בס"ד. שיחת יום א' פ' בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תש"ל.

– בין מנחה למעריב –

בלתי מוגה

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן קנקן משקה למארגני ה"פּאַראַד", על מנת לחלק לכל אלו שנטלו חלק בזה].

א. יש רשימה מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (שנדפסה בשנת תש"י)1, שהתוועדות חסידים בל"ג בעומר היתה נערכת בין מנחה למעריב (מצד כמה ענינים), וסיפר, שר' הלל מפּאַריטש האריך לבאר איך אפשר לערוך התוועדות בזמן זה – כיון שזה עדיין לפני מעריב וכו', כפי שכבר נדפסו פרטי הדברים.

וכן ראו גם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בל"ג בעומר בריגא2, שהאריך בענין זה, כאשר ההתוועדות שהתחילה לאחרי מנחה נתארכה ונמשכה לאח"ז.

ויהי רצון – והוא העיקר – שההתוועדות תפעל פעולתה, והפעולה תהי' למטה מעשרה טפחים, ובטוב הנראה והנגלה.

והרי זהו החידוש שבענין ההילולא דרשב"י – שאע"פ שענין ההילולא ישנו בכל הצדיקים, הרי זה רק למעלה, או בנוגע לצדיק בעצמו, משא"כ אצל רשב"י ישנו ענין ההילולא גם למטה, שלכן נקרא ל"ג בעומר "יום שמחתו" (כמובא בפע"ח3 ) – יום שמחה עם כל הפרטים שבזה (וכן שאר הענינים שבהם הוא מיוחד מכל הימים של כל השנה כולה) – בנוגע לעניני הנהגת בנ"י בעולם למטה.

ועוד זאת, שענינו של רשב"י הי' להמשיך בגלוי הענינים של פנימיות התורה ורזין דרזין, ועד להסרת המחיצה שבין פנימיות התורה ונגלה דתורה4 – שלכאורה צ"ל מחיצה ביניהם ע"פ תורה, כפי שמצינו במשנה5 כמה תנאים בנוגע לגילוי פנימיות התורה, ובלאה"כ אין מגלין, ואעפ"כ נהג רשב"י ללמד פנימיות התורה בגלוי.

ואע"פ שלימד זאת לתלמידיו, הרי הבהיר גם מיד שבדרא דעקבתא דמשיחא "יתפרנסון מהאי חיבורא דילך"6 – שזהו הספר (התורה) שלמד אז, וכיון ש"בכל יום יהיו בעיניך חדשים"7, ה"ה לומד זאת עכשיו עוה"פ מחדש,

ו"יפקון בי' מן גלותא ברחמי"8 – בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו,

ויקויים היעוד9 "כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" – לאחרי ש"אשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות"10, בקרוב ממש.

* * *

ב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י.

* * *

ג. ע"ד האמור לעיל שדוקא אצל רשב"י מצינו הענין המיוחד ד"הילולא דרשב"י", ועד שבזהר פ' ויחי11 הלשון הוא "הילולא רבא דר' שמעון", הנה עד"ז גם הענין המוזכר לעיל (במאמר12 ) ש"יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"13, מצינו [לא אצל אברהם ואחי' השילוני14 או יותם15 מצד עצמם, אלא] דוקא אצל רשב"י (ככל פרטי הדברים שבזה – כפי שרשב"י עצמו פוטר את העולם, או אם יצטרפו אליו כו'15).

וגם ענין זה יש לבאר ע"פ המבואר במאמר הנזכר לעיל16,

– מאמר קצר ביותר שנמצא בביכל שקבלתי בהשגחה פרטית בימים אלו [וזכור לטוב אותו האיש ששלח אותו: יהודה בן רייזל17 ]. ומזה שיש בו קיצורים, כמה מראי מקומות וגם ציונים למאמרים נוספים, נראה, קרוב לודאי, שזהו מאמר של הצמח-צדק (עם היותו בקיצור ביותר, ונחלק לסעיפים שהם קטנים בכמות), וכנראה, שרוב מאמרי ל"ג בעומר הבאים לאח"ז מבארים סעיפים אחדים מהמבואר במאמר זה בקיצור נמרץ.

ולדוגמא: האמור לעיל אודות החילוק בין הענינים כפי שהם מצד נפש או מצד רוח כו', והקשר עם המבואר באגה"ק – הנה לעת-עתה לא מצאתי במאמרים שבהם מדובר אודות ל"ג בעומר, מלבד במאמר זה (אע"פ ש"לא ראינו אינו ראי'"18 ).

ובכל אופן, הרי זה מהמאמרים היסודיים והראשונים שמבארים את ענינו של ל"ג בעומר בכל הנקודות שבו, ואילו במאמרים שלאח"ז מבאר כל מאמר נקודה אחת או שתים או כמה נקודות, אבל לא כל הנקודות בבת אחת – מצד גודל הענין בכמות וגם באיכות הנדרש לבאר את כל הנקודות; וכפי שמצינו בכמה ענינים שהובאו בתניא או בתורה אור או בלקוטי תורה, אשר, על שורות אחדות ופרטים אחדים שנתבארו בהם, נבנו מאמרים שלמים ע"י רבותינו נשיאינו הבאים לאח"ז וממלאי מקומם. –

שבו מבואר כללות הענין שפעל רשב"י ע"י ההילולא שלו – שענין ההילולא הוא לא רק למעלה, או אצל הצדיק בעצמו, אלא באופן שנפעל למטה, ועד שנעשה "יום שמחתו" למטה; ועפ"ז יש לבאר גם הדבר-פלא שרק אצל רשב"י מצינו שאמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין".

ובהקדמה – שבדרך כלל מבואר שזהו לפי שאצל רשב"י הי' צער המערה, והרי ענין זה הי' (לא בגלל עוונות שלו ח"ו, אלא) שייך לדור שלו, ולכן דוקא הוא הי' יכול לומר "יכול אני לפטור את כל העולם כו'".

אבל, אי משום הא, הרי מצינו כמה צדיקים שהיו בעלי יסורים גדולים ביותר, רח"ל, החל מר' אלעזר בנו של רשב"י, שהי' יחד עמו במערה. ואעפ"כ מזכיר רשב"י (במדרש14) את אברהם ואחי' השילוני, ולא את ר' אלעזר בנו (כפי שמזכירו בפיסקא שלאח"ז: "אנא וברי").

ולכן, ע"פ המבואר במאמר הנ"ל נראה לומר הביאור בזה (עכ"פ בדרך אפשר):

בדוגמת פעולת רשב"י בנוגע לענין ההילולא, שמה שנעשה אצל אחרים למעלה, ובנוגע להאדם העובד בעצמו, פעל רשב"י בעבודתו באופן שענינים אלו נמשכים בעולם למטה, ועד שנעשית שמחה לכל העולם כולו – נפעל כן גם בנוגע לענין הזכיות, שכל העולם כולו מקבל מהזכיות שלו; משא"כ הזכיות של צדיק אחר, שיכולים להגן (בנוגע להצדיק עצמו, או) רק מן הדין למעלה, ואילו רשב"י רצה "לפטור את כל העולם כולו מן הדין" – ענינים כפשוטם בעולם למטה.

ולכן, גם בשעה שמדברים בל"ג בעומר ענין שלכאורה אינו של זכות – ברור הדבר ש"כדאי הוא ר' שמעון בן יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק" (כפסק הגמרא בכ"מ19 ), ועאכו"כ כשנמצאים ב"שעת הדחק" כמו עכשיו20.

ד. ענין זה בא בהמשך להמדובר לעיל (בבוקר, בחוץ)21, שלא זה הי' הזמן המתאים לדבר בחריפות יותר; אבל, אי אפשר להשאיר באמצע הענין, ובפרט שזהו ענין שנוגע לפועל, וכפי שיתבאר לקמן22.

ובהקדם המדובר לעיל21, שבדרך כלל אף אחד לא יכול לפגוע ביהודי, אא"כ היהודי עצמו מניח איזה מקום פירצה, עכ"פ פירצה קטנה. – כל זמן ש"אתם הדבקים בה' אלקיכם"23, לא יכול אף אחד לפגוע בהם, כשם שאי אפשר לפגוע כביכול בהקב"ה עצמו כביכול, כיון שזוהי דביקות אמיתית; אבל כשנוצר איזה ענין של פירוד, ובפרט כשיהודי אומר שיש כח ל"לעומת-זה", וצריך להתחשב בכך – אזי נוצר מעמד ומצב שאודותיו נאמר בישעי'24 בנוגע לענינים שהם היפך הבנין והיפך כל עניני טוב: "ממך יצאו".

וע"ד שמצינו בגלות מצרים25, שהיו יהודים שרצו לשאת חן בעיני פרעה מלך מצרים, והשתתפו מרצונם בעבודת ליבון הלבנים (ענינים שהם היפך טבע בנ"י), וזו היתה ההתחלה לקושי השעבוד – ש"תוכן לבנים תתנו"26, כמו באותו יום שעשו זאת מרצונם מתוך הרחבה!

וענין זה הוא באופן הפכי מ"מצוה גוררת מצוה"27 (דכשם שישנו בצד הטוב, כמו"כ ישנו בצד ההיפך), כמ"ש רש"י בפרשת השבוע28, ובאופן שמ"חבלי השוא" יכולים לבוא אח"כ לידי "כעבותות העגלה"29 (שהרי אי אפשר שיתחיל מיד ב"עבותות העגלה") – שהתחילו בענינים קטנים לכאורה, דברים שלא נדרש להם הכשר מהשלחן-ערוך, וכאשר הזניחו ואיפשרו זאת, הרי זה גרר דבר חמור יותר, ועד ש"ויצא העגל הזה"30 – ענין שהוא היפך עבודת הקב"ה!

ה. ובנוגע לעניננו:

דובר כבר בארוכה בפורים31 ובאחרון של פסח32 ולאחרי זה33 – שקיבוץ יהודי הסכים לקבל חוק שאפשר לומר על גוי שהוא "יהודי" [אע"פ שתורת-אמת אומרת שהוא גוי, והגוי בעצמו אומר שהוא גוי, ואינו רוצה לקבל על עצמו את היהדות, אלא שרוצים לשדל ולהכריח אותו, וסוכ"ס הוא מתחרט, אבל בינתיים נשארת אצלו "תעודת זהות" שבה נרשם בתור יהודי, ושוב אין לו ברירה אחרת], ואלו שצריכים להגן על הדת, ישבו שם ולא התנגדו לכך.

בתחילה אמרו זאת אלו שטוענים נגדם שהם "חילונים" (אע"פ שהללו אינם חפצים ב"תואר" זה), אבל כשהכריז זאת אח"כ מישהו שטוען שהוא בא-כח של הדת, אזי החליטו שמוטב שיהא הקולר תלוי בצווארו של פלוני, ואליו יבואו בטענות, ויניחו להם.

ואם לא הי' די בכך – התחילו להרעיש שרבנים יאמרו שהדבר מקובל ע"פ שו"ע, כיון שהתחילו להשלות את עצמם שלא זו בלבד שאין זה חורבן בדת ישראל שלא הי' כמוהו, אלא זהו הישג ונצחון עבור יהדות!

זהו דבר שהוא שקר מוחלט וגמור, וכפי שיודע כל תינוק ברחוב שזהו חורבן הדת, ואעפ"כ, באים ומפרסמים בדפוס בכמה לשונות, שידעו שחוק זה הוא נצחון עבור הדת – כיון שהתחלת החוק הוא ש"יהודי הוא מי שנולד לאם יהודי'" (ולא די בכך שאביו יהודי), שכך הוא הדין בשולחן-ערוך, אבל כשמסיימים לאח"ז "או שנתגייר", ורוצים שיהי' כתוב "כהלכה" – עורכים מלחמה נגד זה, ואומרים בפירוש שיכול להיות גם גיור שלא כהלכה.

לכאורה נכון הדבר שחציו הראשון של הסעיף הוא ע"פ השולחן- ערוך, שמחלק בין אם יהודי' לאב יהודי, אבל אעפ"כ הרי זה ענין של עבודה-זרה – שיש בה שני סוגים: יש עבודה זרה באופן שלא רוצים כלל לחשוב על הקב"ה, אבל יש גם עבודה-זרה שנקראת "שיתוף", היינו, שמקבל את הקב"ה ביחד עם "עגל הזהב"... שהרי בשעה שעשו את עגל הזהב לא הכחישו את מציאותו של הקב"ה שהוציאם מארץ מצרים, ואמרו שישנו רק עגל הזהב [הם לא היו יכולים לומר זאת, שהרי זה עתה היו במתן-תורה, וראו את הקב"ה עם כל המרכבה שלו34 ], אלא היתה זו עבודה-זרה באופן של שיתוף: חצי סעיף – ע"פ השולחן-ערוך כרצון ה', וחצי סעיף השני – כרצון העבודה-זרה!

ו. ובכן: כאשר לוקחים ענין של לעומת-זה – אפילו מקליפת נוגה בלבד, שגם היא "קליפה", ועאכו"כ בנוגע לענינים שלמטה מזה – ואומרים שהוא נקרא בשם "יהודי" [היפך פסק התורה ש"כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי"35 ], אזי התחילה ה"פירצה" שגוי יוכל לפגוע, ובמדה עמוקה יותר; וכמו בפרשת השבוע (ובפירוש רש"י)36, שתחילת האזהרה היא בענינים קלים לפי ערך, ולאחרי כן, כשרואים שאין זה מועיל, אזי באים לענינים חמורים יותר.

וכאמור לעיל21, שרואים בפועל בהנהגת הגויים – שהם "כגרזן ביד החוצב בו"37 – שבמשך שנתיים וחצי ישבו מסביב לארץ ישראל גויים שטענו אמנם "הבה נתחכמה לו"38, אבל הדבר לא בא לידי פועל; ופתאום – מאז שהתחיל ה"רעש" אודות "מיהו יהודי", עד שהכריזו בקול גדול, שאם מדובר אודות גוי מרוסיא, אזי פותחים לו "דלת", ועושים עבורו הנחות וקולות מיוחדות יותר מאשר לגויים אחרים – התחילו הגויים להתערב בעניני ארץ-ישראל באופן שלא הי' כמוהו!

ועל זה התחילו לטעון שזה "מנהג העולם": כאשר גוי אחד מסתכסך עם גוי נוסף, וישנם חשבונות שונים בין השרים שלהם – אזי התוצאה היא שמחריפים את ההתקפות כו'.

אבל הרמב"ם פוסק שאין האמת כן – כאמור לעיל21 שהרמב"ם מפרש פסוק בפרשת השבוע (דבר שמצינו במקומות ספורים בלבד): "הוא שכתוב בתורה39 והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם וגו'", שפירוש הדברים (לא בתור מדרש אגדה או רמז), ש"אם .. יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות כו'"40, ובנדו"ד: מתאכזרים על חיי יהודים שנופלים רח"ל על גבולות ארץ ישראל, ארץ הקודש!

וכל זה למה – בגלל שלאחד יש "עקרון" ("פּרינציפּ") שרוצה להראות ששיטתו תנצח, והשני מתיירא לומר את האמת, שיודע שזה היפך מתורת-אמת ותורת-חיים, והשלישי טוען שלאו ענין דידי הוא, שהרי ישנו מישהו שהוא ה"בא-כח" של הדתיים, ועליו לעסוק בכך, ואילו הוא משוחרר מזה!

ז. וכאמור כמ"פ21, שכיון שהקב"ה יודע שיש עסק עם דור יתום, לכן מראה כל הענינים באופן גלוי, שלא יוכלו להכחישם, ועד"ז בנדו"ד, שרואים שאירע דבר שבשום אופן אי אפשר לומר שזהו "מנהג העולם" ו"נקרה נקרית", כיון שמצד מנהג העולם לא הי' צריך לקרות דבר כזה:

למרות שמאז שהתחיל ה"רעש" אודות "מיהו יהודי" התחילו הגויים להתערב בעניני ארץ ישראל (כנ"ל) – הי' זה עדיין בחשאי ובקטנות.

אבל לאח"ז אירע רח"ל מאורע ביום ששי האחרון41, שזהו ענין מבהיל, שאין לו מקום כלל במנהג העולם:

כולם מבינים שכאשר גוי רוצה לערוך מלחמה נגד ארץ ישראל, הנה לכל לראש ירצה לפגוע באיש צבא; הוא לא מתיירא שמא יפגע גם באזרח שאינו יכול להלחם, אבל, לא לפגוע באיש צבא, ולתת לו לעבור בבטחה, ולירות רק על ילדים קטנים – כפי שאירע ביום ששי, שלפני הילדים הקטנים עברו באותה דרך אנשי צבא, ולא פגעו בהם, ודוקא בשעה שעברו שם ילדים קטנים, שאינם יכולים להלחם ולירות, דוקא עליהם ירו ופגעו בהם – הרי זה דבר שאין לו מקום כלל בתכסיסי מלחמה, אפילו אצל גויים!

וכפי שרואים, שמיד לאחרי שאירע הדבר, התחילו הגויים להכריז שלא הם עשו זאת, שהרי הם לא היו יורים על ילדים קטנים!...

ובכן: על מקרה כזה אי אפשר לומר שום "ביאור" שזהו "מנהג העולם" ו"נקרה נקרית"!

ידוע, שבמאורע שקורה לאלו שהם לאחרי בר-מצוה, צריכים הם בעצמם לפשפש במעשיהם, אבל במאורע שקורה לתינוקות לפני בר-מצוה – צריכים לפשפש במעשיהם כל אלו שנמצאים באותה סביבה. ובנדו"ד, לא צריך כלל לחפש רחוק, כיון שידוע בבירור ("קלאָר אויפן טיש") מהי סיבת הדבר. – חושבים אם צריכים לשלוח מכתב או לא, אבל מה שלא עושים – הרי זה "לפשפש במעשיו": אולי צריך לתקן משהו בעצמו, ואז במילא יברח הגוי, או שעכ"פ לא יכנס בפנים, וימשיך להתנהג כפי שהתנהג לפני שנתיים וחצי.

ח. ולהעיר:

כיון שהקב"ה הוא "מאריך אף", ואע"פ שבסופו של דבר "גבה דילי'"42, הרי זה רק לאחרי זמן רב – יכולים לעשות חשבון: מהי המהירות?!... עברו חדשיים מאז שנתקבל החוק, ומהי המהירות כ"כ שצריכים מיד להרעיש על זה?!

אבל לא תופסים, שככל שעובר יום נוסף, נופל רח"ל עוד קרבן ועוד שני קרבנות, כך, שאין לדחות זאת, וכל יום שיקדימו – יחסכו קרבן!

– ישנם כאלו שרוצים דוקא למצוא מקום לדבר בתכסיסי מלחמה, אבל בעניננו אין מה לחפש בתכסיסי מלחמה; מדובר כאן אודות סכנת נפשות, וכשטוענים: מהי המהירות, ודוחים זאת למחר או מחרתיים – אירע ביום שישי מאורע שלא הי' דוגמתו עד עתה!

והגע עצמך:

עומד נער יהודי על הגבול, ומעמיד את עצמו בסכנת נפשות ממש כדי להגן על ישראל – לא לתת לגוי להיכנס.

ואילו הוא, הנה למרות שבאותו חדר ועל אותו שולחן שבו ישב באסיפה, התקבל ענין שפותח פירצה (לא דלת, אלא פירצה) לכל הרוצה ליטול חלק בארץ הקודש, שדי בחתימה על נייר שהוא "יהודי", ואז נותנים לו חלק בארץ הקודש – אין לו את התוקף לקום ולומר שהוא לא יכול ליטול חלק בזה, ולצאת מהחדר!

הן אמת שמי שכבר נתמנה למשרה חשובה, קשה לו לוותר עלי', אפילו אם מטבעו הוא עניו, וכדאיתא בגמרא43 : "אמר ר' יהושע בן פרחי', בתחלה, כל האומר עלה לה, אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה, כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין", ואם תנא אמר זאת – עאכו"כ בדורותינו אלו;

אבל אעפ"כ, יש לצפות מהם ללמוד ק"ו מאותם נערים המחרפים נפשם על הגבול כדי לא לתת לגוי להכנס לארץ ישראל!

ובודאי שאי אפשר לומר שכדאי שיפול רח"ל קרבן אחד ואפילו כו"כ קרבנות, ובלבד שהוא ישאר בפנים; הם יכולים כולם להתפטר (מהממשלה), ובלבד שיחסכו קרבן אחד, כפס"ד התורה שפיקוח נפש דוחה את כל הענינים!

ט. אך על זה נפלה להם "המצאה":

כיון שנמצאים בזמן רציני – כך הוסבר לי – יש לשמור על ה"מורל" של העם היושב בציון. ובכן, מה יהי' הרושם כשיראו ש"שר" מגיש התפטרות, בה בשעה שצריך לשמור על ה"מורל"?!

ועל זה אמרתי, שיש שני תירוצים בדבר:

תירוץ הא':

משל למה הדבר דומה – לחולה רח"ל שצריך לרפאותו, ובפרט בחולי קשה, שאז צריך לתת תרופה חריפה. והרי כל רופא יודע שצריך להזהר שהתרופה לא תנתן במדה יתירה, כי, כל רפואה, כיון שאינה דבר נורמלי, הרי זה מזיק לגוף, ולכן צריך לתתה רק במדה הדרושה כדי לרפאות את החולי, ולהזהר שלא ליתן ממנה יותר מידי. וכיון שכן, יבוא מישהו ויטען לרופא שנותן תרופה חריפה: יש צורך לשמור על ה"מורל" של החולה, וא"כ, איך אפשר ליתן לו תרופה חריפה, בה בשעה שהוא חלש מהחולי?! – לכל לראש יש להמתין עד שיעבור החולי, ואז, כשיבריא, תחשוב אודות נתינת התרופה!...

ובכן: את התרופה נותנים כדי שהחולה יבריא, ואילו אתה טוען שבגלל חלישות ה"מורל" של החולה, יש לדחות את נתינת התרופה ולהזהר ממנה!

זאת ועוד:

כל חולי, רח"ל, יש לו סיבה, ונוסף לזה ישנם גם סימפטומים שהם המסובב מהחולי. ובכן: רופא שאינו שוה מאומה – אינו מתעניין בסיבת החולי, אלא מרפא את הסימפטומים; כשיש לחולה חום – אזי מניח עליו קרח, ואם אין לו תיאבון – אזי מכריח אותו לאכול... אבל רופא שרוצה באמת לרפא את החולה – אינו מתעסק לרפא את המסובב של החולאת, אלא הוא מברר מהי סיבת החולי, ומבטל את הסיבה, ובדרך ממילא מתבטל המסובב.

ובנוגע לעניננו:

כדי לדעת מהי ה"סיבה" – אין צורך בחשבונות ושקו"ט ע"פ שכל; צריך רק לפתוח את העיתון או לשמוע את הרדיו, ולידע שנפל עוד קרבן רח"ל!... יש לפתוח את ה"לוח" ולבדוק מתי התחילו להרעיש אודות שאלת "מיהו יהודי", ומתי התחילה להחריף פעילות ה"חבלנות", ואז יראו כיצד מתאימים הדברים! וכן יראו, שבאותו זמן שהכריזו שנותנים הנחות מיוחדות עבור גויים רוסיים – התחילו הצרות עם המטוסים הרוסיים שטסים בגבול ארץ ישראל, שלשם "הזמינו" אותם באמצעות חוק זה21.

כלומר: מדוע ירוד ה"מורל" – בגלל שהרוסים התחילו להתערב בעניני ארץ ישראל. ומדוע התחילו הרוסים להתערב – בגלל שהכריזו שרוצים לתת להם חלק בארץ ישראל, אם רק יחתמו על הנייר שרצונם לעלות לארץ ישראל! – לא דורשים אפילו רישום בתור יהודי; די בכך שרצונו לעלות לארץ ישראל בגלל שיש לו שייכות ליהודי, להיותו נשוי ליהודי' או שסבתו היתה יהודי'; זוהי הסיבה שהרוסים התחילו להתערב, ובגלל זה ירוד ה"מורל". ובכן: כשיתוקן הדבר – יעלה המורל!

ותירוץ הב':

אי אפשר לשמור על "מורל" של שנים וחצי מליון אנשים – מאיזה עם שהוא – באמצעות שקר!

בשעה שאומרים על גוי שהוא יהודי – יודע כל יהודי לעצמו שזה שקר גמור, וגם הגוי יודע שזה שקר; נדמה לו שהוא מרמה יהודי אחר או גוי אחר!

אי אפשר לשמור על "מורל" של עם ע"י שקר – לרמות אותם, נוסף לכך שמרמה את עצמו... ולפרסם ע"י הדפסה בעיתונים, ששקר זה, עליו בנויים ארץ הקודש, עם קדוש ותורה קדושה. – בסופו של דבר בהכרח שתתגלה האמת, והלואי שלא יהי' צורך בכך.

אם רוצים לשמור על ה"מורל" – חייבים לילך בדרך האמת, ומה גם שבלאה"כ יודעים שזהו שקר.

י. וכמו"כ בנוגע לתשובות נוספות שהיו בדבר:

הי' כאן יהודי שטען: לכל לראש – אין מה להתיירא, שהרי לא נאמר "גיור שלא כהלכה", כי אם "גיור" סתם, שיכול להתפרש בשני אופנים, וא"כ, יש להמתין שגוי' או גוי יתגיירו שלא כהלכה, ויבוא הדבר לבית-משפט שידונו בדבר, ואם יאשרו ח"ו את הגיור, או אז יגישו את ההתפטרות. ושנית – ענין זה אינו שייך כלל ליהודי חוץ-לארץ.

ובכן:

כאשר מפרידים וחוצים את בנ"י לשני עמים, עם אחד נמצא בארץ ישראל עם תורה אחת, ועם נוסף נמצא בחוץ-לארץ עם תורה נוספת, ואומרים שיש גבול שמפריד בין יהודי שנמצא מעבר אחד של הגבול ליהודי שנמצא מעברו השני של הגבול, שהם שני סוגים של יהודים – הנה מזה מתחילה הצרה שמכניסים גויים בין יהודים!

זו היתה טענתו של פומפידו44 : מדוע עושים אתם מיהודי שדר בחוץ-לארץ ויהודי שדר בארץ ישראל – עם אחד; הם שני עמים בפני עצמם!

ובנוגע לענין הראשון, שיתפטר במקרה שבית המשפט יאשר גיור שלא כהלכה – למה שיתפטר?! אם הוא מודה בכך שכאשר גוי בחוץ לארץ מקבל תעודת נייר כזו, אזי יכול לעשות בה כרצונו (והוא לא מתערב בזה) – אין שום מקום בשכל שבנוגע ליהודי שנמצא בארץ ישראל יהי' חוק אחר; זה לא מתקבל בשכל, ואי אפשר להסביר זאת, לא ליהודים ולא לגויים!

בענינים הקשורים עם תורה ובנ"י, הנה כל בנ"י בכל מקום שהם – נחשבים לעם אחד!

וכאמור לעיל, מראה הקב"ה זאת באופן הנראה לעיני בשר – שכאשר רוצים לקנות נשק עבור היהודים שבארץ ישראל, צריכים כסף מיהודים שנמצאים בארצות-הברית. וזוהי ההוכחה גם בנוגע לדינים וחוקים הדרושים ליהודים שבארץ ישראל – שאותה תורה ואותו שולחן-ערוך הם עבור יהודים שבחוץ לארץ.

וכאשר מישהו אומר: לי זה לא נוגע, זוהי בעי' שפלוני צריך להתמודד עמה (ואם ארצה, אערוך חקירה ודרישה) – פותח הוא פירצה גם בארצות-הברית ובכל מקום שנמצאים יהודים בתפוצות, עי"ז שמאשרים גיור שלא כהלכה, וקובעים זאת ב"חוק השבות" – שנותנים לו את כל הזכויות (לא בגלל שיש חיוב לפרנס "עניי עכו"ם עם עניי ישראל"45 – שזהו דין בתורה, והיו יכולים לקבוע זאת ב"חוק השבות", אלא) בגלל שמחשיבים אותו בתור "יהודי"!

ועד"ז כשמדובר אודות ענין העומד על הפרק, שרואים שיורים ומפגיזים בכל הגבולות באופן שלא הי' כמוהו – אין זה הזמן לעשות חילוקים, שתחילה יעסקו בזה הדתיים, ואח"כ החילוניים, או להמתין למקרה מבחן בבית-משפט וכו'; יש לעשות הכל כדי לעצור מצב זה, ועכ"פ להקטין זאת, ולהחזיר את המצב כפי שהי' לפנ"ז, אף שגם אז הי' זה בעיצומו של גלות מר בארץ ישראל!

יא. וכיון שזהו מצב של חירום שלא הי' כמוהו ברוחניות, ובמילא לא הי' כמוהו בגשמיות – אזי יש רק עצה יחידה (כיון שאינני רואה עצה אחרת, אא"כ ימצא מישהו שיורה עצה טובה יותר):

ובהקדים האמור כמ"פ שע"פ חסידות צריך לדבר (לא בצד השלילי, אלא) בצד החיובי. ולכן, לכל לראש, עוד לפני שמתחילים לתקן משהו – צריך להיות ענין של שלום ואחדות.

וכדברי המדרש (שנתבארו בארוכה בחסידות (בתו"א46 ובלקו"ת לג"פ47 ) בנוגע לכללות ענין מדת התפארת): "גדול השלום שאפילו ישראל עובדים ע"ז ושלום ביניהם, אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן, כיון ששלום ביניהם, שנאמר48 חבור עצבים אפרים הנח לו"49, ולכן, "דורו של אחאב (ש)כולן עובדי ע"ז .. היו יוצאין למלחמה ונוצחין"50 – כיון שהי' אצלם שלום ואחדות.

וזוהי גם נקודת המכתב כללי51 לל"ג בעומר, שלכל לראש יש להתחיל בענין השלום בהקדם האפשרי; אלא שכאשר מתחילים לדבר עם מבוגרים אודות שלום, מתחילה מיד השקו"ט: מה יום מיומיים, ודוחים זאת למחר ומחרתיים, ולכן יש להתחיל עם ילדים, שנקל יותר לפעול עליהם, ויה"ר שיהי' זה באופן ש"והשיב לב אבות על בנים"52, כפירוש רש"י: "על ידי בנים", שעל ידם יפעלו הענין ד"חבור .. אפרים", שתהי' אחדות אצל בנ"י.

וכל הענינים שמביאים לידי פירוד הלבבות, שלכל לראש הם הענינים שמחריבים תורה אחת ומצוותי' שניתנו מה' אחד – לא יעלו ולא יבואו בגבול ישראל, ואז יהי' שלום אמיתי וקירוב הלבבות אמיתי בין בנ"י.

ואין דרך אחרת לפעול זאת. – אי אפשר לומר שעושים שלום על יסוד של שקר, עי"ז שיוותרו על תורת אמת; שלום שבנוי על שקר – בהכרח שיתבטל, כמו שהשקר יתבטל! קירוב הלבבות ("חבור .. אפרים") של קיימא – מוכרח להיות בנוי (לא על שקר ש"אין לו רגלים"53, אלא) על אמת, שדבר אמת (אפילו "שפת אמת"54 ) יקום לעד.

ועכ"פ יש להסיר זאת מסדר היום: במשך עשרים שנה חיו מתוך ידיעה שגוי הוא גוי ויהודי הוא יהודי, וכך יכולים להתאפק ולהמשיך לחיות בשלום עוד כו"כ שנים, ואז יבוא משיח ויורה כיצד צריכים להתנהג!

יב. ונוסף לזה ישנו עוד ענין שהוא הכרח גמור:

אלו שהעניקו לחוק זה "גושפנקא דתית" ו"הכשר" ע"פ שולחן- ערוך וע"פ תורה, רח"ל, ע"י השתתפותם בהצבעה – עליהם להתחרט על זה מיד, ולהכריז בגלוי: "טעות היא בידי"! – הם יכולים לומר שהם מתנהגים כמו משה רבינו, כביכול, שגם הוא טעה, והודה שהי' יכול לטעות55, ועאכו"כ בדורנו זה – והם מבטלים את הסכמתם!

– כבר קבלתי מכתב מא' שרימו אותו, ולא זו היתה כוונתו, ומה עליו לעשות עכשיו. וכתבתי לו: מה פירוש מה עליך לעשות עכשיו? – אמור שרימו אותך, אמור שטעית; אבל אל תכתוב זאת אלי, אלא אמור זאת שם, בירושלים!

לכל-הפחות יש לבטל את הענין של "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה"56 – ע"י ענין שמוסיף כח אצל אוה"ע שלוחמים כנגד ארץ ישראל וכנגד עם ישראל וכנגד תורת ישראל!

יש לבטל את המצב ש"מסבירים" ליהודים שזהו חוק דתי, ויתירה מזה, שזהו נצחון עבור דת, ותמורת זה – להכריז בריש גלי שזוהי מלחמה, הרס וחורבן בדת!

ואין דרך אחרת – מלבד להגיש התפטרות, ולומר, שבתור איש דתי אינו יכול להשאר בפנים.

וכפי שאמר בפירוש מישהו ששאלו אותו היתכן שבתור אדם דתי מאפשר דבר כזה – שאינו יכול לומר מאומה, כיון שיושבים שם אלו שבאופן רשמי הרי הם באי-כח של דת, שצריכים להגן עלי', ואם להם לא איכפת, והם מסכימים על זה – אין מקום שהוא יאמר דבר-מה!

האמת היא, שאוי ואבוי ל"תירוץ" כזה, שיש לו מקום רק ב"פוליטיקה"... והגע עצמך: נופל קרבן בתעלת סואץ, והוא עושה חשבון מי יושב על הכסא, אם יש לו "תוית" או "שם" כזה או אחר. – זה לא ענין שיכולים להתווכח אודותיו, ולעשות חשבונות פוליטיים לכאן או לכאן, בנוגע למושב אחד יותר או אחד פחות ב"כנסת"...

בודאי צריך כל אחד לעסוק בזה, וגם מי שיושב בחוץ לארץ אסור לו לשתוק, אלא עליו לצעוק ולדפוק על השולחן; ואם הדפיקה על השולחן אינה מועילה – עליו לבכות, ואם הבכי' לא מועילה – עליו להתעלף!...

– כפי שמספרים אודות ה"חפץ חיים", שפעם היתה גזירה בפולין בנוגע לשחיטה, ונסעה משלחת כדי לבטל הגזירה, ולא הצליחו לפעול מאומה, וכשסיפרו זאת ל"חפץ חיים", הנה לאחרי שאמרו לו – בנוגע לכל הטענות שאמר להם שהיו צריכים לטעון – שניסו את כל הטענות, ושום דבר לא עזר, אמר: האם מישהו מכם התעלף?!... אם מישהו הי' מתעלף, היו רואים שהדבר נוגע לכם!

אבל, גם אם פלוני צריך לעסוק בזה – הרי מי שהציע את הנוסח של החוק, בודאי צריך לתקן את הדבר, וכן מי שאומר על נוסח זה שהוא נצחון דתי, ועכ"פ שיש לזה הסכם בדת – צריך בודאי לעסוק בתיקון הדבר. ואין דרך אחרת מלבד הגשת התפטרות!

וכאמור, שאין להמתין לפסק של בית-משפט כדי להגיש התפטרות – כי, ראשית, גם אז לא יגיש התפטרות, אם הוא לא יגיש התפטרות עכשיו, ונוסף לזה, אין זמן להמתין; היום נפל קרבן, רח"ל, ואתמול נפל קרבן, וביום ששי נפלו כו"כ קרבנות מילדי ישראל שלא הגיעו לעול מצוות, אך ורק בעוון הסביבה.

וכיון שזהו דבר ברור, כך, שלא צריכים להתחשב בי, או ביהודי שני או שלישי, שהרי זה דבר ברור ופשוט בשכל הפשוט, למי שאינו משוחד מענינים צדדיים – יש מקום לקוות שיהי' קירוב הלבבות, ואלו שצריכים להגיש התפטרות, יזכו להיות אלו שיתקנו את המצב, והרי זו זכות גדולה ביותר שצריכים להיות ראויים להרויח אותה, ובאופן שיירשם לדורות, שפלוני בן פלוני עמד בתוקף ופעל זאת! ומכלל הן אתה יודע הלאו, שאם לא יעשו זאת ח"ו – יירשמו לדראון כו'.

יג. ולדאבוננו, הלואי היו יכולים לפעול זאת אצל אלו שהם צריכים להגן על הדת – כפי שיכולים לפעול על אלו שלא זה הוא עיקר ענינם (שלא לקחו לעצמם את ה"מונופול" על זה), שיסכימו שיש לבטל חוק זה, ולקבוע שיהודי הוא יהודי, ואומות העולם הם אומות העולם.

– הם יאמרו שהיתה זו דעת הרוב, אבל הרוב אומר שאין האמת כן, שהרי יודעים שההצעה על נוסח החוק באה לא מהשמאלניים, אלא מהימניים, כלומר, מאלו שצריכים להיות בצד ימין ולהגן על הדת!

חייבים לגלות שהצעה זו באה מצד ימין, בלית ברירה, כיון שאין דרך אחרת – לאחרי שנסיתי לפעול בזה באופן חשאי, שכן, מהו הצורך שיתערב יהודי מחוץ-לארץ שיצייתו לדבריו – מוטב שייקרא שהוא בעצמו התחרט על זה (וכאמור, כפי שכתב לי שרימו אותו וכו'); אבל אין לי ברירה אחרת, כיון שנופלים קרבנות, ועד למאורע דיום ששי, ואין פוצה פה ומצפצף; לא מזדעזעים!...

יד. וע"פ האמור לעיל (ס"ז) – מראים דבר גלוי גם בענין זה:

ראש-הממשלה, שבאופן רשמי איננה שייכת לדת, אמרה בפירוש, שנוגע לה העם היהודי יותר ממה שנוגעת לה המדינה, ואי אפשר להעביר חוק שיבטל את העצמאות של העם היהודי, אע"פ שהדבר יפגע בקיום המדינה.

ולעומת זאת, זה שצריך להגן על הדת – אומר, שאינו יכול לפגוע במצב הבטחון של המדינה.

מה פירוש לפגוע בבטחון? – מה יחסר בבטחון אם לא יהי' לך תואר של "שר", אלא תואר אחר?! ומה יחסר בבטחון כשתאמר שהנך איש אמת, ואינך יכול לומר שקר – לומר על דבר שהוא היפך השולחן-ערוך, שהוא ע"פ שולחן-ערוך וזהו הנצחון של השולחן- ערוך?!...

תתפטר ממשרתך בתור "שר", ותודיע, שתמשיך לסייע בעצותיך, בשכלך ובכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, להגן על ארץ ישראל, כפי שעשית עד עכשיו! ואדרבה: עד עכשיו היו יכולים לחשוד בך שאתה עושה זאת "שלא לשמה", ואילו מכאן ולהבא יהי' ברור שאתה עושה זאת "לשמה", כיון ששוב אינך "שר"!

מי שחושב שביכלתו להביא תועלת ע"י ישיבתו בפנים – הרי אפילו אם לא יהי' לו הכבוד שבשם "שר" יכונה, ברור הדבר שימשיך לעשות כל מה שיש ביכלתו לעשות לטובת קיבוץ בנ"י שנמצאים בארץ ישראל; אף אחד לא יחשוד בו שאם יגיש את התפטרותו, אזי יפסיק לעזור! – בודאי ימשיך ליתן עצותיו, ויעשה כל מה שביכלתו להגן על הארץ, כפי שעשה עד עתה, אפילו לאחרי שיגיש את התפטרותו.

אלא מאי, הטענה היא שאז תתמעט מדת ההתחשבות בדעתו – הרי עתה לא מתחשבים בדעתו כלל, והראי', שהי' מוכרח להציע את עצמו ולהגיש את נוסח החוק!... ודוקא כשיהי' מבחוץ, אזי יתחשבו בדעתו יותר מכמו בשעה שיושב בפנים, ויודעים שיכולים להניף עליו את ה"שוט" – לצוות עליו לצאת החוצה, ולכן מוכרח למלא את תביעתם.

ובודאי אין בזיון בכך שמי שהי' "שר" במשך ריבוי שנים, מתפטר ממשרתו – שהרי "כבר הי' לעולמים": כשנולד – לא הי' "שר", ולאח"ז הי' "שר" במשך כמה שנים, ואח"כ חדל להיות "שר".

ומה גם שאם הוא לא יתפטר מעצמו – יפטרו אותו, בגלל שיראו שאי אפשר לסמוך עליו, שכן, אם הוא יכול לעשות "מסחר" עם השולחן-ערוך, למרות היותו יהודי מאמין, שומר תורה ומצוה – הרי עאכו"כ שיכול לעשות "מסחר" עם כל שאר הענינים!

טו. והנה, כל האמור לעיל בא בהמשך להמדובר בל"ג בעומר לפני שלש שנים57 :

היתה אז התקווה, שע"י "מבצע תפילין" יהי' הענין ד"מצוה גוררת מצוה"27, עד למעמד ומצב ד"היום אם בקולו תשמעו"58, ואז תשרף הגלות (כדברי רבינו נשיאנו59 ), ויבוא משיח צדקנו ויוליכנו קוממיות לארצנו – הן את בנ"י שנמצאים בארץ ישראל, שילכו ב"קומה זקופה"60, מבלי להתפעל מפני הגויים, ועאכו"כ את בנ"י שבחוץ לארץ. אבל, לא זכינו...

– עכשיו יכולים לדבר בחריפות, כאמור לעיל (ס"ג), כיון שרשב"י פוטר את כל העולם כולו מן הדין –

ואעפ"כ, "אין לך דבר שעומד בפני התשובה"61, עי"ז שכל אחד ואחד יפשפש במעשיו, ויעשה כל התלוי בו, שהרי חייבים לתקן את הפירצה, ולבנות את "חומת בית ה'", והחומה שמגינה על עם ישראל ועל ארץ ישראל שהיא ארץ הקודש.

וכאמור לעיל שהענין החשוב ביותר הוא: שלום וקירוב הלבבות, מיוסד על אמת, לא על פשרות, ועאכו"כ לא על שקרים.

ועי"ז יתחזק ה"מורל" – כיון שיראו שהוא איש אמת, ולא אדם שמסכים לפשרות, ורוצה להנהיג את כל הקיבוץ בדרך של פשרות.

ואז ברור הדבר שתיכף ומיד יפעלו אצל השמאלניים (אלו שרוצים לשכנע אותם שהם יושבים לצד שמאל), שבאופן רשמי אינם באי-כח הדת – שבודאי יסכימו להסיר את כל הענין מסדר היום, באופן שישאר עכ"פ כמו שהי' עד עכשיו, ש"גיור" הוא רק גיור כהלכה, ויהודי נקרא יהודי, ומי ששייך לשבעים אוה"ע שייך אליהם גם עתה, אא"כ הקב"ה אומר שהוא מכניס אותו ב"ברית בין הבתרים", בכלל עם ישראל.

ואז יקויים גם מ"ש בפרשת השבוע62 : "וישבתם לבטח בארצכם" – בשעה שתדעו שזוהי "ארצכם", ואסור לכם לתת אותה לגוי!

ואפילו אם רצונכם להלביש זאת ב"איצטלא" של ישוב הארץ, שכיון שיש ב"נגב" שטח פנוי שיכולים ליישב בו עוד מליוני אנשים – והרי צריך שארץ הקודש, "אשר גו' עיני ה' אלקיך בה"63, תהי' מיושבה – לכן, הנה כל מי שרוצה לבוא (מבלי להתחשב מי הוא) יש לתת לו פּאַספּאָרט ש"יהודי" הוא, ובלבד שיתיישב במקום פלוני – הנה "לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו"64 ! זוהי צרה עבור הגוי, וצרה עבור בנ"י, ובאופן כזה לא יכולים לבנות!

טז. והעיקר: כיון שאומרים את כל הענינים בגלוי, יכולים גם לומר תקוה פראית, שלכאורה אין לה מקום בפוליטיקה ובדרכי הטבע וכו' – ש"סוף ישראל לעשות תשובה"65,

ו"מחשבה טובה" – ההחלטה שחייב להיות מצב של שלום ואחדות, וחייבים להגיש את ההתפטרות, וחייבים לבטל את החוק – "הקב"ה מצרפה למעשה"66, שתחשב כבר כמו עשיית התשובה,

ואז, "מיד הן נגאלין"65, "מיד" ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.

וע"פ דברי רשב"י – שהי' אחראי לדבריו, ונקבעו דבריו בתורת אמת – "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", יהיו כל הענינים בחסד וברחמים, כך, שמכאן ולהבא ייחסכו כל קרבנות גשמיים ח"ו, עי"ז שייחסכו כל קרבנות רוחניים, ותהי' "שמחת עולם על ראשם"67.

ובאופן שתמורת החורבן וההרס והשקרים – הנה "אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה"9, בפועל ממש.