ישנו מנהג קדוש ועתיק לטעום מתבשילי השבת ביום שישי אחר הצהריים. המנהג מוזכר ברמז כבר בנוסח תפילת-מוסף של שבת, בברכה האמצעית, הנפתחת במעין שיר המתאר את שבחה של השבת ובו מופיע המשפט: "טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ".

רבי שמחה מויטרי, תלמידו של רש"י (ראשית המאה ה-12) מסביר את המילים הללו באמצעות מאמר חז"ל1 : "כל הטועם תבשילו בערב שבת - מאריכין לו ימיו ושנותיו". כלומר, טעימה מתבשילי השבת היא סגולה לאריכות ימים2.

גם רבי חיים ויטאל, תלמידו הגדול של האריז"ל (המאה ה-16) מסביר זאת בשם רבו באופן דומה, וכותב ש"כל הטועם התבשילין של שבת מערב-שבת, זוכה לחיים עליונים"3.

למה לטעום?

כמה טעמים נאמרו למנהג טעימת המאכלים בערב-שבת. הנה המרכזיים שבהם:

שלום בית

הסבר אחד לַמנהג, שלפי רבי שמחה מויטרי נכתב בתלמוד הירושלמי4, הוא כדי ליצור אוירה נעימה ורגועה בבית. צריך לוודא מראש שכל מאכלי השבת עשויים כראוי כדי שכולם יהיו מרוצים, וכך נחסך עגמת-נפש וכעסים מיותרים. למעשה, זו בדיוק הסיבה שבגללה ציוו חכמים להדליק נרות שבת – בשביל למנוע היתקלויות בלתי נעימות ולהשרות שלום ושלווה בין בני הבית5.

כבוד השבת

לפי האריז"ל, טעימת התבשילים בערב-שבת זו דרך לכבד את השבת ולהביע אכפתיות בהכנות לקראת בואה. כמו אדם שמתכונן לקראת אורח רם-מעלה, שמקפיד לבחון כל מנה מבעוד מועד ולשפר היכן שנדרש כדי שהאירוח יהיה מכובד ככל שרק אפשר, כך אנו מתכוננים לקראת השבת ומקפידים שכל תבשילי השבת יהיו בדיוק בטעם הנכון6.

למנוע חילול שבת

יש מסבירים שטעימת התבשילים לפני כניסת השבת נועדה לצמצם את הסיכוי להיכשל בשוגג בחילול שבת. שכן במקרים רבים תיבול או המלחת אוכל חם בשבת נחשבים מבחינה הלכתית כבישול של התבלין ולכן אסור לעשות זאת בשבת. אם מוודאים שהתבשילים מתובלים כיאות, אין צורך לתבל או למלוח את האוכל בתוך השבת7.

מי צריך לטעום?

מהסיבות שאותן פירטנו ניתן להבין שזה שמכין את תבשילי השבת הוא זה שצריך לטעום אותם ביום שישי אחר הצהריים, כדי לוודא שהם עשויים כמו שצריך ובמקרה הצורך גם לתקן את טעמם.

ואולם, מסתבר שמעבר לסיבות אלו, יש גם טעם רוחני למנהג טעימת המאכלים לפני השבת. משום כך, צדיקים ואנשי-משה רבים נהגו לטעום בעצמם מתבשילי השבת למרות שלא הם הכינו את האוכל אלא נשותיהם.

מה טועמים?

האם צריך לטעום מכל תבשיל ותבשיל או מספיק לטעום מתבשיל אחד בלבד?

ובכן, תלוי מי הטועם/ת:

מי שמכין את האוכל בעצמו, צריך לטעום מכל תבשיל ותבשיל כדי לוודא שכל יוצא מוצלח ומושקע לכבוד שבת; אבל מי שלא אחראי על הכנת האוכל וטועם רק לשם הסגולה הרוחנית, יכול להסתפק בטעימה של תבשיל אחד בלבד8.

מעניין לציין את מנהגם של צדיקים מסוימים, על פי דברי ספר הזהר9, לטעום ביום שישי רק מתבשיל אחד ובליל שבת לטעום מכל תבשילי השבת10. כמו כן, האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש לא הפקיד לטעום מתבשילי השבת ביום שישי, במקום זאת – כך הסביר ממלא-מקומו, הרבי – הוא קיים את המנהג בפן הרוחני וטעם מההנאה הרוחנית של השבת כבר לפני כניסתה.

לטעום מהעולם הבא

חז"ל מלמדים אותנו11 שהעולם לא רק נברא בשישה ימים שאחריהם הגיע יום השבת, אלא שמשך קיומו של העולם כולו הוא שבעה "ימים של הקדוש-ברוך-הוא" שבהם כל יום נמשך אלף שנה, כמו שכתוב12 "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ – כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר". שבעת-אלפי שנות קיום העולם מקבילות לשבעת ימי הבריאה ולשבעת ימי השבוע, ועל כן האלף השביעי של שנות קיום העולם הוא בבחינת "יום שכולו שבת ומנוחה – לחיי העולמים"13 – עידן הגאולה והעולם הבא.

עוד מספרים לנו חכמינו14, שבימות המשיח, לעתיד לבוא, הקב"ה יערוך "סעודה גדולה" לצדיקים בה יוגש "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית", ובשר של "שור בר" ו"לווייתן". הכוונה היא לחגיגה של גילוי סודות התורה על ידי משיח צדקנו.

זו אחת הסיבות לכך שתורת החסידות – פנימיות התורה, התגלתה והופצה על ידי הבעל-שם-טוב החל משנת ה'ת"ק (5,500), אמצע האלף השישי לבריאת העולם, שהוא הזמן הקוסמי המקביל ליום שישי בבוקר (או בצהריים15 ) שאז יש "לטעום ממאכלי השבת" – כלומר, להתחיל ללמוד ולהבין בסודות התורה שיתגלו לעתיד לבוא, לאחר ביאת המשיח16.

"הטעימה" הרוחנית הזו של לימוד תורת החסידות, מעניקה לנו את הכוח להתגבר על הקשיים הרוחניים הגדולים הפוקדים אותנו דווקא בסופה של הגלות וגם מזרזת את בוא הגאולה. יהי רצון שנזכה לכך תכף ומיד ממש!