פרק ד

1וַיִּ֨שְׁמְע֔וּ צָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־בְנֵ֚י הַגּוֹלָה֙ בּוֹנִ֣ים הֵיכָ֔ל לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
צרי יהודה ובנימין: הם העכו"ם אשר הושיב סנחריב בא"י כמו שנאמר (מלכים ב י״ז:כ״ד) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה ומחמת ומספרוים ויושב אותם בערי שומרון תחת בני ישראל:
2וַיִּגְּשׁ֨וּ אֶל־זְרֻבָּבֶ֜ל וְאֶל־רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת וַיֹּֽאמְר֚וּ לָהֶם֙ נִבְנֶ֣ה עִמָּכֶ֔ם כִּ֣י כָכֶ֔ם נִדְר֖וֹשׁ לֵאלֹֽהֵיכֶ֑ם וְל֣וֹ | (כתיב וְלֹ֣א) אֲנַ֣חְנוּ זֹֽבְחִ֗ים מִימֵי֙ אֵסַ֚ר חַדּוֹן֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר הַמַּֽעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ פֹּֽה:
ויאמרו להם נבנה עמכם: היו אומרים כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד:
מימי אסר חדון מלך אשור: בנו של סנחריב שלאחר שסנחריב הושיבם שם הרגוהו אדרמלך ושראצר בניו וימלוך אסר חדון בנו תחתיו שנאמר (ישעיה ל"ו) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב וגומר וימלך אסר חדון בנו תחתיו:
3וַיֹּאמֶר֩ לָהֶ֨ם זְרֻבָּבֶ֜ל וְיֵשׁ֗וּעַ וּשְׁאָ֨ר רָאשֵׁ֚י הָֽאָבוֹת֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־לָ֣כֶם וָלָ֔נוּ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לֵֽאלֹהֵ֑ינוּ כִּי֩ אֲנַ֨חְנוּ יַ֜חַד נִבְנֶ֗ה לַֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔נוּ הַמֶּ֥לֶךְ כּ֖וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס:
כי אנחנו: אלא אנחנו לבדנו נבנה כי זה משמש במקום אלא:
4וַיְהִי֙ עַם־הָאָ֔רֶץ מְרַפִּ֖ים יְדֵ֣י עַם־יְהוּדָ֑ה וּמְבַֽהֲלִ֥ים (כתיב וּמְבַֽלֲהִ֥ים) אוֹתָ֖ם לִבְנֽוֹת:
עם הארץ: הם צרי יהודה ובנימן:
מרפים: לבטלם ממלאכתם:
לבנות: כמו מלבנות, וכן עד כי חדל לספור:
5וְסֹֽכְרִ֧ים עֲלֵיהֶ֛ם יֽוֹעֲצִ֖ים לְהָפֵ֣ר עֲצָתָ֑ם כָּל־יְמֵ֗י כּוֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס וְעַד־מַלְכ֥וּת דָּֽרְיָ֖וֶשׁ מֶ֥לֶךְ פָּרָֽס:
וסוכרים: כתיב בסמ"ך ופתרונו כאלו כתוב בשי"ן שהיו שוכרים יועצים כדי לבטל המלאכה:
כל ימי: מלכות כורש ומלכות אחשורוש אשר מלך אחר כורש עד שנת שתים לדריוש שמלך אחר אחשורוש היתה המלאכה בטלה:
6וּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹֽשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָֽם:
ובמלכות אחשורוש: שמלך אחר כורש הוא אחשורוש שלקח אסתר:
כתבו שטנה: שלא לבנות בית המקדש:
על יושבי יהודה וירושלים: להלשינם ולקנתר' שלא יבנו הבית:
7וּבִימֵ֣י אַרְתַּחְשַׁ֗שְׂתָּא כָּתַ֨ב בִּשְׁלָ֜ם מִתְרְדָ֚ת טָֽבְאֵל֙ וּשְׁאָ֣ר כְּנָֽו‍ֹתָ֔יו (כתיב כְּנָֽו‍ֹתָ֔ו) עַל אַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מֶ֣לֶךְ פָּרָ֑ס וּכְתָב֙ הַֽנִּשְׁתְּוָ֔ן כָּת֥וּב אֲרָמִ֖ית וּמְתֻרְגָּ֥ם אֲרָמִֽית:
ובימי ארתחששתא: הוא כורש מלך פרס מנין אותיות של כורש עולה למנין אותיות דריוש וכן שנינו במסכת ר"ה הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כורש על שם שמלך כשר היה ארתחששתא על שם המלכות ובסדר עולם מצאתי דריוש הוא ארתחששתא וכל המלכות כולה נקראת ארתחששתא וכו':
כתב בשלם: כתב מכתבו בדברים של שלום:
מתרדת טבאל: שם אדם הוא מצרי יהודה ובנימין:
ושאר כנותיו: חברותיו וסיעותיו:
על ארתחששתא: אל ארתחששתא:
וכתב הנשתון: וכתב האגרת:
כתוב ארמית: באותיות ארמית:
ומתורגם ארמית: המכתב היה מפורש בל' ארמית:
8רְח֣וּם בְּעֵֽל־טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א כְּתַ֛בוּ אִגְּרָ֥א חֲדָ֖א עַל־יְרוּשְׁלֶ֑ם לְאַרְתַּחְשַׁ֥שְׂתְּא מַלְכָּ֖א כְּנֵֽמָא:
רחום בעל טעם: רחום היה מזכיר ובעל דברים לסדר המכתב:
ושמשי ספרא: ושמשי היה סופר הוא שמשי בנו של המן, וכן דרך המקרא להזכיר סופר ומזכיר שניהם ביחד לפי שהם זקוקים זה לזה הא' מסדר ומזכירו והסופר כותב שנאמר (מלכים א ד׳:ג׳) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים יהושפט בן אחילוד המזכיר ובמקום אחר נאמר ויבא אליקים בן חלקיהו וגו' (שם ב י"ח) ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר:
כתבו אגרא: הללו שניהם רחום ושמשי כתבו האגרת כאשר צוה אליהם מתרדת וטבאל וכולם היו מיושבים בערי שומרון:
על ירושלים: על אודות בנין ב"ה אשר בירושלים:
כנימא: כאשר נאמר והוא דוגמת לשון גמרא כדבעינן למימר קמן:
9אֱדַ֜יִן רְח֣וּם בְּעֵֽל־טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָ֖ר כְּנָוָֽתְה֑וֹן דִּ֠ינָיֵא וַֽאֲפַרְסַתְכָיֵ֞א טַרְפְּלָיֵ֣א אֲפָרְסָיֵ֗א אַרְכְּוָיֵ֚א (כתיב אַרְכֳּוָיֵ֚) בַבְלָיֵא֙ שֽׁוּשַׁנְכָיֵ֔א דֶּֽהָיֵ֖א (כתיב דֶּֽהָוֵ֖א) עֵֽלְמָיֵֽא:
אדין: אז:
רחום: שם אדם:
בעל טעם: מזכיר ובעל דברים:
ושאר כנותהון: ושאר סיעותיהם:
דיניא ואפרסתכיא וגו': הללו כולם שמות של עכו"ם שהושיב סנחריב בערי שומרון:
אפרסיא: הם פרסיי' שהושיב סנחריב בערי שומרון:
ארכוי: הם בני ארך שנאמר וארך ואכד וכלנה (ראשית י'):
בבליא: הם בני בבל:
שושנכיא: בני שושן הבירה:
עלמיא: בני עילם מכל העכו"ם הללו הושיב סנחריב בא"י וכולן היו משיבין ומסכימים בשליחות המכתב זה:
10וּשְׁאָ֣ר אֻמַּיָּ֗א דִּ֚י הַגְלִי֙ אָסְנַפַּר֙ רַבָּ֣א וְיַקִּירָ֔א וְהוֹתֵ֣ב הִמּ֔וֹ בְּקִרְיָ֖ה דִּ֣י שָֽׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֥ר עֲבַר־נַֽהֲרָ֖ה וּכְעֶֽנֶת:
ושאר אומיא: ושאר העכו"ם אשר הגלה סנחרב כולם הסכימו:
אסנפר: סנחריב:
רבא ויקירא: שהיה מלך גדול ומכובד שנאמר כה אמר המלך הגדול מלך אשור (ישעיה ל"ו):
והותב המו: הושיב אותם:
בקריה די שמרין: בערים אשר סביבות שומרון:
ושאר עבר נהרה: ושאר העכו"ם אשר בעבר הנהר לפי שהנהר נהר פרת מפסיק בין א"י לבבל נמצאו אותן עכו"ם שלצד א"י הם בעבר הנהר לאותן העומדים בבבל:
וכענת: שם מקום ואנשי כענת כולם היו מסכימים בשליחות המכתב הזה:
11דְּנָה֙ פַּרְשֶׁ֣גֶן אִגַּרְתָּ֔א דִּי שְׁלַ֣חוּ עֲל֔וֹהִי עַל־אַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מַלְכָּ֑א עַבְדָּ֛ךְ (כתיב עַבְדָּ֛יךְ) אֱנָ֥שׁ עֲבַר־נַֽהֲרָ֖ה וּכְעֶֽנֶת:
דנה פרשגן אגרתא: וזהו פתרון האגרת:
פרשגן: כמו פתשגן הכתב:
די שלחו עלוהי: אשר שלחו אליו:
על ארתחששתא: אל ארתחששתא:
עבדך אנש עבר נהרה וכענת: עבדיך הם אנשי עבר הנהר ואנשי כענת כל עכו"ם המנויות כאן נכללות בכלל זה שכולן היו לצד א"י שהוא עבר הנהר לאותם השוכנים בבבל וזהו תחלת המכתב עבדיך אנש עבר נהרה וגומר עד לא איתי לך:
12יְדִ֙יעַ֙ לֶֽהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֔א דִּ֣י יְהֽוּדָיֵ֗א דִּ֚י סְלִ֙קוּ֙ מִן־לְוָתָ֔ךְ עֲלֵ֥ינָא אֲת֖וֹ לִירֽוּשְׁלֶ֑ם קִרְיְתָ֨א מָרָֽדְתָּ֚א וּבִֽאיֹשְׁתָּא֙ בָּנַ֔יִן וְשֽׁוּרַיָּ֣א (כתיב וְשׁוּרַיָּ֣) שַׁכְלִ֔לוּ (כתיב אשַׁכְלִ֔לוּ) וְאֻשַּׁיָּ֖א יָחִֽיטוּ:
ידיע להוא למלכא: דבר ידוע יהיה למלך:
די יהודיא: אשר היהודים שעלו מאתך אלינו באו לירושלים:
קריתא מרדתא ובאישתא בנין: עיר מורדת וחוטאת הם בונים:
ושוריא: שכלילו והחומות יסדו:
ואושיא: הכתלים:
יחיטו: ל' פתיל כמו אם מחוט (בראשית ט) שהם חופרים ומחברים הכתלים זה עם זה:
13כְּעַ֗ן יְדִ֙יעַ֙ לֶֽהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֔א דִּ֠י הֵ֣ן קִרְיְתָ֥א דָךְ֙ תִּתְבְּנֵ֔א וְשֽׁוּרַיָּ֖א יִשְׁתַּכְלְל֑וּן מִנְדָּ֨ה בְל֚וֹ וַֽהֲלָךְ֙ לָ֣א יִנְתְּנ֔וּן וְאַפְּתֹ֥ם מַלְכִ֖ים תְּהַנְזִֽק:
כען ידיע: עתה ידוע יהיה למלך:
די הן קריתא דך תתבנא: אשר אם העיר הזאת תבנה:
דך: זאת:
ושוריא ישתכללון: והחומות יהיו מיוסדות:
מנדה בלו והלך: מיני מסים הם וכסף גולגולת:
לא ינתנון: לא יתנו עוד מס:
ואפתום מלכים תהנזיק: ומס המלכים תוזק שלא יתנו עוד מס למלכים:
14כְּעַ֗ן כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְלַ֚ח הֵֽיכְלָא֙ מְלַ֔חְנָא וְעַרְוַ֣ת מַלְכָּ֔א לָֽא־אֲרִ֥יךְ לָ֖נָא לְמֶֽחֱזֵ֑א עַל־דְּנָ֕ה שְׁלַ֖חְנָא וְהוֹדַ֥עְנָא לְמַלְכָּֽא:
כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא: עתה כל כנגד דבר זה אשר חורבן ההיכל אנו רוצים להחריב, די מלח ל' חורבן ושממון כמו ארץ מלחה ולא תשב:
מלחנא: אנו רוצים לסתור ולהחריב:
וערות מלכא: ובזיון המלך:
לא אריך: אינו הגון לנו לראות, אריך הגון כמו אריך או לא אריך במסכת סוכה:
15דִּ֡י יְבַקַּר֩ בִּסְפַ֨ר דָּכְרָֽנַיָּ֜א דִּ֣י אֲבָֽהָתָ֗ךְ וּ֠תְהַשְׁכַּח בִּסְפַ֣ר דָּכְרָֽנַיָּא֘ וְתִנְדַּע֒ דִּי֩ קִרְיְתָ֨א דָ֜ךְ קִרְיָ֣א מָֽרָדָ֗א וּמְהַנְזְקַ֚ת מַלְכִין֙ וּמְדִינָ֔ן וְאֶשְׁתַּדּוּר֙ עָֽבְדִ֣ין בְּגַוָּ֔הּ מִן־יוֹמָ֖ת עָֽלְמָ֑א עַל־דְּנָ֕ה קִרְיְתָ֥א דָ֖ךְ הָֽחָרְבַֽת:
די יבקר: אשר יבקר וידרוש הדורש בספר הזכרונות של אבותיך המלכים הראשונים:
ותהשכח: ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי העיר הזאת עיר מורדת ומזקת המלכים והמדינות:
ואשתדור עבדין בגוה: ומרד היו עושים יושביה בתוכה שהיו ישראל מורדין במלכי העכו"ם:
מן ימות עלמא: מימות העולם מימים קדמונים כך היה מנהגם למרוד במלכי העכו"ם:
על דנה: על כך היתה העיר הזאת חריבה:
16מְהֽוֹדְעִ֚ין אֲנַ֙חְנָה֙ לְמַלְכָּ֔א דִּ֠י הֵ֣ן קִרְיְתָ֥א דָךְ֙ תִּתְבְּנֵ֔א וְשֽׁוּרַיָּ֖ה יִֽשְׁתַּכְלְל֑וּן לָקֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה חֲלָק֙ בַּֽעֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֔א לָ֥א אִיתַ֖י לָֽךְ:
מהודעין אנחנה למלכא: מודיעין אנחנא למלך:
די הן קריתא דך: אשר אם העיר הזאת תבנה וחומותי' מיוסדין:
לקבל דנה: כנגד כן ובשביל כך אין לך חלק בכל עבר נהרא לפי שישראל יהיו מורדין בך ויקחו הכל מידך:
בעבר נהרא: היא כל הארץ של צד א"י שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל:
17פִּתְגָּמָ֞א שְׁלַ֣ח מַלְכָּ֗א עַל־רְח֚וּם בְּעֵֽל־טְעֵם֙ וְשִׁמְשַׁ֣י סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָר֙ כְּנָוָ֣תְה֔וֹן דִּ֥י יָֽתְבִ֖ין בְּשָֽׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֧ר עֲבַר־נַֽהֲרָ֛ה שְׁלָ֖ם וּכְעֶֽת:
פתגמא שלח מלכא: דבר שלח המלך:
על רחום בעל טעם: אל רחום המזכיר ושמשי הסופר ולשאר סיעותיהם היושבים בערי שומרון ולשאר העכו"ם אשר בעבר הנהר לצד א"י:
שלם וכעת: מקומות הם וכעת כמו וכענת פעמים קורהו כך ופעמים כך:
18נִשְׁתְּוָנָ֕א דִּֽי־שְׁלַחְתּ֖וּן עֲלֶ֑ינָא מְפָרַ֥שׁ קֱרִ֖י קֳדָמָֽי:
נשתונא: כתב הנשתוון אשר שלחתם אלינו היה מפורש וקרוי לפני:
19וּמִנִּי֘ שִׂ֣ים טְעֵם֒ וּבַקָּ֣רוּ וְהַשְׁכַּ֔חוּ דִּי קִרְיְתָ֣א דָ֔ךְ מִן־יוֹמָת֙ עָֽלְמָ֔א עַל־מַלְכִ֖ין מִתְנַשְּׂאָ֑ה וּמְרַ֥ד וְאֶשְׁתַּדּ֖וּר מִתְעֲבֶד־בַּֽהּ:
שים טעם: ומאתי היתה שימת דבר ציווי אשר צויתי:
ובקרו והשכחו: ובדקו בספר הזכרונות המלכים ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מימות העולם היתה מתנשאת ומתרוממת על כל מלכי העכו"ם:
ומרד: וסרבנות היו עושים בה למרוד במלכי העכו"ם:
20וּמַלְכִ֣ין תַּקִּיפִ֗ין הֲווֹ֙ עַל־יְר֣וּשְׁלֵ֔ם וְשַׁ֨לִּיטִ֔ין בְּכֹ֖ל עֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֑ה וּמִדָּ֥ה בְל֛וֹ וַֽהֲלָ֖ךְ מִתְיְהֵ֥ב לְהֽוֹן:
ומלכין תקיפין: ומלכים חזקים היו בירושלים שהיו מושלים ושליטים בכל עבר הנהר של צד א"י כמו שנאמר בשלמה כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגו' (מלכים א ד'). ומסים וכסף גולגולת היה נתון להם שהיו העכו"ם מעלין להם מס:
21כְּעַן֙ שִׂ֣ימוּ טְעֵ֔ם לְבַטָּלָ֖א גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֑ךְ וְקִרְיְתָ֥א דָךְ֙ לָ֣א תִתְבְּנֵ֔א עַד־מִנִּ֖י טַעֲמָ֥א יִתְּשָֽׂם:
כען שימו טעם: עתה שימו דבר להכריז בארץ לבטל אנשים הללו בני ישראל מן הבנין והעיר הזאת ירושלים לא תבנה עד אשר ממני יושם הדבר לבנות העיר על דעתי ורשותי:
22וּזְהִירִ֥ין הֱו֛וֹ שָׁל֖וּ לְמֶעְבַּ֣ד עַל־דְּנָ֑ה לְמָה֙ יִשְׂגֵּ֣א חֲבָלָ֔א לְהַנְזָקַ֖ת מַלְכִֽין:
וזהירין הוו שלו: וזהירין תהיו לעשות דחוי ושגגה, שלו דשטורביר בלע"ז:
למעבד על דנה: לעשות על כך:
למה ישגא: מדוע יגדל מעשה השחתה בעיר הזאת להזיק המלכים, ע"כ תשובת כורש אשר השיב:
23אֱדַ֗יִן מִן־דִּ֞י פַּרְשֶׁ֚גֶן נִשְׁתְּוָנָא֙ דִּי אַרְתַּחְשַׁ֣שְׂתְּא מַלְכָּ֔א קֱרִ֧י קֳדָם־רְח֛וּם וְשִׁמְשַׁ֥י סָֽפְרָ֖א וּכְנָוָֽתְה֑וֹן אֲזַ֨לוּ בִבְהִיל֚וּ לִירֽוּשְׁלֵם֙ עַל־יְה֣וּדָיֵ֔א וּבַטִּ֥לוּ הִמּ֖וֹ בְּאֶדְרָ֥ע וְחָֽיִל:
אדין: אז:
די פרשגן: מן פתרון כתב הנשתוון של ארתחששתא המלך הוא כורש היה המעשה הזה:
קרי קדם: שהיה כתב הנשתוון קרוי לפני רחום ושמשי וסיעתיהם והלכו במרוצה ובבהלה לירושלים אל היהודים ובטלו אותם בזרוע וכח שלא לבנות עוד הבנין:
על יהודיא: אל היהודים:
המו: הם:
24בֵּאדַ֗יִן בְּטֵלַת֙ עֲבִידַ֣ת בֵּֽית־אֱלָהָ֔א דִּ֖י בִּירֽוּשְׁלֵ֑ם וַֽהֲוָת֙ בָּֽטְלָ֔א עַד שְׁנַ֣ת תַּרְתֵּ֔ין לְמַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס:
באדין: אז היתה בטלה מלאכת בנין בית אלהים אשר בירושלים עד שנת שתים לדריוש מלך פרס שאחר כורש מלך אחשורוש שלקח אסתר ואחר אחשורוש מלך דריוש בנו של אחשורוש שהוא בן אסתר ומשנת אחת לכורש מלך פרס עד שנת שתים לדריוש י"ח שנה שהשלימו שבעים שנה לחרבות ירושלים שהרי מחורבן הבית שגלה צדקיהו עד שנת אחת לכורש חמשים ושתים שנה כמפורש בסדר עולם וי"ח שנה משנת א' לכורש עד שנת שתים לדריוש נמצאו שבעים שנה שלימים ובשנת שתים לדריוש התחילו לבנות הבנין עד שגמרוהו: