרְאֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַּכִּירֵהוּ, עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה.
יאמִי שֶׁהִנִּיחַ תְּפִלִּין קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה וְחָשְׁכָה עָלָיו; אֲפִלּוּ הֵן עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה מֻתָּר. וְאֵין מוֹרִין דָּבָר זֶה לָרַבִּים, אֶלָּא מְלַמְּדִין אֶת הַכֹּל שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ תְּפִלִּין עֲלֵיהֶן בַּלַּיְלָה, אֶלָּא יַחַלְצוּ אוֹתָן מִשֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה.
וְכָל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין לְכַתְּחִלָּה אַחַר שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה – עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָה הַזֹּאת וְגוֹ' מִיָּמִים יָמִימָה' (שמות יג, י).
יבהָיָה בָא בַּדֶּרֶךְ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְשָׁקְעָה עָלָיו הַחַמָּה וְקִדֵשׁ הַיוֹם – מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְחוֹלֵץ. הָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְקִדֵּשׁ עָלָיו הַיוֹם – מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְחוֹלֵץ. וְאִם יֵשׁ בַּיִת סָמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁמִשְׁתַּמְרִין בּוֹ – מַנִּיחָן שָׁם. וְאִם לֹא חָלַץ תְּפִלָּיו מִשֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מָקוֹם לְשָׁמְרָן, וְנִמְצְאוּ עָלָיו כְּדֵי לְשָׁמְרָן – מֻתָּר.
יגכָּל הַפָּטוּר מִקְרִיאַת שְׁמַע, פָּטוּר מִן הַתְּפִילִין.
קָטָן שֶׁיוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר תְּפִילָיו - אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִילִין, כְּדֵי לְחַנְכוֹ בְּמִצְוֹת.
חוֹלֵי מֵעַיִים, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמוֹר אֶת נְקָבָיו אֶלָא בְצַעַר - פָּטוּר מִן הַתְּפִילִין; וְכָל הַטְמֵאִין, כּוּלָן חַיָיבִין בִּתְפִילִין כִּטְהוֹרִין.
מִצְטַעֵר, וּמִי שֶׁאֵין דַעְתּוֹ נְכוֹנָה וּמְיוּשֶׁבֶת עָלָיו - פָּטוּר מִן הַתְּפִילִין: שֶׁהַמֵנִיח תְּפִילִין, אָסוּר לוֹ לְהָסִיחַ דַעְתּוֹ מֵהֶן.
כּוֹהַנִים בִּשְׁעַת הָעַבוֹדָה, וּלְוִיִים בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִין שִׁיר עַל הַדוּכָן, וְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת מַעַמָדָן בַּמִקְדָשׁ - פְּטוּרִין מִן הַתְּפִילָה, וּמִן הַתְּפִילִין.
ידחַיָּב אָדָם לְמַשְּׁמֵשׁ בִּתְפִלָּיו כָּל זְמַן שֶׁהֵם עָלָיו, שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. שֶׁקְּדֻשָּׁתָן גְּדוֹלָה מִקְדֻּשַּׁת הַצִּיץ; שֶׁהַצִּיץ אֵין בּוֹ אֶלָּא שֵׁם אֶחָד, וְאֵלּוּ – יֵשׁ בָּהֶם אֶחָד וְעֶשְׂרִים שֵׁם שֶׁל יוּ"ד הֵ"א בְּשֶׁל רֹאשׁ, וּכְמוֹתָן בְּשֶׁל יָד.
טותְּפִלִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי – שֶׁיִּזָהֵר שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְמַטָּה כָּל זְמַן שֶׁהֵם עָלָיו. לְפִיכָךְ, אָסוּר לִישַׁן בָּהֶם לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עֲרָאי; אֶלָּא אִם הִנִּיחַ עֲלֵיהֶן סוּדָר וְלֹא הָיְתָה עִמּוֹ אִשָּׁה – יָשֵׁן בָּהֶם שְׁנַת עֲרָאי. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה, מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב וְיָשֵׁן.
טזהָיוּ תְפִלָּיו כְּרוּכִין בְּיָדוֹ – מֻתָּר לִישַׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בָּהֶם אֶלָּא אֲכִילַת עֲרָאי; אֲבָל אִם נִכְנַס לִסְעֻדַּת קֶבַע – חוֹלְצָן וּמַנִּיחָן עַל שֻׁלְחָנוֹ עַד שֶׁיִּטֹּל יָדָיו וְאַחַר כָּךְ יַנִּיחֵם. וִיבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ וְהוּא לָבוּשׁ בָהֶן.
יזהָיָה לָבוּשׁ תְּפִלִּין וְהֻצְרַךְ לְבֵית הַכִסֵּא – לֹא יַנִּיחַ הַתְּפִלִּין בַּחוֹרִין הַסְּמוּכִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִכָּנֵס; שֶׁמָּא יִטְּלֻם עוֹבְרֵי דְּרָכִים.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? אֲפִלּוּ הֻצְרַךְ לְהַשְׁתִּין מַיִם – חוֹלֵץ תְּפִלָּיו בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, וְגּוֹלְלָן בְּבִגְדוֹ כְּמִין סֵפֶר תּוֹרָה, וְאוֹחֲזָן בִּימִינוֹ כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְיִזָּהֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא רְצוּעָה יוֹצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ טֶפַח, וְנִכְנָס וְעוֹשֶׂה צְרָכָיו. וּכְשֶׁיֵּצֵא, מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִבֵּית הַכִּסֵּא וְלוֹבְשָׁן.
יחבַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּבֵית הַכִּסֵּא הַקָבוּעַ, שֶׁאֵין נִיצוֹצוֹת נִתָּזוֹת עָלָיו. אֲבָל בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי – לֹא יִכָּנֵס בָּהֶן כְּשֶׁהֵם גְּלוּלִים; אֶלָּא חוֹלֵץ אוֹתָן וְנוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ לְשָׁמְרָן. וְאֵין מֵי רַגְלַיִם כָּלִין אֲפִלּוּ בְּבֵית הַכִּסֵּא קָבוּעַ אֶלָּא בִּישִׁיבָה. וְאִם הָיָה עָפָר תָּחוּחַ – אֲפִלּוּ בַעֲמִידָה. הָיָה בְמָקוֹם קָשֶׁה – יַעֲמוֹד בִּמְקוֹם מִדְרוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנָּתְּזוּ נִיצוֹצוֹת עָלָיו.
יטהָיָה לָבוּשׁ בִּתְפִלִּין וְהֻצְרַךְ לְבֵית הַכִּסֵּא לְעֵת עֶרֶב וְלֹא נִשְׁאָר מִן הַיוֹם כְּדֵי לְלָבְשָׁן אַחַר שֶׁיֵּצֵא – לֹא יִכָּנֵס בָּהֶם גְּלוּלִים בְּבִגְדוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהַשְׁתִּין מַיִם בְּבֵית הַכִּסֵּא קָבוּעַ. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? חוֹלְצָן וּמַנִּיחָן בְּכִלְיָן אִם הָיָה בּוֹ טֶפַח; אוֹ בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ כִּלְיָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ טֶפַח; וְאוֹחֵז הַכְּלִי בְּיָדוֹ וְנִכְנָס.
וְכֵן אִם הֻצְרַךְ בַּלַּיְלָה – מַנִּיחָן בִּכְלִי, וְאוֹחֵז הַכְּלִי בְּיָדוֹ וְנִכְנָס.
כשָׁכַח וְנִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא וְהוּא לָבוּשׁ תְּפִלִּין; מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִגְמוֹר עַמּוּד רִאשׁוֹן וְיוֹצֵא וְחוֹלֵץ. אַחַר כָּךְ נִכְנָס וְעוֹשֶׂה צְרָכָיו. שֶׁאִם יַפְסִיק בְּעַמּוּד רִאשׁוֹן בֵּין בִּגְּדוֹלִים בֵּין בִּקְטַנִּים – יָבוֹא לִידֵי חֳלָאִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סַכָּנָה גְּדוֹלָה.
כאשָׁכַח וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּתְּפִלִּין – הֲרֵי זֶה לֹא יֹאחַז לֹא בִרְצוּעָה וְלֹא בַקְּצִיצָה עַד שֶׁיִּטּוֹל יָדָיו וְיִטְּלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת.
כבהַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ: מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין לְבוּשִׁין – מֻתָּר לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין. וּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין שָׁם מִקְצָתָן עֲרֻמִּים וּמִקְצָתָן לְבוּשִׁין – אֵינוֹ חוֹלֵץ תְּפִלָּיו וְאֵינוֹ מַנִּיחַ שָׁם תְּפִלִּין לְכַתְּחִלָּה. וּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים עֲרֻמִּים חוֹלֵץ תְּפִלָּיו, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ.
כגלֹא יְהַלֵּךְ אָדָם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל קֶבֶר – צָרִיךְ לַחֲלוֹץ תְּפִלָּיו עַד שֶׁיַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת. וְלֹא יִלְבַּשׁ אָדָם תְּפִלִּין עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ וְיִלְבַּשׁ בְּגָדָיו.
הַנּוֹשֵׂא מַשְּׂאוֹי עַל רֹאשׁוֹ – חוֹלֵץ תְּפִלָּיו שֶׁל רֹאשׁ עַד שֶׁיָּסִיר הַמַשְׂאוֹי מֵעָלָיו.
וַאֲפִלּוּ מִטְפַּחַת אָסוּר לְהַנִּיחַ עַל הָרֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין. אֲבָל צוֹנֵף הוּא מִצְנַפְתּוֹ עַל תְּפִלָּיו.
כדבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה – אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ מִטָּתוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם; אוֹ יַנִּיחֵם בִּכְלִי וְיַנִּיחַ הַכְּלִי בִּכְלִי אַחַר שֶׁאֵינוֹ כִּלְיָן.
אֲבָל אִם הָיָה הַכְּלִי הַשֵּׁנִי מְזֻמָּן לָהֶם – אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה כֵּלִים כִּכְלִי אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִין.
וְאִם הִנִּיחָן כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי – מֻתָּר לְהַנִּיחָן תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו בֵּין כַּר לְכֶסֶת שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ כְּדֵי לְשָׁמְרָן, וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בַּמִּטָּה.
כהקְדֻשַּׁת תְּפִלִּין (קדשתן) [קְדֻשָּׁה] גְּדוֹלָה הִיא. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וְעַל זְרוֹעוֹ – הוּא עָנָיו וִירֵא שָׁמַיִם וְאֵינוֹ נִמְשַׁךְ בִּשְׂחוֹק וּבְשִׂיחָה בְּטֵלָה וְאֵינוֹ מְהַרְהֵר מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת אֶלָּא מְפַנֶּה לִבּוֹ בְּדִבְרֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק.
לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹתָן עָלָיו כָל הַיוֹם; שֶׁמִצְוָתָן כָּךְ הִיא.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַב תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָדוֹשׁ, שֶׁכָּל יָמָיו לֹא רָאוּהוּ שֶׁהָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה אוֹ בְּלֹא צִיצִית אוֹ בְּלֹא תְפִלִּין.
כואַף עַל פִּי שֶׁמִצְוָתָן לְלָבְשָׁן כָּל הַיוֹם – בִּשְׁעַת תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַכֹּל.
אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְפִלִּין, כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ.
וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין עוֹבֵר בִּשְׁמוֹנֶה עֲשֵׂה, שֶׁהֲרֵי בְאַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת צִוָּה עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְעַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד.
וְכָל הָרָגִיל בִּתְפִלִּין מַאֲרִיךְ יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר 'ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ' (ישעיה לח, טז).