אכָּל תַּלְמִיד חָכָם - מִצְוָה לְהַדְּרוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" - "זָקֵן"' זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה. וּמֵאֵימָתַי חַיָּבִין לַעֲמֹד מִפָּנָיו? מִשֶׁיִּקְרַב מִמֶּנּוּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיַּעֲבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו.
באֵין עוֹמְדִין מִפָּנָיו לֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּקוּם וְהָדַרְתָּ" - קִימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הִדּוּר. וְאֵין בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת חַיָּבִין לַעֲמֹד מִפְּנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּקוּם וְהָדַרְתָּ" - מַה הִדּוּר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס אַף קִימָה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס.
וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יַעֲצִים עֵינָיו מִן הֶחָכָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ עַד שֶׁלֹּא יַעֲמֹד מִפָּנָיו? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ" - הָא, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַלֵּב - נֶאֱמַר בּוֹ: "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ".
גאֵין רָאוּי לֶחָכָם שֶׁיַּטְרִיחַ אֶת הָעָם וְיַכְוִין עַצְמוֹ לָהֶם כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ מִפָּנָיו אֶלָּא יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה וּמִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחֵן לַעֲמֹד. וְהַחֲכָמִים הָיוּ מַקִּיפִין וְהוֹלְכִין בַּדֶּרֶךְ הַחִיצוֹנָה שֶׁאֵין מַכִּירֵיהֶן מְצוּיִין שָׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּם.
דרוֹכֵב הֲרֵי הוּא כִּמְהַלֵּךְ - וּכְשֵׁם שֶׁעוֹמְדִים מִפְּנֵי הַמְּהַלֵּךְ כָּךְ עוֹמְדִין מִפְּנֵי הָרוֹכֵב.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
השְׁלשָׁה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בַּדֶּרֶךְ - הָרַב בָּאֶמְצַע גָּדוֹל מִימִינוֹ וְקָטֹן מִשְּׂמֹאלוֹ.
והָרוֹאֶה חָכָם - אֵינוֹ עוֹמֵד מִפָּנָיו עַד שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, וְכֵיוָן שֶׁעָבַר יוֹשֵׁב. רָאָה אַב בֵּית דִּין - עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מִשֶּׁיִּרְאֶנּוּ מֵרָחוֹק מְלֹא עֵינָיו, וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב עַד שֶׁיַּעֲבֹר מֵאַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת.
רָאָה אֶת הַנָּשִׂיא - עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּתְכַּסֶּה מֵעֵינָיו. וְהַנָּשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל.
כְּשֶׁהַנָּשִׂיא נִכְנָס - כָּל הָעָם עוֹמְדִים וְאֵינָן יוֹשְׁבִין עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם 'שְׁבוּ!' כְּשֶׁאַב בֵּית דִּין נִכְנָס - עוֹשִׁין לוֹ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְעוֹמְדִין מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁנִּכְנָס וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּשְׁאָר הָעָם יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן.
זחָכָם שֶׁנִּכְנָס כֹּל שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת עוֹמֵד מִלְּפָנָיו אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַד שֶׁנִּכְנָס וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ.
בְּנֵי חֲכָמִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, בִּזְמַן שֶׁהָרַבִּים צְרִיכִים לָהֶן - מְקַפְּצִין עַל רָאשֵׁי הָעָם וְנִכְנָסִים לִמְקוֹמָם.
וְאֵין שֶׁבַח לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאַחֲרוֹנָה.
יָצָא לְצֹרֶךְ - חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.
בְּנֵי חֲכָמִים, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת לִשְׁמֹעַ - הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי אֲבִיהֶן; אֵין בָּהֶן דַּעַת לִשְׁמֹעַ - הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הָעָם.
חתַּלְמִיד שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ תָּמִיד אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲמֹד מִפָּנָיו אֶלָּא שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, שֶׁלֹּא יְהֵא כְבוֹדוֹ מְרֻבֶּה מִכְּבוֹד שָׁמַיִם.
טמִי שֶׁהוּא זָקֵן מֻפְלָג בְּזִקְנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָכָם - עוֹמְדִין לְפָנָיו.
וַאֲפִלּוּ הֶחָכָם שֶׁהוּא יֶלֶד עוֹמֵד בִּפְנֵי הַזָּקֵן הַמֻּפְלָג בְּזִקְנָה, וְאֵינוֹ חַיָּב לַעֲמֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהַדְּרוֹ.
וַאֲפִלּוּ זָקֵן גּוֹי - מְהַדְּרִין אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְנוֹתְנִין לוֹ יָד לְסָמְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" - כָּל שֵׂיבָה בְּמַשְׁמָע.
יתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵינָם יוֹצְאִין בְּעַצְמָן לַעֲשׂוֹת עִם כָּל הַקָּהָל בְּבִנְיָן וַחֲפִירָה שֶׁל מְדִינָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזּוּ בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאֵין גּוֹבִין מֵהֶן לְבִנְיַן הַחוֹמָה וְתִקּוּן הַשְּׁעָרִים וּשְׂכַר הַשּׁוֹמְרִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, וְלֹא לִתְשׁוּרַת הַמֶּלֶךְ.
וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתָן לִתֵּן הַמַּס: בֵּין מַס שֶׁהוּא קָצוּב עַל בְּנֵי הָעִיר בֵּין מַס שֶׁהוּא קָצוּב עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וְיָחֵלּוּ מְעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ וְשָׂרִים".
וְכֵן אִם הָיְתָה סְחוֹרָה לְתַלְמִיד חָכָם - מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִמְכֹּר תְּחִלָּה וְאֵין מַנִּיחִים אֶחָד מִבְנֵי הַשּׁוּק לִמְכֹּר עַד שֶׁיִּמְכֹּר הוּא. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ דִּין וְהָיָה עוֹמֵד בִּכְלָל בַּעֲלֵי דִּינִים הַרְבֵּה - מַקְדִּימִין אוֹתוֹ וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ.
יאעָוֹן גָּדוֹל הוּא לִבְזוֹת אֶת הַחֲכָמִים אוֹ לִשְׂנֹאתָן. לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁבָּזוּ בָהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו", כְּלוֹמַר: בּוֹזִים מְלַמְּדֵי דְבָרָיו.
וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרָה תוֹרָה: "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" - מְלַמְּדֵי חֻקּוֹתַי תִּמְאָסוּ. וְכָל הַמְּבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וַהֲרֵי הוּא בִּכְלָל "כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה".
יבאַף עַל פִּי שֶׁהַמְּבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁבִּזָּהוּ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים - חַיָּב נִדּוּי וּמְנַדִּים אוֹתוֹ בֵּית דִּין בָּרַבִּין, וְקוֹנְסִין אוֹתוֹ לִיטְרָא זָהָב בְּכָל מָקוֹם וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לֶחָכָם.
וְהַמְבַזֶּה אֶת הֶחָכָם בִּדְבָרִים אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָה מְנַדִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין וְהֵם מַתִּירִין אוֹתוֹ כְּשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל אִם הָיָה הֶחָכָם חַי, אֵין מַתִּירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶּה זֶה שֶׁנִּדּוּהוּ בִּשְׁבִילוֹ.
וְכֵן הֶחָכָם עַצְמוֹ מְנַדֶּה לִכְבוֹדוֹ לְעַם הָאָרֶץ שֶׁהִפְקִיר בּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה. וְאֵין מַתִּירִין לוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת הֶחָכָם; וְאִם מֵת הֶחָכָם, בָּאִין שְׁלשָׁה וּמַתִּירִין לוֹ.
וְאִם רָצָה הֶחָכָם לִמְחֹל לוֹ וְלֹא נִדָּהוּ - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
יגהָרַב שֶׁנִּדָּה לִכְבוֹדוֹ - כָּל תַּלְמִידָיו חַיָּבִין לִנְהֹג נִדּוּי בַּמְּנֻדֶּה. אֲבָל תַּלְמִיד שֶׁנִּדָּה לִכְבוֹד עַצְמוֹ - אֵין הָרַב חַיָּב לִנְהֹג בּוֹ נִדּוּי; אֲבָל כָּל הָעָם חַיָּבִין לִנְהֹג בּוֹ נִדּוּי.
וְכֵן מְנֻדֶּה לַנָּשִׂיא - מְנֻדֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל; מְנֻדֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל - אֵינוֹ מְנֻדֶּה לַנָּשִׂיא.
מְנֻדֶּה לְעִירוֹ - מְנֻדֶּה לְעִיר אַחֶרֶת; מְנֻדֶּה לְעִיר אַחֶרֶת - אֵינוֹ מְנֻדֶּה לְעִירוֹ.
ידבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל שֶׁבִּזָּה תַלְמִידֵי חֲכָמִים; אֲבָל מִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶם נִדּוּי, אֲפִלּוּ נִדָּהוּ קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל - חַיָּב הַנָּשִׂיא וְכָל יִשְׂרָאֵל לִנְהֹג בּוֹ נִדּוּי עַד שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה מִדָּבָר שֶׁנִּדּוּהוּ בִּשְׁבִילוֹ, וְיַתִּירוּ לוֹ.
עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים מְנַדִּין אֶת הָאָדָם, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן:
א) הַמְּבַזֶּה אֶת הֶחָכָם וַאֲפִלּוּ לְאַחַר מוֹתוֹ;
ב) הַמְּבַזֶּה שְׁלִיחַ בֵּית דִּין;
ג) הַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ עֶבֶד;
ד) מִי שֶׁשָּׁלְחוּ לוֹ בֵּית דִּין וְקָבְעוּ לוֹ זְמַן וְלֹא בָא;
ה) הַמְּזַלְזֵל בְּדָבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּדִבְרֵי תוֹרָה;
ו) מִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן;
ז) מִי שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ דָּבָר הַמַּזִּיק, כְּגוֹן: כֶּלֶב רַע אוֹ סֻלָּם רָעוּעַ - מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּסִיר הֶזֵּקוֹ;
ח) הַמּוֹכֵר קַרְקַע שֶׁלּוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים - מְנַדִּים אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו כָּל אֹנֶס שֶׁיָּבֹא מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ בַּעַל הַמֶּצֶר;
ט) הַמֵּעִיד עַל יִשְׂרָאֵל בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּעֵדוּתוֹ מָמוֹן שֶׁלֹּא כְדִין יִשְׂרָאֵל - מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם;
י) טַבָּח כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת וְנוֹתְנָן לְכֹהֵן אַחֵר - מְנַדִּים אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן;
יא) הַמְּחַלֵּל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִנְהָג;
יב) הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת;
יג) הַמַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה אוֹ לִשְׁבוּעָה בְּדִבְרֵי הֲבַאי;
יד) הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵּׁם;
טו) הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוּץ;
טז) הַמְּחַשֵּׁב שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ;
יז) הַמַּכְשִׁיל אֶת הָעִוֵּר;
יח) הַמְּעַכֵּב הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה;
יט) טַבָּח שֶׁיָּצְאָה טְרֵפָה מִתַּחַת יָדוֹ;
כ) טַבָּח שֶׁלֹּא בָדַק סַכִּינוֹ לִפְנֵי חָכָם;
כא) הַמַּקְשֶׁה עַצְמוֹ לָדַעַת;
כב) מִי שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְעָשָׂה בֵּינוֹ וּבֵינָהּ שֻׁתָּפוּת, אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן הַמְּבִיאִין לָהֶן לְהִזָּקֵק זֶה לָזֶּה. כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵית דִּין, מְנַדִּין אוֹתָם;
כג) חָכָם שֶׁשְּׁמוּעָתוֹ רָעָה;
כד) הַמְּנַדֶּה מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב נִדּוּי.
