"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" (ויקרא כ"ו, ג'-ד').

שכר וגמול צריכים להיות ראויים עבור מקבליהם. כשילד מנקה את חדרו, נותנים לו ממתק או צעצוע, וכשחשמלאי מתקין צנרת חשמל חדשה בכל הבית, הוא מתוגמל בצ'ק (די נאה...) עבור מאמציו. יהיה קשה מאד למצוא חשמלאי מוכשר שיסכים לעשות עבודה כלשהי עבור שלוש סוכריות בשעה. באופן דומה, האדם הרוחני מתייחס בבוז לעושר גשמי. בעיניו, העולם הזה וכל המותרות שבו הינם רק אמצעי להגיע למטרה, לעבודת הבורא, לשכר רוחני ולגבהים רוחניים. אז מדוע התורה מציפה אותנו בהבטחות לשפע גשמי כשכר על מעשינו הטובים? היכן ההבטחות לתענוגות שמימיים בגן העדן הרוחני? או יותר נכון, האם התורה לא היתה צריכה לתאר את גדולתה של עבודת הבורא הנובעת מאהבתנו העמוקה לקב"ה, בלי כל מחשבות על גמול או שכר?

ל"ג בעומר תמיד חל סמוך לפרשת "בחוקותי", בה מצויות ההבטחות לתגמולים גשמיים. ל"ג בעומר הוא היום שבו אנו חוגגים את חייו ופועלו של רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר והראשון שגילה את עמקות הקבלה המכונה בשם "נשמתא דאורייתא", נשמת התורה. הנשמה, שאינה נתפסת בעין רגילה, מעניקה חיים לגופו של כל יצור חי. כך גם תורת הקבלה, מפיחה חיים בתוך ה"גוף" של התורה, כשהיא מגלה את המשמעויות הרוחניות שנמצאות בה אך מוסתרות, בכל מילה וחוק המוזכרים בתנ"ך, המשנה והתלמוד.

באופן הגיוני, עבודה רוחנית תביא שכר רוחני. אין צורך שהתורה תצהיר את מה שמובן מאליו

העולם אף הוא מורכב מגוף ונשמה. הגוף כולל את המסה הגופנית וגם אלמנטים רוחניים יותר של הבריאה, כגון: הגיון, רגש, תענוג, וכו'. עשרה המאמרות, שעמם ברא הקב"ה את העולם, הן הנשמה, המספקות כל הזמן קיום חיים וישות לכל הנבראים. כמו שהנשמה היא הכוח המניע לכל תפקוד של הגוף, כך גם הבריאה תלויה לגמרי בנשמה הרוחנית שלה.

כאשר אנו לומדים את נשמת התורה אנו מגלים את נשמת הבריאה. תורת הקבלה, במיוחד כפי שמוסברת על ידי גדולי החסידות, שופכת אור על טבעה האמיתי של הבריאה, כשהיא משחררת את המימד הפנימי שלה ומאפשרת לכל אדם לתפוס באופן שכלי את מהות האלוקות בכל דבר הקיים עלי אדמות.

ניתן לצפות שכתוצאה מעבודת הבורא נקבל שכר רוחני. באופן הגיוני, עבודה רוחנית תביא שכר רוחני. אין צורך שהתורה תצהיר את מה שמובן מאליו. למעשה, הגשמי והרוחני הינם גוף אחד ולגמרי תלויים זה בזה, כך שהשכר שהתורה מדברת עליו חייב להשפיע גם על העולם הגשמי. לו היו התגמולים מוגבלים לזירה הרוחנית בלבד, היה זה סימן שקיים קרע, כביכול, בין שתי הישויות: הגשמית והרוחנית. התגמולים הגשמיים המוזכרים בתורה הם, על כן, הביטוי לאחדות וההרמוניה בין הבריאה לבין הבורא.

פרגן לנשמתך לעלות למעמד של נשמת התורה ואז תיפתחנה עיניך לנשמת הבריאה. גם הגוף ירוויח מחוויה זו: ההבנה שלך והערכתך את ה"גוף" של התורה תגדלנה, אתה תהפוך את ה"גוף" של העולם למקום קדוש יותר, וברכת השם תהיה לך בשפע גם בגשמיות.