אכֵּיצַד כּוֹתְבִין אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ? כּוֹתְבִין אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת עַל אַרְבַּע קְלָפִין וְגוֹלְלִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדּוֹ, וּמַנִּיחִין אוֹתָן בְּאַרְבַּע בָּתִּים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בְּעוֹר אֶחָד. וְשֶׁל יַד – כּוֹתְבִין אוֹתָן הָאַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת בְּאַרְבַּע דַּפִּין עַל קְלָף אֶחָד; וְגוֹלְלוֹ כְּמִין סֵפֶר תּוֹרָה מִסּוֹפוֹ לִתְחִלָּתוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּבַיִת אֶחָד.
בוְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּפַּרְשִׁיּוֹת; שֶׁאִם עָשָׂה הַסְּתוּמָה פְּתוּחָה אוֹ הַפְּתוּחָה סְתוּמָה – פְּסָלָן. וּשְׁלשֶׁת הַפַּרְשִׁיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כֻּלָּן פְּתוּחוֹת, וּפָרָשָׁה אַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' – סְתוּמָה.
גוְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּמָלֵא וְחָסֵר, עַד שֶׁיִּהְיוּ אַרְבַּעְתָּן כְּתוּבוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה הַבָּדוּק; שֶׁאִם כָּתַב הֶחָסֵר מָלֵא – פָּסוּל עַד שֶׁיִּמְחַק הַיֶּתֶר; וְאִם כָּתַב הַמָלֵא חָסֵר – פָּסוּל וְאֵין לוֹ תַּקָנָה.
וְאֵלּוּ הֵן הַחֲסֵרוֹת וְהַמְּלֵאוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ:
דפָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר – מָלֵא. זָכוֹר מָלֵא. בְּחֹזֶק חָסֵר. הוֹצִיא מָלֵא. יֹצְאִים חָסֵר וָא"ו. יְבִיאֲךָ מָלֵא. וְהָאֱמֹרִי חָסֵר. וְהַיְבוּסִי מָלֵא. לַאֲבֹתֶיךָ חָסֵר וָא"ו. הָעֲבֹדָה חָסֵר. מַצֹּת חָסֵר. הַשְּׁבִיעִי מָלֵא. מַצּוֹת מָלֵא. שְׂאֹר חָסֵר. גְּבֻלֶּךָ חָסֵר. בַּעֲבוּר מָלֵא. לְאוֹת מָלֵא. וּלְזִכָּרוֹן מָלֵא. עֵינֶיךָ מָלֵא. תּוֹרַת מָלֵא. הוֹצִאֲךָ חָסֵר יוּ"ד. הַחֻקָה חָסֵר. לְמוֹעֲדָהּ מָלֵא.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
הפָּרָשָׁה שְׁנִיָּה: וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ – חָסֵר יוּ"ד. וְלַאֲבֹתֶיךָ – חָסֵר וָא"ו. חֲמֹר חָסֵר. בְּכוֹר מָלֵא. בְּחֹזֶק חָסֵר. הוֹצִיאָנוּ מָלֵא. וַיַהֲרֹג חָסֵר. בְּכוֹר מָלֵא. מִבְּכֹר חָסֵר. וְעַד בְּכוֹר מָלֵא. זֹבֵחַ חָסֵר וָא"ו. וְכָל בְּכוֹר מָלֵא. לְאוֹת מָלֵא. יָדְכָה כָּתוּב בְּהֵ"א. וּלְטוֹטָפֹת חָסֵר וָא"ו תִּנְיָנָא. עֵינֶיךָ מָלֵא. בְּחֹזֶק חָסֵר. הוֹצִיאָנוּ מָלֵא.
ופָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית: שְׁמַע – עַיִ"ן שֶׁל שְׁמַע גְּדוֹלָה; דַּלֶ"ת שֶׁל אֶחָד גְּדוֹלָה. מְאֹדֶךָ חָסֵר. לְבָנֶיךָ מָלֵא. בְּבֵיתֶךָ בְּלֹא יוּ"ד שְׁנִיָּה. וּבְקוּמֶךָ מָלֵא. לְאוֹת מָלֵא. יָדֶךָ חָסֵר. לְטֹטָפֹת חָסֵר שְׁנֵי וָאוִי"ן. עֵינֶיךָ מָלֵא. מְזֻזוֹת חָסֵר וָא"ו רִאשׁוֹנָה. בֵּיתֶךָ בְּלֹא יוּ"ד שְׁנִיָּה. וּבִשְׁעָרֶיךָ מָלֵא.
זפָּרָשָׁה רְבִיעִית: וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ חָסֵר. מִצְוֹתַי בְּוָא"ו אֶחָת. יוֹרֶה מָלֵא. וּמַלְקוֹשׁ מָלֵא. וְתִירשְׁךָ חָסֵר וָא"ו. וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מָלֵא. יְבוּלָהּ מָלֵא. הַטֹּבָה חָסֵר. נֹתֵן חָסֵר. אֹתָם חָסֵר. לְאוֹת מָלֵא. לְטוֹטָפֹת חָסֵר וָא"ו שְׁנִיָּה. עֵינֵיכֶם מָלֵא. אֹתָם חָסֵר. בְּבֵיתֶךָ בְּלֹא יוּ"ד שְׁנִיָּה. וּבְקוּמֶךָ מָלֵא. מְזוּזוֹת מָלֵא. בֵּיתֶךָ בְּלֹא יוּ"ד שְׁנִיָּה. וּבִשְׁעָרֶיךָ מָלֵא. לַאֲבֹתֵיכֶם חָסֵר וָא"ו.
חוְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּתָּגִין שֶׁל אוֹתִיּוֹת, וְהֵן כְּמוֹ זַיְּנִין זְקוּפוֹת [עַל הָאוֹתִיּוֹת] (שֶׁיֵשׁ לָהֶן תַּג) – כְּמוֹ שֶׁהֵן כְּתוּבִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה.
וְאֵלּוּ הֵן הָאוֹתִיּוֹת הַמְתֻיָּגוֹת שֶׁבְּאַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ:
טפָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה יֵשׁ בָּהּ אוֹת אַחַת בִּלְבָד, וְהִיא מֵ"ם סְתוּמָה שֶׁל 'מִיָּמִים' – עָלֶיהָ שָׁלשׁ זַיְנִי"ן.
פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה יֵשׁ לָהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, וְכָל אַחַת מֵהֶן הֵ"א, וְעַל כָּל הֵ"א מֵחֲמִשְׁתָּן אַרְבַּע זַיְנִי"ן. וְהֵן: הֵ"א שֶׁל 'וּנְתָנָהּ'. וְהֵ"א רִאשׁוֹנָה וְהֵ"א אַחֲרוֹנָה שֶׁל 'הִקְשָׁה'. וְהֵ"א שֶׁל 'וַיַהֲרֹג' וְהֵ"א שֶׁל 'יָדְכָה'.
פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: קוּ"ף שֶׁל 'וּבְקוּמֶךָ' יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלשׁ זַיְנִי"ן וְקוּ"ף שֶׁל 'וּקְּשַׁרְתָּם' יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלשׁ זַיְנִי"ן. וְטֵי"ת טֵי"ת פֵ"א שֶׁל 'לְטֹטָפֹת' – עַל כָּל אוֹת מִשְּׁלָשְׁתָּן אַרְבַּע זַיְנִי"ן.
פָּרָשָׁה רְבִיעִית – יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת: פֵ"א שֶׁל וְאָסַפְתָּ – יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלשׁ זַיְנִי"ן. וְתָּי"ו שֶׁל וְאָסַפְתָּ יֵשׁ עָלֶיהָ זַיִּ"ן אַחַת. וְטֵי"ת טֵי"ת פֵ"א שֶׁל לְטוֹטָפֹת עַל כָּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן אַרְבַּע זַיְנִי"ן.
כָּל הָאוֹתִיּוֹת הַמְתֻיָּגוֹת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה.
וְאִם לֹא עָשָׂה הַתָּגִין אוֹ הוֹסִיף וְגָרַע בָּהֶן לֹא פָּסַל.
יהַלּוֹקֵחַ תְּפִלִּין מִמִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה – צָרִיךְ לְבָדְקָן. לָקַח מִמֶּנּוּ מֵאָה קְצִיצוֹת – בּוֹדֵק מֵהֶן שָׁלשׁ קְצִיצוֹת: אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד; אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ. אִם מְצָאָם כְּשֵׁרִים – הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ וַהֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרִים וְאֵין הַשְּׁאָר צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְאִם לְקָחָם צְבָתִים צְבָתִים כֻּלָּן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה, שֶׁחֶזְקַת הַצְבָתִים מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְקוּחִים.
יאהַכּוֹתֵב תְּפִלִּין בִּכְתָב יָדוֹ, אוֹ שֶׁלְּקָחָן מִן הַמֻּמְחֶה אוֹ מִשְּׁאָר אָדָם וּבְדָקָן וְהֶחֱזִירָן לְעוֹרָן – לְעוֹלָם אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָדְקָם פַּעַם אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, כָּל זְמַן שֶׁחִפּוּיָן שָׁלֵם – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא נִמְחֲקָה אוֹת מִתּוֹכָן אוֹ שֶׁנִּקְּבָה; הִלֵּל הַזָּקֵן הָיָה אוֹמֵר: 'אֵלּוּ – מִשֶּׁל אֲבִי אִמָּא'.
