בואו נדבר רגע על הקידוש. בכל שבת אנו מתאספים סביב השולחן הערוך ופותחים את הסעודה באמירת ברכת הקידוש עם כוס יין ביד.

המשמעות הבסיסית ביותר של המילה "קידוש" היא בידול והבחנה, באמצעות הקידוש אנו מכריזים על יום השבת כיום נבדל ומקודש משאר ימות השבוע ובכך מקיימים את הדיבר הרביעי של עשרת הדברות: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"1.

אבל מדוע אנו אומרים זאת עם גביע יין ביד? הנה (כמה מן) ההסברים על כך:

לכבוד היום הקדוש

לפי ההלכה, שתיית היין אינה חלק מהמצווה המקורית של התורה אלא הוספה מדברי חכמים. חז"ל קבעו שהדרך הראויה לזכור את קדושת השבת היא באמצעות שתיית יין לכבוד היום2.

חווייה שנחרטת בזיכרון

מסתבר שהיין הוא לא רק סמל לחגיגיות וכבוד, הוא גם מותיר רושם חזק בזיכרון. את הקשר המובהק בין יין לזכר וזיכרון אפשר לראות בנבואתו של הושע הנביא, המתאר את מצבם הטוב של עם ישראל, לאחר שיעשו תשובה וישובו אל ה', במילים "יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִילּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן"3, וגם שלמה המלך בשיר השירים מתאר כיצד זוכר עם ישראל את אהבתו של ה' אפילו יותר משאדם זוכר ומתגעגע ליין טוב ששתה: "נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן"4.

משום כך למדו חכמים שיש לקיים את המצווה "לזכור" את יום השבת דווקא באמצעות יין5.

• ראו גם: מה היהדות חושבת על יין?

כמו שירת הלוויים

חלק עיקרי בעבודת הקורבנות בבית המקדש הוא יציקת יין על גבי המזבח. פעולה זו נקראת "ניסוך היין". באותם רגעים שבהם היו הכוהנים "מנסכים" את היין על גבי המזבח, היו הלוויים אומרים דברי שירה ושבח לה' כשתזמורת של כלי נגינה מלווה את שירתם.

(השירים ששרו הלוויים הם מזמורי תהילים. בכל יום בשבוע שרו מזמור תהילים מסוים בכל הקורבנות שהוקרבו באותו יום. כיום אנו נוהגים לומר לאחר תפילת שחרית את מזמור התהלים שאותו היו הלוויים אומרים בבית המקדש באותו יום בשבוע)6.

כיון שהקידוש וההבדלה הם שבח לבורא עולם שקידש ונתן לנו את יום השבת, תיקנו חכמים לומר אותם יחד עם שתיית יין7 כדי לדמות זאת לשירת הלויים בבית המקדש שנאמרה כאשר המזבח "שתה" את היין בשעת ניסוך היין8.

• מומלץ לקרוא: המוזיקה בבית המקדש – מי הלחין אותה? ומה למדו בה?

תיקון חטא עץ הדעת

היין בקידוש של ליל שבת חשוב יותר מהיין ששותים בקידוש שעושים ביום. הטעמים הבאים מגלים קצת מהקשר הפנימי של יין לקידוש של ליל שבת:

אדם וחווה נבראו בשעות הראשונות של היום השישי לבריאת העולם, את חטא עץ הדעת עשו בשעה העשירית של היום, פחות מ-3 שעות לפני סוף היום, בזמן שבו כבר אפשר לעשות קידוש כהלכתו ולקבל את קדושת השבת.

לפי אחת הדעות בחז"ל9 עץ הדעת היה עץ גפן. כאשר אנו נכנסים לשבת מוטל עלינו לתקן את הקלקול הרוחני שהתחולל בעקבות חטא עץ הדעת על ידי שימוש ביין של פרי הגפן בשביל קדושת השבת10.

• כדאי לדעת: איזה פרי גדל על עץ הדעת?

גימטרייה של מספר תיבות הקידוש

הקשר הפנימי בין היין לקידוש מתבטא גם בגימטרייה:

נוסח הקידוש של ליל שבת מורכב מכמה קטעים. הקטע הראשון הוא רצף של פסוקי השבת מספר בראשית ("יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם..."), לאחר מכן אומרים את המילים "סברי מרנן" ומברכים ברכת "בורא פרי הגפן" על היין, ולאחר מכן אומרים את ברכת הקידוש "בָּרוּךְ אַתָּה ה' . . אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְרָצָה בָנוּ . . מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת".

למעשה, סיפור יום השבת בספר בראשית מתחיל במילים "ויכולו השמים והארץ" בעוד שתי המילים "יום השישי" הם סיומו של הפסוק הקודם החותם את סיפורו של היום השישי לבריאה "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר – יוֹם הַשִּׁשִּׁי"11; הסיבה שבגללה מתחילים בהם את אמירת פסוקי השבת היא משום שראשי התיבות של ארבעת המילים "יום השישי. ויכולו השמים" יוצרים יחד את שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא, שם ההוויה.

הזוהר הקדוש12 מסביר שמספר המילים בפסוקי השבת (החל מתיבת "ויכולו") הוא 35, וזהו גם כן מספר המילים בברכת הקידוש (אם לא סופרים את מילות הפתיחה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר"13). אם כן, המניין הכולל של המילים בשני הקטעים יחד הוא 70. זוהי גם הגימטרייה של המילה "יין".

כנגד היין המשומר

אנו שומרים את קדושת השבת כעדות לכך שה' ברא את השמיים והארץ בשישה ימים וביום השביעי "נח" ושבת ממלאכתו.

במובן הרחב, ההיסטוריה והעתיד כולו, מתחלקים גם הם ל"ששת ימי המעשה" שהם ששת אלפי השנים של משך הזמן שעד ביאת המשיח, ו"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", שהוא העולם הבא, תקופת אחרית הימים14.

בכל שבת, לאחר שתמו ימי המעשה והחולין, ומאירה קדושת השבת, אנו זוכים לטעום במאכלי השבת מעין הגילויים הרוחניים שלהם נזכה לעתיד לבוא. היין של הקידוש הוא כנגד ה"יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית"15 שאותו הצניע הקדוש ברוך הוא לפני שנכנסה השבת הראשונה, בתחילת בריאת העולם, ואותו ישתו הצדיקים לעתיד לבוא16.

יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו!

• ראו גם: מדוע אוכלים פשטידה ("קוּגֶל") בשבת?