בס"ד. ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)
יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא1. ומקשה כ"ק אדמו"ר מהר"ש במאמרו ד"ה זה לפני מאה שנה2 (שתוכנו נמצא גם במאמר דשנה שלפנ"ז3 ), דצריך להבין, איך יהי' התשלום גמול פחות במדריגה מן העבודה, עד שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, שעפ"ז נמצא התשלום גמול (חיי העוה"ב) פחות מן העבודה (תשובה ומע"ט בעוה"ז). וממשיך בהמאמר, שמעלת ענין תשובה ומעשים טובים בעוה"ז דוקא, יובן ע"פ מ"ש4 וארא אל אברהם אל יצחק גו' בא-ל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, דלכאורה אינו מובן, הרי כמ"פ נאמר שם הוי' אצל האבות (כפי שמביא בהמאמר כו"כ פסוקים), ואיך נאמר ושמי הוי' לא נודעתי להם. גם צריך להבין דיוק הלשון נודעתי, ולא הודעתי.
ב) וממשיך בהמאמר, שלהבין זה צריך להקדים מאמר רז"ל5 כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, כמ"ש6 ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ויש לומר בביאור שייכות מאמר רז"ל ברישא חשוכא והדר נהורא למ"ש וארא גו', דהנה, מ"ש וארא גו', הוא מענה הקב"ה על שאלת משה למה הרעותה לעם הזה7, ותוכן המענה הוא, שכיון שצריך להיות עתה (במתן תורה) הגילוי דשם הוי' (כמ"ש8 לכן אמור לבני ישראל אני הוי') שלא הי' אצל האבות (שהגילוי אליהם הי' בא-ל שדי, ולא בשם הוי'), צ"ל תחילה ההקדמה דהרעותה לעם הזה (גלות מצרים), ע"ד ברישא חשוכא, ורק לאח"ז יכול להיות הגילוי דשם הוי', והדר נהורא.
ומקשה בהמאמר9, למה ברישא חשוכא והדר נהורא10, הלא התהוות הכלים היו אחר התהוות האורות בעולם העקודים11 (שהוא ראשית ההשתלשלות, שהרי כללות סדר השתלשלות הוא עקודים נקודים וברודים), וכפי שמוסיף בהמאמר, שמהתעבות האורות נתהוו הכלים12. ויש לבאר מה שמביא ב' פרטים בהתהוות הכלים, אחר האורות, ומהתעבות האורות, שתחילה מבאר קדימת האורות להכלים בזמן (שהתהוות הכלים היתה אחר התהוות האורות), שענין הזמן למעלה הוא סיבה ומסובב13, ולאח"ז מוסיף ומבאר קדימת האורות להכלים גם במעלה, דכיון שהתהוות הכלים היא מהתעבות האורות, עכצ"ל, שהאורות הם למעלה במדריגה מהכלים. והיינו, שגם אילו יצוייר שבנוגע לזמן, סיבה ומסובב, היתה ההתהוות באופן אחר (שהכלים היו קודמים להאורות), מ"מ, כיון שהתהוות הכלים היא מהתעבות האורות, בהכרח לומר שהאורות הם במדריגה נעלית יותר מהכלים. ועפ"ז אינו מובן (כפי שמקשה בהמאמר, כנ"ל) למה ברישא חשוכא והדר נהורא.
ג) ומבאר על זה, שכל עיקר המשכת האור הי' רק בשביל הכלים, ואם לא הי' בדעת המאציל התהוות הכלים, לא הי' ממשיך האור כלל, נמצא, שאע"פ שבפועל, גילוי האור קדם, אבל במקור ושרש התהוות האור והכלי, הכלי קדם. וממשיך לבאר ענין זה ע"פ משל מאור שפע שכל הרב לכלי תלמידו המקבל ממנו, שכשעלה ברצון הרב להשפיע לו ההשגה, מוכרח הי' שיצוייר תחילה בהשגת הרב איכות אופן שכל התלמיד והשגתו את הסברא שישפיע לו כו', היינו, שהשערת כלי המקבל קודמת להשפעת אור השכל. ודוגמתו בנמשל הוא הקדמת הכלי במקור ושרש ההתהוות, שזהו הסדר דברישא חשוכא והדר נהורא.
ויש לומר שהטעם שמביא המשל דהשפעת הרב לתלמיד דוקא, הוא, לפי שהשפעת הרב לתלמיד היא השפעת השכל והחכמה, שדוגמתו בנמשל הוא ספירת החכמה, שלהיותה ראשית ההשתלשלות, נמשכים כל הענינים שבסדר השתלשלות כמו שהם בספירת החכמה, ויתירה מזה, שההמשכה בסדר השתלשלות אינה יכולה להיות באופן אחר מכמו שהוא בספירת החכמה שהיא ראשית ההשתלשלות. ולכן, המשל מרב שמשפיע לתלמיד השפעת החכמה (שדוגמתו בנמשל הוא ספירת החכמה, ראשית ההשתלשלות) באופן שהשערת כלי המקבל קודמת להשפעת אור השכל (ברישא חשוכא והדר נהורא), מורה על אופן ההמשכה בכל סדר ההשתלשלות עד למטה מטה, שכל הענינים שבסדר ההשתלשלות הם באופן דברישא חשוכא והדר נהורא, ועד שכן הוא הסדר גם בעוה"ז הגשמי, שהרי מארז"ל הנ"ל5 בא לבאר מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי, ועז"א כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
ד) אמנם עדיין צריך להבין, דלכאורה אין המשל דומה לנמשל, דבשלמא בהמשל, כיון שכלי התלמיד ישנם במציאות גם קודם השפעת שכל הרב, צריך הרב להשפיע לפי ערך כלי שכלו של התלמיד (שבאופן כזה דוקא תתקבל ההשפעה אצל התלמיד באופן פנימי, להיות יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות כו', כמ"ש בתניא14 ), ולכן מוכרח הרב למדוד ולשער כלי שכלו של התלמיד קודם ההשפעה. משא"כ למעלה, הי' יכול להיות גם באופן אחר, היינו, שיומשך האור תחילה, ואח"כ יתהוו כלים שיהיו כפי אופן האור, ומהו ההכרח שגם למעלה תהי' הקדמת השערת הכלים.
אך הענין הוא, שבאמת אין הכרח להיות התהוות הכלים באופן שההשערה שלהם תהי' קודמת להמשכת האור, אלא שעלה ברצונו ית' שתהי' השערת הכלים קודמת להמשכת האור, והמשל מהשפעת הרב לתלמיד אינו הסבר וביאור, אלא ראי' והוכחה בלבד, היינו, דכיון שאנו רואים שכן הוא למטה, ויודעים אנו שכל הענינים שלמטה נשתלשלו מהענינים שלמעלה, עכצ"ל, שכן הוא גם למעלה, אלא שלמעלה ה"ז (לא מפני ההכרח כו', כבמשל הרב והתלמיד, אלא) רק מפני שכך עלה ברצונו ית'. ויש לומר, שמטעם זה מדייק בהמאמר (גם בהמשל דרב ותלמיד) שהציור באיזה אופן יהי' השגת התלמיד כו', תלוי ברצון הרב כו'. אמנם, מזה גופא מובן עוד יותר גודל מעלת הכלים. כי, מאחר שלמעלה היתה יכולה להיות התהוות הכלים ע"י המשכת האור תחילה ללא קדימת השערת הכלים, ואעפ"כ עלה ברצונו ית' להיות קדימת השערת הכלים דוקא, ה"ז מורה ומדגיש עוד יותר גודל מעלת הכלים, שרצונו ית' שיהיו קודמים להמשכת האור. ועפ"ז י"ל, שעיקר ושלימות הגילוי, והדר נהורא, הוא, לא רק המשכת האורות בהכלים (לאחרי הקדמת השערת הכלים), אלא גם גילוי מעלת הכלים, שהשורש שלהם הוא למעלה משורש האורות.
ה) ועפ"ז יובן מ"ש וארא אל אברהם גו' בא-ל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם גו' לכן אמור לבני ישראל אני הוי', שכדי להיות גילוי שם הוי' דמ"ת, הוצרך להיות תחילה הענין דהרעותה לעם הזה, גלות מצרים, שזהו הסדר דברישא חשוכא והדר נהורא (כנ"ל ס"ב). והענין בזה, שאף שגם אצל האבות נאמר כמ"פ שם הוי', מ"מ, ה"ז רק שם הוי' דלתתא. דהנה, כתיב15 הוי' הוי', שהם ב' שמות הוי', הוי' דלתתא והוי' דלעילא16, ופסיק טעמא בגווייהו17, שיש ביניהם הפסק אמיתי, היינו, לא רק צמצום האור שיומשך דרך דלת, חלון או עכ"פ נקב18, אלא צמצום באופן של סילוק לגמרי, שזהו ההפסק שבין אוא"ס לעולמות, או למטה יותר, ההפסק שבין אצילות לבי"ע19. ועז"נ ברישא חשוכא והדר נהורא, שההפסק והסילוק שבין ב' שמות הוי' (פסיק טעמא בגווייהו), הו"ע דחשוכא, שעי"ז באים לגילוי שם הוי' דלעילא, שזהו"ע והדר נהורא. ובפרטיות יותר, ישנו הענין דברישא חשוכא והדר נהורא בשם הוי' דלתתא ובשם הוי' דלעילא גופא. דהנה, כתיב20 כי שמש ומגן הוי' אלקים, ששם אלקים הוא מגן ונרתק שמעלים על הגילוי דשם הוי'21. וענין זה הוא הן בשם הוי' דלתתא והן בשם הוי' דלעילא, היינו, שישנו שם אלקים כפי שהוא מגן ונרתק שמעלים על הגילוי דשם הוי' דלתתא, ולמעלה מזה, שם אלקים כפי שהוא מגן ונרתק שמעלים על הגילוי דשם הוי' דלעילא. ונמצא, שכללות הגילוי דשם הוי' לאחרי הקדמת ההעלם שע"י המגן ונרתק דשם אלקים, הן בנוגע לשם הוי' דלתתא והן בנוגע לשם הוי' דלעילא, הו"ע דברישא חשוכא והדר נהורא. וזהו שאצל האבות הי' רק גילוי שם הוי' דלתתא, היינו, שם הוי' ששייך לעולמות (שם הוי' המהווה)22, שזהו כענין א-ל שדי, שא' הפירושים בזה הוא23 שדי באלקותי לכל ברי'24. אבל אמיתית שם הוי', הוי' דלעילא, שבאין ערוך למעלה מהוי' דלתתא, הנה עז"נ ושמי הוי' לא נודעתי להם, שלא נתגלה להם בבחי' פנימיות, נודעתי דייקא, אלא בבחי' מקיף בלבד25. וענין זה (גילוי שם הוי' דלעילא בבחי' פנימיות) נתגלה במ"ת דוקא, לאחרי הקדמת גלות מצרים, שזהו"ע דברישא חשוכא והדר נהורא.
וכן הוא בעבודת האדם, שסדר העבודה הוא באופן דברישא חשוכא והדר נהורא. וענין זה הוא לא רק במי שחטא ופגם ועבר את הדרך, שהי' תחילה במעמד ומצב דחשוכא, ורק לאח"ז, ע"י עבודת התשובה, בא למעמד ומצב דנהורא, אלא גם במי שלא חטא מעולם, שהרי, אפילו צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים, כיון שלא יגיע למעלת דביקותו בה' בדחילו ורחימו בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה, ואין ערך ודמיון ביניהם כלל26, ה"ה במעמד ומצב דחשוכא לגבי מעמדו ומצבו קודם ירידתו למטה. אמנם, דוקא ע"י הירידה למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, וע"י ההתבוננות בהריחוק מאלקות שנעשה ע"י ירידתו למטה, שזהו"ע ההתבוננות בשפלות האדם וגדלות הא-ל27 (כמובא גם ברמב"ם28 ), אזי תתגבר התשוקה לצאת מההגבלות כו', ועי"ז מגיע לדרגא נעלית יותר, שזהו"ע והדר נהורא. וכללות הענין דברישא חשוכא והדר נהורא בעבודת האדם הו"ע מעלת עבודת התשובה, שישנה (לא רק במי שחטא ופגם כו', אלא) גם בצדיקים, שזהו"ע דמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא29. ובפרטיות יותר, ישנם ד' מדריגות בתשובה30, שהם כנגד31 ד' לשונות של גאולה32, וכנגד ד' המדריגות דהוי' ואלקים כפי שהם בהוי' דלתתא ובהוי' דלעילא (כנ"ל).
ו) וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, שמעלת ענין תשובה ומעשים טובים בעוה"ז דוקא, היא, שהם באופן דברישא חשוכא והדר נהורא, שעי"ז מתגלה (לא רק האור הנמשך בהכלים לאחרי הקדמת השערת הכלים, אלא גם) מעלת הכלים (ששרשם למעלה משורש האורות) שהקדימה שלהם היא מצד רצונו ית' (כנ"ל ס"ד), שלכן אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. והענין בזה, שחיי העוה"ב, שכר המצוות שניתן בג"ע, הוא מה שנהנין מזיו השכינה33, שאין זה אלא זיו והארה בלבד34. ולכן גדלה יותר מעלת התשובה ומעשים טובים בעוה"ז, שזהו"ע המצוה עצמה, שהוא בחי' רצון העליון עצמו שמתלבש בהם, שזהו"ע שכר מצוה מצוה35, ששכר מצוה היא המצוה עצמה36. וענין זה יתגלה לעתיד לבוא, באלף השביעי (שאז הוא עיקר קבלת השכר37 ), היינו, שנוסף לכך שגם אז יהי' הענין דנהנין מזיו השכינה, שזהו שכר הנשמות, יתוסף אז גם השכר עבור הגופים שקיימו המצוות38, שיהי' אז גילוי המצוה בעצמה, ובשביל זה יצטרכו הנשמות להתלבש בגופים34, כדי לקבל את הגילוי דהמצוה עצמה, שעל זה אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז דוקא. אלא שלזה צ"ל ענין התשובה, כאומרו תשובה ומעשים טובים, היינו, שכדי להיות המעשים דתומ"צ טובים ומאירים, יש צורך בהקדמת התשובה דוקא39. וכנ"ל שבפרטיות ישנם ד' מדריגות בתשובה, שהם כנגד ד' לשונות של גאולה, ועד שעל ידם מגיעים גם ללשון החמישי של גאולה, והבאתי אתכם אל הארץ גו'40, ובארץ ישראל גופא באים למעמד ומצב דפרזות תשב ירושלים41, היינו, שהענין דירושלים, שלימות היראה42, הוא באופן של גאולה, למעלה ממדידה והגבלה לגמרי (פרזות), ולא באופן שאין חומה כלל, אלא באופן שאני אהי' גו' חומת אש גו'43, אני דייקא44, ועד להגילוי דב"פ אני, כמ"ש45 אני אני הוא גו', שענין זה נעשה ע"י העבודה דהפצת המעיינות דפנימיות התורה חוצה, כמרומז במ"ש בהמשך הכתוב (אני אני הוא גו') מחצתי ואני ארפא, שרומז על ביטול המחיצה בין נגלה דתורה לפנימיות התורה46, שנעשית הבנה והשגה וידיעה באלקות (וידעתם כי אני הוי') כפי ששייך כשנמצאים עדיין בחשכת הגלות, ועי"ז לעת ערב יהי' אור47 (ברישא חשוכא והדר נהורא), בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
הוסיפו תגובה